מה הדבר הכי כייפי אחרי לידת בית?
- פותח הנושא אשכר ש
- פורסם בתאריך
רוני של יובל ומאיה
New member
../images/Emo99.gif אוי, מדהים!!!
היי -- זה שווה שרשור נפרד
את לא מתביישת? לא מגיע לך שרשור תמונות משל עצמך?! איזה תמונות נפלאות. ראיתי והתמוגגתי. הבנות הגדולות שלך מתוקות נורא וגם תמר. עכשיו אנחנו בטוח באות לבקר ובכלל לא סיפרת איך אמא שלך מרגישה לגבי לידת הבית. אני זוכרת שהיו לה המון פחדים וכו'. מה היא אומרת עכשיו??
את לא מתביישת? לא מגיע לך שרשור תמונות משל עצמך?! איזה תמונות נפלאות. ראיתי והתמוגגתי. הבנות הגדולות שלך מתוקות נורא וגם תמר. עכשיו אנחנו בטוח באות לבקר ובכלל לא סיפרת איך אמא שלך מרגישה לגבי לידת הבית. אני זוכרת שהיו לה המון פחדים וכו'. מה היא אומרת עכשיו??
רוני של יובל ומאיה
New member
אמא שלי הנפלאה ../images/Emo23.gif
זה כבר סיפור בפני עצמו... אחרי הביקור הקודם שלה והפגישה עם המיילדת, היא גם קצת נרגעה וגם הבינה שזהו - כך יהיה ואין ממש על מה לדבר. השיחות מאז סבבו סביב "האם היא תספיק להגיע או לא" והיא כל הזמן אמרה שהיא מקווה להיות פה בלידה ולא להחמיצותה. שום מילה יותר על "למה לא בבי"ח". היא הגיעה שבוע לפני הלידה וזכתה לפגוש גם את המיילדת השניה. אני חושבת שהיא מאוד התפעלה מהן. בלידה עצמה, היא וגבי היו איתי כל הזמן. היא היתה נורא נרגשת ודיברה הרבה וניסתה לעזור ולהציע כל מיני דברים. היא היתה אחלה - נתנה לי להיות עם עצמי ועם גבי, אבל גם היתה ברקע והביאה מה שהיה צריך (תיכף הסיפורלידה, תיכף). כשתמרי יצאה, היו לידי גבי והמיילדות, והיא עמדה קרוב מאוד והיתה שותפה ללידה. היא התרגשה נורא נורא (לידה ראשונה של נכדה שלה שהיא ממש נוכחת). אחרי הלידה שמעתי אותה מספרת בטלפון לכל המכרים ומתגאה בכך שהתינוקת נולדה בבית... לא שמעתי ממנה מלה על פחדים או חששות, רק שמחה וגאווה ואושר. כבר אמרתי שהיא אלילה?
זה כבר סיפור בפני עצמו... אחרי הביקור הקודם שלה והפגישה עם המיילדת, היא גם קצת נרגעה וגם הבינה שזהו - כך יהיה ואין ממש על מה לדבר. השיחות מאז סבבו סביב "האם היא תספיק להגיע או לא" והיא כל הזמן אמרה שהיא מקווה להיות פה בלידה ולא להחמיצותה. שום מילה יותר על "למה לא בבי"ח". היא הגיעה שבוע לפני הלידה וזכתה לפגוש גם את המיילדת השניה. אני חושבת שהיא מאוד התפעלה מהן. בלידה עצמה, היא וגבי היו איתי כל הזמן. היא היתה נורא נרגשת ודיברה הרבה וניסתה לעזור ולהציע כל מיני דברים. היא היתה אחלה - נתנה לי להיות עם עצמי ועם גבי, אבל גם היתה ברקע והביאה מה שהיה צריך (תיכף הסיפורלידה, תיכף). כשתמרי יצאה, היו לידי גבי והמיילדות, והיא עמדה קרוב מאוד והיתה שותפה ללידה. היא התרגשה נורא נורא (לידה ראשונה של נכדה שלה שהיא ממש נוכחת). אחרי הלידה שמעתי אותה מספרת בטלפון לכל המכרים ומתגאה בכך שהתינוקת נולדה בבית... לא שמעתי ממנה מלה על פחדים או חששות, רק שמחה וגאווה ואושר. כבר אמרתי שהיא אלילה?
או יש הרבה
להמשיך לנוח במיטה הזוגית כשבן זוגי לצידי וגילגי מסתלבטת לי על הציצי בלי שאף אחד מציק-מעיק-מעצבן-מנג'ס על מתי אני כבר מפנה את החדר.
לזלול לזניה נפלאה ושוקולדים משובחים באותה הזדמנות (מה? רק לגילגי מגיע לנשנש?)
העובדה שאף אחד שלא רציתי שיראה לי את ה#%#$% לא ראה אותו
הבדיקה הנפלאה והעדינה כל כך של התינוקת. קודם כל הבדיקה נערכה רק אחרי איזה שעתיים וחצי בערך של הסתלבטות (ראו לעיל), ורק אחרי רשות מאיתנו -- כנראה שתינוקות בלידות בית לא מתפוצצים אחרי הלידה כמו תינוקות בית חולים. המיילדת והדולה השכיבו אותה על סדין חשמלי חמים כדי שיהיה לה נעים וכל הזמן ליטפו אותה והתמוגגו ממנה תוך שהן בוחנות דברים שונים. הסטטוסקופ חומם היטב היטב לפני שנגע בה.
רוני של יובל ומאיה
New member
דרך אגב, השוקולדים....
תיכף יגמרו אז כדאי שתזדרזי.
תיכף יגמרו אז כדאי שתזדרזי.
אצלי
הכי זכור לי השקט (דווקא נדיר באזור מגורי), השקט אחרי הלידה, ההתכרבלות עם התינוק הטרי שלי במיטה שלנו עם שמיכת התינוק הרכה והנעימה שלו. ההתבוננות חסרת ההפרעות עליו, ההתאהבות הראשונה והמוחלטת. ואם אצא רגע מתחושת האופוריה הזו, מאוד אהבתי גם את זה שהתקשרנו לבשר להורים רק מתי שהתחשק לנו (הם בכלל לא ידעו שאני בלידה) כשעתיים וחצי אחרי הלידה. התקשרתי בעצמי לאמא שלי ומרוב שנשמעתי רגיל היה לה קשה לעכל שילדתי. אני זוכרת את המשפט שאמרתי לה (השעה הייתה שתיים וחצי בלילה) "אמא, אני מחזיקה תינוק מקסים ביד". <הייתי צריכה לחזור עליו כמה פעמים כדי שתקלוט, בהתחלה היא שאלה "של מי"
> כייף להיזכר בתחושות הללו
.
הכי זכור לי השקט (דווקא נדיר באזור מגורי), השקט אחרי הלידה, ההתכרבלות עם התינוק הטרי שלי במיטה שלנו עם שמיכת התינוק הרכה והנעימה שלו. ההתבוננות חסרת ההפרעות עליו, ההתאהבות הראשונה והמוחלטת. ואם אצא רגע מתחושת האופוריה הזו, מאוד אהבתי גם את זה שהתקשרנו לבשר להורים רק מתי שהתחשק לנו (הם בכלל לא ידעו שאני בלידה) כשעתיים וחצי אחרי הלידה. התקשרתי בעצמי לאמא שלי ומרוב שנשמעתי רגיל היה לה קשה לעכל שילדתי. אני זוכרת את המשפט שאמרתי לה (השעה הייתה שתיים וחצי בלילה) "אמא, אני מחזיקה תינוק מקסים ביד". <הייתי צריכה לחזור עליו כמה פעמים כדי שתקלוט, בהתחלה היא שאלה "של מי"
כמה דברים.
לא בדיוק אחרי לידת הבית, אלא, רגע יציאת התינוק, זה רגע קסום ונדיר מבחינתי, בשתי הלידות, רגע שמהדהד לי עד היום. אחריו - הרגע שהיא/הוא עליי. כשאני נזכרת בזה זה מעביר בי צמרמורת של התרגשות כל פעם מחדש ורצון עז (די, תתגברי על זה, דמת!) להכנס שוב להריון. בלידה הראשונה רגע קסום מבחינתי זה אחרי ההנקה והנקיון, הילדה ישנה ליד אבא שלה ואני התלבשתי ויצאתי החוצה לשכב בדשא (מחוץ לצימר של אילנה). שכבתי עם ידיים ורגליים פרושות, הסתכלתי לשמיים והרגשתי רווחה. בלידה השניה, שוב - אחרי הנקה ונקיון, השעה שתיים בלילה, אני אחרי מקלחת יושבת בסלון עם רגליים על השולחן וכוס מיץ פטל, שולחת SMSים לכל מכריי ובני משפחתי שילדתי. וכמובן, פושעת שכמותי - הסיגריה שאחרי.
לא בדיוק אחרי לידת הבית, אלא, רגע יציאת התינוק, זה רגע קסום ונדיר מבחינתי, בשתי הלידות, רגע שמהדהד לי עד היום. אחריו - הרגע שהיא/הוא עליי. כשאני נזכרת בזה זה מעביר בי צמרמורת של התרגשות כל פעם מחדש ורצון עז (די, תתגברי על זה, דמת!) להכנס שוב להריון. בלידה הראשונה רגע קסום מבחינתי זה אחרי ההנקה והנקיון, הילדה ישנה ליד אבא שלה ואני התלבשתי ויצאתי החוצה לשכב בדשא (מחוץ לצימר של אילנה). שכבתי עם ידיים ורגליים פרושות, הסתכלתי לשמיים והרגשתי רווחה. בלידה השניה, שוב - אחרי הנקה ונקיון, השעה שתיים בלילה, אני אחרי מקלחת יושבת בסלון עם רגליים על השולחן וכוס מיץ פטל, שולחת SMSים לכל מכריי ובני משפחתי שילדתי. וכמובן, פושעת שכמותי - הסיגריה שאחרי.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.