הפרינג' מול הרפרטוארי
פרינג' הוא תיאטרון שוליים בעוד שרפרטוארי הוא תאטרון ממוסד. ולכן, לשאלתך- אין כזה דבר מחזה שמתאים לכאן או לכאן, אלא יש פרשנות. מחזות נכתבים לתיאטרון, וכאן שיקוליו של כל תאטרון ותאטרון איזו הפקות הוא בוחר להעלות. בתאטרון רפרטוארי (בהמשך לשמו) יש ועדת רפרטואר הבוחרת בתחילת כל שנה את רפרטואר ההצגות שתציג, בחלוקה ברורה למחזות קלאסיים, מחזות מודרנים, מחזות ישראלים ובימים אלו גם מחזות זמר, כולל החלוקה בין קומדיות לדרמות. דוגמה לתאטראות מהסוג הזה הם "הקאמרי" ו"הבימה". לעומת זאת, תאטרון פרינג' יותר מתפקד כ"תאטרון מארח" אליו פונים יוצרים פרטיים כשבידם הפקה מתגבשת במטרה לקבל קורת גג וסיוע טכני ויחצ"ני של ההצגה. כמו כן, כמעט לכל תאטרון פרינג' יש אנסמבל תאטרון הבית שמעלה הפקות משלו, אבל עיקר הפרינג' הוא מתן במה ליוצרים פרטיים. ובחזרה לשאלתך: הכל עניין של אינטרפטציה. "השחף" למשל, שכיף לשייך אותו לרפרטוארי כי הוא מחזה בעל משקל בהתפתחות התאטרונית והוא בית חם של התאטראות הגדולים, זכה להרבה הפקות פרינג', למעשה הפקות שוליים, מכובדות (ואולי גם מכובדות פחות). לעומת זאת, מחזות החלו למשל ב-off broadway או ה-off-off-broadway, הפרינג' של ניו יורק, מצאו את דרכם במהרה על בימות ברודווי עצמה- שיא התיאטרון הרפרטוארי. לכן, קרא את מחזותיך ותראה לאילו נישה הם מתאימים. האם הן יותר מתאימות להפקות שוליים, המתאפיינות לרוב בתקציב דל והסתמכות על התחום האומנותי, או שמא הפקות רפרטואריות, שלגביהן היחס הוא אמביוולנטי כי מצד אחד הן המייצגות של "התאטרון הממית"- תאטרון למען כסף ורייטינג ולא למען אומנות, ומצד שני- הפקות מושקעות ובעלות אופי אומנותי מרהיב ("אשכבה", "העבד", "כפר"- לעומת "הבן הבכור", "תפוחים מן המדבר", "ברנשים וחתיכות"). יותר קל למחזאים מתחילים לפלס את דרכם בפרינג'. התאטרון הרפרטוארי לרוב לא ישים את מעותיו על מחזה טרי וחדש של יוצר לא מוכר- כי אין בכך בד"כ אינטרס כלכלי, דבר הנמצא הרבה פחות בתיאטרון הפרינג'.
