מה דעתכם?

[b4icu]

מה דעתכם?

שלום אתם יודעים מה מע' היחסים שלי עם התאומים של R... בשישי, ישבנו R ואנוכי במשרד ותקתקנו עבודה, הילד (אחד מהם) בקש הסעה, אז הגדול הקפיץ אותו והמשיך לחברתו. בשלב מסויים, רמזתי ל-R שאני רוצה לאכול (המבורגר במקדונלדס, כמו כל יום שישי בשבועות האחרונים). העבודה עוד התעכבה ואז הילד בא ואמר שהוא רוצה לאכול. (זה בדרך נשמע כמו:" אמא מה יש לאכול" ו-"תכיני לי..." R נכנסה למטבח ושאלה אותי מה אני רוצה? לנסוע למקדונלדס ולאכול המבורגר השבתי. לפני שיצאנו, הילד התלונן בפניה (אני כבר הייתי בחוץ): את רואה, הוא רוצה מקדונלדס כי הוא לא מוכן לשבת אתי לאכול! נכנסנו לרכב ובנסיעה, R ספרה לי את תלונתו של הילד. היא שאלה אם זה נכון או שבאמת רציתי מקדונלדס. עניתי לה שגם וגם. אז היא שאלה אותי למה אני לא מוכן לשבת עם הילד אם הוא רוצה? השבתי לה, שכמו שהילד בחר לא לדבר ולא להגיד אפילו שלום ולהיות עויין (גם חברים שלו וחברה שלו מזכה אותי באותו יחס), גם לי מותר לבחור לא לשבת אתו ע"י השולחן ולאכול. האמת היא שמאז שהוא נוהג בעוינות ולא מדבר, אני די לא מחבב אותו (יותר לא מחבב מאשר קודם) ואף פעם לא סבלתי את נוכחותו בזמן ארוחה, כי הוא אוכל כל כך מכוער שאני פשוט נגעל ממנו - משהו כמו מטחנת אשפה מורעבת. אחר כך, שתפתי את R במחשבות, אם הילד אמר את שאמר מתוך מגמה לפיוס או רק כי לא היה לו טוב מהמצב. R חשבה שהוא מחה על כך כי נעלב. הנושא המשיך להציק לי, והעלתי אותו שוב בערב. היה לי הרושם של-R מאוד לא נוח לדבר על כך. לשמחתי זה לא השפיע כהו זה על האווירה ביננו, וגם זה לטובה. האם לדעתכם הילד צודק, בראיית עולמו - שהוא יבחר כרצונו, ואני לא! והאם לדעתכם נהגתי נכון בכך שבחרתי לא לאכול עמו ועם החבר שלו בבית?

 

[הפרי האסור 2003]

אמממ... אני יודעת

שכשאצלינו דבר כזה היה קורה הייתי משיבה כפי שהוא השיב ל-R בכדי להראות טוב בפניה שהנה אני מוכנה ובת הזוג של אבי לא מוכנה ולא מתוך רצון שבאמת נשב יחד ונאכל כי היא פשוט לא עניינה אותי בלשון המעטה. אינני יודעת אם כך הדבר בכל מקרה, לא אהבתי את השפה בה השתמשת.

 

[b4icu]

שפה ../images/Emo140.gif

שלום צר לי, פרי אסור אך בטני מלאה והאמת גם אם היא כואבת, היא האמת! אין לבי עם ילד(ים) שמבחינת התפיסה שלי אותו, אחרי שלוש וחצי שנים של התעללות, הצקות, כפיות טובה וניצול, חוצפה, ובעיקר הרבה עוינות אני מבין שכל שהוא מחפש זה להרוס לי את הזוגיות ולחבל בחיי ובחיי אמו. כל אימת שקרנו עלתה או הקשיבו לו, הוא ניצל את המצב לכוחנות מצדו. לצערי, מאז שאני מכיר אותו לא מצאתי בו דבר וחצי דבר חיובי. כרטיס הביקור שלו ריק, הוא שקרן וגנב ואין לו אלוהים או גבולות. הוא מדבר ומתנהג כמו גנגסטר. לאחרונה, לקח את עצמו קצת לידיים, יצא מהטרוף של הטיפש עשרה והחל עוזר לאמו בבית: מקפל כביסה, מנקה אחרי עצמו במטבח וכו'. לא להגזים, את הפח הוא לא ישפוך (מרחק של 8 מטר מהכיור)! ועוד כמה "לא" בפרינציפ... אמו מוקסמת מכך, אחרי שהעביר אותנו 7 מדורי גהינום. אני פשוט לא מבין מה ה-BIG DEAL סביב המצב. הבנות שלי, אם לא עשו לבד, הספיקה מילה אחת שלי והן בצעו. אבל הן שלי. הן יודעות שיחס גורר יחס. יש להן כבוד לאבא והן לא יעזו לעשות בכוונה. באשר לתאורי את האופן שבו הוא אוכל - צר לי אבל רק אחרי שתדעי את החוויה המקסימה של לשבת לידו (או מולו) בשולחן ולצפות בו אוכל (בולס) עם הפירס (שלושה) בלשונו תביני אותי.

 

[הפרי האסור 2003]

אני מבינה את כעסך

אתה מלא בזעם כלפי אותו אחד שלא אכפת לו. אולי זה כואב לקרוא כי במקרה הזה... הייתי רוצה שמישהוא יקום ויגיד או יעשה אחרת.

 

[*יערית]

ביפור שאלה....

איך זה שהכל {על פי דברייך}סובב אצלכם סביב האוכל וסדר וניקיון? מה עם לימודים? מה עם דברים אחרים חוץ מזה? מה עם שיחות?זה נשמע כ"כ קשה ..אישית לי היה קשה לנהל מערכת יחסים עם אדם כשהילד שלי מתקשה עימו והוא עם הילד שלי.... והאמא...צריכה להיות קרועה בין שני העולמות..מצב לדעתי כ"כ לא בריא....הם תמיד יהיו שם צל מולך ואתה {במידה וזה ימשיך במערכת יחסים}תמיד מולם...

 

[b4icu]

יערית תשובה ../images/Emo140.gif

שלום יערית הילדים בפנימיה ושם הם לומדים ועושים שיעורים. מצבם בלימודים אינו מזהיר, אבל זה לא משפיע על חיי ביום - יום. הזבל שהם מיצרים ומותירים במקום שבו גם אני אמור לאכול - כן משפיע! זה שהם היו לפני בשירותים ולא ניקו - ואני נכנס וכל האסלה מרוחה - כן משפיע! הגועל בישיבה סביב שולחן ואכילה - כן משפיע! מכאן, שדברים שלא משפיעים, פשוט לא הזכרתי, כי הם לא מפריעים לי. גם נסיונות שלו לסנגר - כמו "אמא, אולי תביאי סרט ב-DVD לא עובד. ל-R אין כרטיס אשראי. זה אומר במילים אחרות: שאני אלך להביא לו סרט וישלם עבורו. או בקשות אחרות שמשמעותן (אני יתכמן אותו ואתם תשלמו עבורי) לא מפריעות לי. זה מזיז לי כמו הרעש של הטפטפות של השכן... שיחות? סליחה יערית, הילד לא אומר שלום, לאיזה שיחות את בדיוק מתכוונת? מה נראה לך, שנביא אותו למצב שהוא ישב לדבר? הרי בפניה אליו הוא פשוט ממשיך בשלו או הולך לדרכו. לדעתך עלי להאבק בו, להכניע אותו (כתפיים מוצמדות לרצפה) ואז להעביר לו את המסר בכפיה? בשיחותי עם האם, נאמר בפשטות: הילד לא רוצה לדבר אתך, מה לעשות? תתפוצץ. אני (R) לא אכריח אותו ובטח שלא אתה וכו', בלה בלה בלה... ולהזכיר לך, שיש עוד אחד - הם תאומים! אבל זה סיפור אחר. לא, האם לא ממש קרועה בין שתי עולמות: הילד ממש עצמאי, ואני נותן לה את כל המרחב והזמן להיות עמו. הילד (17) כבר מזמן לא ילד, והוא לא מבלה כמעט בבית. הוא גם לא מכבד ארוחת משפחה ביום שישי, או צהריים בשבת. הוא בעיקר מבלה עם חברים וחברתו. (די מקובל בגיל הזה - שהחברים הם הדבר הכי חשוב). הוא יכול לרדת בשבת מהחדר בצהריים עם החברה חצי עירום ופירס בפיתמה, לשתות קפה של בוקר, כאשר אנחנו כבר בסיום ארוחת הצהריים. נכון. זה לא בריא. אבל לא מצאתי בשום מקום עדין פתרון. R ואני רוצים לחיות ביחד. הילדים שלנו לא רוצים. ו-... אז המשפט הכי טוב שיענה לבעיה היא MODUS VIVENDUM. חיה ותן לחיות. כמה שאני יתפס לו והוא לי "פחות" על היבלות - ייטב. אוסיף שגם בנותי לא רוצות לראות אותה בכלל. אבל היות וחיים מתקיימים שם, לה אין בעיה דומה עם הילדות. אולי במקרים מיוחדים. לעומת זאת, היות ואני שם רוב הזמן, אילו הם החיים.

 

[noamic]

ולמה בנותיך שלך

לא מוכנות לפגוש את R בכלל ??

 

[*יערית]

שנייה קח אויר../images/Emo13.gif

אתה שם

שאתה "מלא" בתוכך על המצב? אתה שם

שבכל הדברים שאתה כותב יש כעס גדול מאוד ואני מצטערת "אלו לא החיים"! לשימחתי לא חיה חיים שכאלו ..ברחתי מהם בגרושיי,בחרתי בחופש ובאהבה.... לא הילדים שלה רוצים בך,לא הילדות שלך רוצות בה ואתם בכל זאת מושכים במושכות... חוץ מהערצה לעקשנות והנכונות שלכם אומרת שלא זה מרגיש "זה מה יש ואם זה צריך לשחות" אני מעריכה את עצמי הרבה יותר ולכן במקום שכזה בטח לא הייתי רוצה לגעת אפילו לא במבט. הדברים שלי בטח נשמעים כביקורת או שאני שופטת אותך, אך לא ....אני פשוט מעבירה את מחשבותי על הדף ואולי הייתי צריכה לסגנן...מצטערת מראש הכל באמת מדאגה

 

[אסתיהאחד]

אני חושבת שהתנהגת נכון

הילד היה צריך לקבל משוב על התנהגותו ולהבין את הרגשתך

 

[b4icu]

תודה ../images/Emo39.gif

אסתי בתפיסתי את נושא חינוך הילדים, וזאת בעיקר מתשדיר ששמעתי בארה"ב בנושא הורות וסמים, המשפט שלהם אומר- אם לא דברת על הנושא, סימן שאתה מסכים לו. לא לדבר על הבעיה הזו או לפעול בנידון היא בלתי ניתנת למחשבה (UNTHINKABLE) בכלל. אני חושב שילד צריך גבולות, צריך לדעת שהוא צריך גם לתת, ולא תמיד לקבל. לפעמים חייבים לקשור בין נתינה לקבלה כדי שיבין על בשרו. במיוחד בגיל העשרה, כאשר הוא חושב שהוא גדול והוא יכול לבחור לעצמו איך להתנהג (בעיצוב דמותו החדשה והמתבגרת). זו הסיבה שהם לא ראו בישול שלי חצי שנה. ביום שישי R שאלה את הגדול (עמו אנו ביחסים טובים מאוד) אם להכין לו חביתה. הוא התחמק בעדינות, ואחר כך אמר- אם חביתה אז שאני יעשה. הוא הביא לי את המחבט וביצים וזה היה יותר חמוד מלבקש. היות ו-R לא בשלנית וגם אין לה זמן, אז הם אוכלים מה שיש... וזה רחוק מהתכונים שהבאתי לפני שבוע, ובטח מארוחות ובשרים על האש שהיו עניין של שגרה בבית. R אמרה לי שהם מתגעגעים וגם לפעמים רומזים לה. אבל זה לא מספיק לי! הם יבוא לבקש ואז תבוא השיחה שהם חוששים ממנה... ועד אז שיאכלו את ההתנהגות שלהם! תרתי משמע.

 

[אסתיהאחד]

אבל אני חוזרת עלמה שאמרתי

לא אמהר להתחתן עם אדם חדש עד שילדי המתבגרים יצאו מהבית.חבר בשני בתים נפרדים זה הפתרון.מספיק להקשיב לקושי הנוגע ללב שלכם

 

[noamic]

אתה לא יכול אחרת. בודאי שנהגת נכון.

מול התעלמות וזלזול צריך להראות גם שאתה לא מוכן לקבל הכל, והוא צריך לדעת שלכל דבר יש מחיר. תוצאה הגיונית וענינית.

 

[rolan]

אני באמת באמת מנסה

לקרוא משהו חיובי בדבריך, לא מוצאת. כמו יערית, גם אני חושבת שמהות הקשר שלכם לא ברור לגמרי. אל תכעס אם לא הבנתי, גם לא שפטתי אותך, אני מנסה להבין, לא מצליחה. אני גם מנסה לעזור, אך קשה להתעלם מהפוסטים שלך, שהם רווי כעס ומילים בוטות על ילדי R. אם אתה שואל לדעתי (זו היתה הכותרת...) אני לא הייתי נמצאת שם. מצטערת אם יצא לי קצת לא נעים, אך נשאלתי יחד עם כולם ולא יכולתי להתעלם. אני מציעה לך ביפור יקר, לקחת נשימה עמוקה, לעמוד מול המציאות ולקבל החלטות ---- אולי כדאי לכם, להתראות ללא נוכחות ילדי R? אולי כדאי לכם, לבלות בחוץ או בביתך? אני מנסה לחשוב על פתרון כזה שלא יגרום לך לתיסכולים. לא יודעת אם הצלחתי, אבל מה שבטוח, ניסיתי. בהצלחה

 

[יונה לבנה 1]

או אולי

ללמוד לקבל את האחר והשונה.... לי זה היה מאד קשה ולא הצלחתי ,לכן אני במקום אחר,אבל אתה בוחר להישאר אז אולי יש לך רווח בכל זאת......?

 

[yaeli4]

מסכימה עם רולן ויערית../images/Emo20.gif

ואם תרשה לי להתנבא, ביפור, הקשר שלך עם R, לא יחזיק מים... ולא ירחק היום והוא יסתיים, לצערי. ושוב, זה לא מתוך זה שאני מאחלת לך את זה, חלילה, זה משתמע כך מכל מה שאתה מספר מאז שאתה בפורום. זה פשוט לא זה. לא נועדתם זה לזו גם בלי קשר לנושא הילדים. צר לי שזו דעתי. ושוב, זה בא ממקום איכפתי ולא שיפוטי. אז אל תכעס.

 

[b4icu]

תשובתי לכן חברות יקרות ../images/Emo39.gif

בוקר טוב אני אנסה לענות לך, ולמעשה לכמה מהחברות שנסחפו לקו די דומה. 1. מהות הקשר שלי עם R או כמה יחזיק, הוא לא הנושא לדיון. ובכל זאת אשיב שבכל הקשור ל-R אתן פשוט טועות. היא ואני ביחד וזה ברור לנו כשהשמש. הפתרון לבעיה (שנראה שאתן מנסות לעזור בו) לא יבוא משם. אני גם לא רואה בדרך שלכן דרך, כי הצלחת הרפואה בריפוי, לא תבוא מנטילת חייהם של אילו שהיא לא מצליחה לרפא (בהנחה שלא ימותו ממחלתם). אז הריגת החולה (הזוגיות) היא לא הפתרון למחלה (בעיות הילדים). וכמי שמחזיק מכן כאנשים טובי לב ונשמות טובות, לא ברור לי הקו הזה שלכן, שחוזר כבר כמה פעמים ובעצם מהותו - אצבע קלה על ההדק. אתן חוזרות ואומרות לי אל תכעס...אבל זה לא העניין. אני לא כועס. אני המום מעצמכן על כיוון המחשבה שלכן. האם מישהי הייתה מנסה להגיב לפרי האסור, על בכיה שהפתרון שלה לעזוב את בן זוגה האהוב, כי הוא חולה ואם היא תעזוב אותו, אחר כך היא כבר לא תבכה יותר. אז למה אתן מגיעות בכלל לתשובות האילו. לדעתי אסור לנו לענות כך לאף חבר. למה כל אחד נמצע בקשר ומה הרגש המעורב בו הוא נושא נתון וסגור. מה שנותר זה הבעיות המורכבות ופתרונן. חיסול הקשר אינו מהווה פתרון. 2. התנסחות שלילית ומלאת מטענים. חשבתי על כך (מאז הצצתי בערב וראיתי כמה מהתגובות) וניסיתי להבהיר לעצמי, למה המסר שלי לא עובר אליכן? האם בני מאדים ובנות נוגה רואות את הדברים שונה. מנקודת מבטו של גבר, התגובה הראשונה שלו על איום על הזוגיות שלו יהיה אגרסיבי, בין אם מדובר בילד (גדול) או גבר - זר. משיחות עם יונה לבנה, שהיא קסומה עדינה ונפלאה, ואני מוקסם מאישיותה המדהימה וקוי החשיבה שלה, יש לה דברים לומר על חלקו (הלא מבוטל) של הילד המעורב בעזיבתה. אז אולי הסגנון שלי יותר "גברי" או "עקרבי", אולם התכנים כאילו נלקחו מאותם סרטים... אם נבדוק, כולנו (כל המורכבים הגולשים פה) לא מדברים כל כך בעדינות על הקשרים הלא טובים של בן הזוג (האקס/ית, הילדים שלו או שלה וכו'). אז מה ציפיתן שאומר או ארגיש (אני מנסה להיות כנה) לגבי ילד(ים) ששמו למטרה להחריב את הקשר שלי ועשו זאת בדרכי זדון ורוע? 3. אתן יודעות מה, בואו נביט על כך מכיוון אחר. נניח שהיתן מתגוררות בתחילת הזוגיות שלכן אצל החותנת, והיא הייתה מכשפה אמיתית. אמא פולניה בלתי נסבלת, שכל הזמן מנסה להרוס את הנישואין שלכן, כי היא לא סבלה את החתן מהרגע הראשון. איך הייתן מדברות עליה? אני מבין שמאחורי המילה "ילד" מסתתרת דמות של משהו כמו הילד מ-"סיפורו של אלוף", או החיים היפים. אבל לא! תארו לעצמכם 1.75 מ' סרך על כסא עם עגיל בכל אוזן, אחד באף, אחד בפתמה ושלוש בפה, עם טבעות וגורמט, ציפורניים מלוכלכות ואחת ארוכה - נכון, בקמיצה, עם סיגריה ביד. שיער מחומצן עם הרבה ג'ל, מדבר כמו עבריין. זה הילד. ועכשיו בדיחה לקינוח: איש אחד מת ועלה לשמיים. בכניסה לשערי שמיים עמד מלאך ובוחר מי לגן עדן ומי לגהינום. מבחין האיש שכל מי שלפניו מספר שהיה נשוי בעולם הזה לפולניה והוא נשלח לגן עדן, בהתיחס לעובדה שחייו בעולם הזה כבר היו גהינום. מגיע תורו והוא חושש לחזור על הסיפור שמע לא יאמינו לו, אז הוא מוסיף: לא רק שהייתי נשוי לפולניה, גם אמא שלה גרה אצלנו בבית 30 שנה! המלאך נדהם ומבקש לבדוק את הסיפור המיוחד הזה. לאחר כ-10 דקות הוא חוזר ואומר - תלך לגהינום. למה שואל האיש? אחרי מה שעברת בעולם הזה, משיב המלאך, גם הגהינום יראה לך כגן עדן...

 

[אסתיהאחד]

מצטערת לומר לך

למרות שאני מבינה מאד לליבך ולקשיים שלך אבל אתה משדר המון אגרסיביות וסלידה מבנה של חברתך לחיים ואם אני הייתי במקומה הייתי מזילה המון דמעות אבל הייתי שולחת אותך לחיות בבית אחר ונשארת לצד בני הסורר כי הוא בני כי בן טיפש עשרה נוהג בקיצוניות ואם הוא לא מקבל את חברי לחיים סליחה אבל אני עם הבן. סליחה אם זה מכעיס אותך אבל אני מספרת איך אני הייתי נוהגת

 

[yaeli4]

אסתי, כל מילה - פנינה../images/Emo45.gif

 

[princess lis]

../images/Emo45.gif

 

[b4icu]

מצויין ../images/Emo4.gif

שלום אסתי בואי נהיה רגע הוגנים זה לזה. 1. כל אחד יבשל לעצמו את החיים. אני לא מציע לאף אחת מהפורום את המתכון שלי, ושהחברות לא ינסו למכור לי את המתכון שלהן. R ואני בחרנו מהכרה והבנה ועם הרבה רגש את דרכנו. לא את, ולא אף אחת אחרת שמצדדת בדבריך, אמורה לחיות את החיים שלנו. אתן בוחרות בחיים שלכן ולא זכור לי שהתערבתי וכתבתי לאחת מכן לזרוק את הילד שלה או את הבן זוג מהחיים שלכן כדי לתת מענה לבעיה שהועלתה פה. אם תנסו רגע לראות את שאתן כותבות לי, אני מסופק לאילו תגובות הייתי זוכה אני לעצות כגון אילו... לא זכור לי שאני עניתי למישהי/מישהו: תזרוק את הילד שלך או את בת/בן הזוג שלך. גם מר יוסי פ. שבא לתת תשובות מקצועיות לא עונה ככה. די נמעס לי שאתן בוחרות להכנס לפינה הזו ולהגיד לי איך לחיות את החיים שלנו, במקום לענות לשאלה שנשאלה. אם אתן מבקשות להרחיק אנשים מהפורום, זו הדרך. 2. אף אחד לא זרק את הילד שלו. על מה את בדיוק מדברת? ילד סורר, יוצר בעיה ואתן נכנסות פה לפינות שלא הבנתי מניין לקחתן את הרעיונות האילו. זה מזכיר לי שבבסיס (תל נוף) היה מב"ס שעקב תאונה עם רכב שהתנגש בעץ, נתן פקודה לעקור את העצים מהכניסה לבסיס. עשרות אקליפטוסים בני עשרות שנים נגדעו, בגלל פתרון יצירתי של בעל סררה. אתן לא יודעות מה לעשות או להגיד לילד, תגידו לא יודעות. הפתרונות היצירתיים שלכן לא ברורים לי. 3. עם כל הכבוד, R נסתה את הכל (וגם אני): התרחקה מהילד, התרחקה ממני התרחקה משנינו גם יחד והחזירה את שנינו לחיים שלה. (האם פספסתי אפשרות

)? ועכשיו משהיא יודעת את כל התשובות היא בחרה (וגם אני)! אנחנו נמצעים בזוגיות במקום, שלדעתי את עוד לא חווית אותו בחיים שלך! ואני מסופק אם יש רבים שמגיעים לשם. למרות הבעיות והילדים והכל. אז קחי לעצמך דקה בחיים ותראי מה את מפסידה ומה את מרוויחה, לפני שאת מיעצת לאחרים מה לעשות "אני מספרת איך אני הייתי נוהגת..."