מה דעתכם

[אלי 00]

מה סליחה?

אבל לא הבנתי מה אתה אומר. אבל אני אוהב את הביטוי - משמעות שמנותקת מהטקסטים - הוא מביא לי תיקווה. האם משמעות שמנותקת מטקסטים, אינה מנותקת מעצמה? איך נראית משמעות מנותקת מטקסטים?

 

[neoM]

כתבתי עבודה גדולה

לפני 8 שנים בשם "עריצות הטקסט". כמובן, שכאשר אינך מסייג או ממיין טקסטים - הכל טקסטים. אבל - בנין הוא טקסט? חוצה ישראל = טקסט? טיל בשמים הוא טקסט? אם אתה מניח ש"הכל הוא טקסט" הרי יש קושי, למרות היותו פתיר, בצירוף "משמעות מנותקת מטקסטים". מדוע פתיר - כיוון שהמילה "כל" יש בה יסוד אבסורדי מסויים, ואם אנחנו כבר במהלך של אד-אבסורדום, הרי מכאן הדרך קצרה יחסית.(לא, לא אין לי תשובה בשבילך בענין מהו "האבסורד")

 

[אלי 00]

לאאאאאאאאאאאאאאא מה פתאום הכל טקסט

אתה מכיר דרך אחרת שאינה טקסט לבטא משמעות?

 

[neoM]

כן

לחבק, להרביץ, להביט עמוק בעיניים זה שאני משתמש במלים כדי לסמן פעולה אינו אומר דבר.

 

[אמק]

מקווה שלא אסתבך

אבל נניח וניאו ענה כדרכו ואני הוסיף כדרכי ,נניח שאתה הוגה משהו כותב עושה טקסט ונוצרת מציאות ממשית היינו ,בית ,שולחן ,פצצה . הם הקיום שלהם אמנם נובע מטקסט אבל מרגע היותם ,אין לטקסט כל משמעות לעצם קיומם. הם כאן ,הנוכחות שלהם מדברת את עצמה אולי אפילו יוצרת טקסטים חדשים שמנותקים לחלוטין מהטקסט שיצר את המציאות. אתה יכול לטעון שהטקסט המקורי יצר את השולחן ,אבל בוא נניח איזה איש שלא ידע את הטקסט ,והנה עומד לו שולחן. מה איכפת לו מהטקסט הוא אוכל ביצת עין על השולחן ,נוח לו ,סבבה. אז על הזין שלו הטקסט שיצר את השולחן ,וסליחה על הבוטות,אבל האיש הוא ישראלי אז ככה הוא היה עונה. אתה תטען בודאי אולי לא אתה מישהו יטען נו עוד לבנטני מזויין ,אבל ביננו ,במיקרה הזה הלבנטיני צודק ,היינו הטקסט מרגע שיצר דבר מה ,מתנתק מהיצירה שלו ,לעיתים הזרות של היצירה בוהקת לעומת הטקסט המקורי ,מתכחשת לקיומו של הטקסט . הקיום של השולחן מוחלט ,אינו זקוק לשום שייכות והמשמעות שלו לוא דווקא שייכת לטקסט שברא אותו.

 

[אלי 00]

הקיום של הדבר הזה - מוחלט

אין לי דרך אחרת לראות את הדברים. "שולחן" הוא משמעות שאנו מעניקים לדבר. ברור שהדבר לא מחוייב למשמעות שנתנו לו(ולצורך העניין, אין זה משנה לי כלל אם הדבר נוצר מטקסט, או שנוצר ממעשי האל, או שהייה מאז ומעולם). זה שולחן - זה טקסט זה שולחן - זה משמעות כלומר משמעות זה סוג של טקסט אני גם מסכים אתך שהדבר הזה "אינו זקוק לשום שייכות והמשמעות שלו לוא דווקא שייכת לטקסט שברא אותו" (וכאן אני מוסיף - שמשמעות היא טקסט). אבל בדיוק מכאן נובע, שמשמעות-הדבר אינה חלק מהדבר. בין משמעות-הדבר לדבר מתקיים קשר מעורפל. לא משמעות-הדבר מצביעה על הדבר, אנו מצביעים על הדבר ואומרים: זה שולחן!

 

[גופמן]

הקיום של השולחן מוחלט

נו במת. טוב. נו שוין. השולחן מוחלט. הקיום שלו מוחלט. מה האם אנחנו צריכים לחזור לסימפסונס ולשאול כיצד נשמעת מחיאת כף יד אחת? נו נזרוק משהו חביב עליי כרגע. מילה ארוכה. שטוענת שהקיום של השולחן לא מוחלט ושאנחנו מעניקים את המשמעות לשולחן. אנחנו עושים את השולחן. אתנומתודולוגיה. השולחן אינו מוחלט, אנחנו עושים אותו. אנחנו עושים את המשמעות. השאלה האם המשמעות הזו היא טקסטואלית. לא בהכרח. האמת שיטענו אפילו ממש לא. אבל משמעות נוצרת ואין קיום מוחלט. מעבר לכך, ממש נחמד.

 

[neoM]

כך או אחרת

אתנומתודולוגית הוכחת את טענתו של מר אמק. ברוך השב - גופמן.

 

[אלי 00]

מה זה משמעות נוצרת?

ככה סתם, באופן ספונטני? מאין? מהבל?

 

[moshika]

נראה לי

שנורא נוח להישאר כאן. הכל הולך והכל לגיטימי, לכל דבר יש חשיבות גם לדברים הלא חשובים, אפשר להרגע, לא צריך להתאמץ ולהיות יחודי כי כולם יחודיים בדרכם שלהם... אבל כמו שקורה תמיד, מה שנשאר במקומו ולא זז, מת בסופו של דבר. מעניין אותי איזה כיוון זה יקח...

 

[אלי 00]

מה?

 

[אלי 00]

על פי הפומו

אין אחורה, אין קדימה. כך שלפי הפומו אין אחרי הפומו. כלומר, משנכנסנו לפומו - אבדנו את הקשר עם מימד הזמן, ומאז אנו נמצאים בפומו ללא מימד זמן....אפילו לא לנצח, כי לא נראה לי שפומו אוהב את המשוג "נצח". פומו זה כמו חור שחור. אבל אם בפומו אין מימד זמן, הרי שגם המושג "ניכנסנו לפומו" - חסר ערך. בעצם לפי הפומו - אנו בפומו, היינו בפומו מאז ומעולם. הכל זה נארטיבים. העבר הוא עוד נארטיב, העתיד הוא עוד נארטיב. מושג הזמן הוא עוד נארטיב. הקישור בין העבר לעתיד, זה עוד נארטיב. בקיצור - הכל חרטה בארטה.