מה הדבר הכי מתסכל בשבילכם בלחיות עם כאב?

[chen24]

מזדהה לגמרי...זה אחד החלקים המתסכלים ביותר

 

[עוד יבואו ימים]

מדויק!

לפעמים אני אומרת לעצמי, שאינ לא יודתע מ העדיף מי שיש לו מחלה שלא רואים אותה, כי אז לפחות לא מתייחסים אליו לכתחילה כאילו הוא נכה (ותאמינו לי לא מתייחסים מי יודע מה טוב בארץ למי שהוא נכה, מיד בטוחים שהוא גם מפגר); או להיות כמוני, עם "סימן" חיצוני, שמתריע שמשהו אל בסדר, ואז לפחות יש כאילו סוג של הבנה ציבורית שמשהו לא רגיל אצל הבחורה הזאת...

 

[11161]

אני מעדיף שלא רואים

זה אמנם פחות מובן, אבל גם ככה לא כ"כ חשוב לי הבנה, אלא מה שאני מצליח או לא לעשות. (ככה הכל בידים שלי).

 

[oritheartist]

כל מה שכתבו פה - בדיוק התחושות שלי.

האקראיות של הכאב וחוסר היציבות שהוא מכניס לחיים (שגם ככה הם לא בדיוק סלע בזלת). חוסר היכולת להיות ספונטאני.

אובדן הביטחון בגוף. חרדה שמתפתחת סביב כל עניין גופני זניח שאולי קשור לפציעה.

ההגדרה מחדש שהוא יוצר למושגים של הנאה, סיפוק, אושר.

ההבנה שהוא חלק מהגוף שלי ויהיה תמיד. ואין לי את הבחירה לקחת פסק זמן.
במקרה שלי זה מלווה גם בכעס עצמי שלא עוזב, על זה שהפציעה היתה באשמתי בלבד. שום מחלה או תאונה בנסיבות לא תלויות.
פשוט שיקול דעת מטופש ויהיר.

 

[עוד יבואו ימים]

אין לבכות על חלב שנשפך

ואתה כב ריודע שאני מאמינה גדולה ב"לא היה צריך לקרות" ו"באשמתי" אלא בזה שמה שאמור לקרות - קורה, ואולי זה מה שהיה צריך לקרות לך . מה שאני מנסה לעשות תמיד, הוא להבין - למה זה קרה, מה זה בא לסמן לי , ומה עליי ללמוד מזה.
לפעמים אני אפילו מצליחה להבין:-9

ונכון, מה שכתבת על "ההגדרה מחדש שהוא יוצר למושגים" זה מדויק. לא חשבתי על זה במונחים האלה, אבל זה ממש מדויק.