מה הופך מאכל מסוים לגורמה?

sandu

New member
אני מצטרף באמצע , מקווה שזה בסדר

כמה נקודות שרציתי להעלות בהגדרותיך לגורמה לעיל נתת שני קריטריונים אובייקטיביים שניתנים למדידה ,איכות חומרי הגלם ותהליך ההכנה ואילו האסטטיקה הוא סובייקטיבי לחלוטין . מדוע אם כן לא לקחת בחשבון את הטעם . הרי כשאנו אוכלים , מעבר להשקטת הרעב התענוג מהאכילה , לפחות אצלי זה הטעם . האם בחירת חומרי הגלם אינה קשורה לטעם , ריח ומראה. ובכלל בהקשר לדיון הייתי שמח לדעת האם יש איזושהי הגדרה מוסכמת למהו גורמה . בעולם ממנו אני בא , התוכנה, ישנם הגדרות וישנם תקינות ומי שרוצה להגיד שהוא תומך במשהו הוא נבחן האם הוא עונה לקריטריונים ידועים ומוגדרים . .אולי משהו בדומה לתקינות על הלחם שרן ציין , אני משער שכנ"ל קורה בצרפת לגביי יין , חרדל , תרנגול ברס ועוד. ואז אנו עוברים לגיאוגרפיה כי מה שתקין פה לא תקין שם .
 

terroir

New member
אין בעייה להצטרף בכל שלב

התשובה שנתתי היא תשובה שלי, ולא ציטוט של ערך מהאנציקלופדיה. וכמובן שאפשר לחלוק עליה או להסכים איתה. לגבי אסתטיקה, אני נוטה שלא להסכים איתך. לצערי מעולם לא למדתי פילוסופיה או אמנות באופן מסודר כדי לדבר על המושג הזה בבטחון מלא, אבל ברור לי שאתסטיקה איננה מילה נרדפת ליופי. אפשר בהחלט לדבר על האסתטיקה של דברים מכוערים. אפשר לדבר על יחסים בין גדלים וצורות שיוצרים תבניות אסתטיות, למרות שהתוצאה הסופית יכולה להיות מכוערת להפליא. הקונטקסט תורם גם הוא הרבה לתפישה שלנו את התוצאה. מהבחינה הזו, יופי הוא אכן עניין סובייקטיבי (בעיני המתבונן כידוע), אבל אסתטיקה היא משהו הרבה יותר רחב, הרבה יותר אובייקטיבי. ולכן לדעתי יש לה מקום בהגדרה של גורמה. ועכשיו אני מגיע לעניין הטעם שהעלית. לדעתי טעם טוב אינו חיוני בכדי שמנה תהיה מנת גורמה. אני לא משוכנע שכל אחד מאיתנו יאהב מנה מסויימת של חזיר-בר או יונה צלוייה שמוגשת במסעדת-עילית בצרפת (או בניו יורק או באנגליה, זה לא משנה, העיקר שתהיה מסעדת עילית). במסעדות כאלה לרוב משתמשים בחומרי גלם מעולים שבמעולים, הטיפול קפדני ונעשה על ידי טבחים בעלי השכלה ונסיון של שנים, והמנה תהיה מנת גורמה שראויה לפאר את מיטב המטבחים. אבל מה? אנשים מסויימים לא אוהבים חזיר-בר או יונה, והמנה לא טעימה להם. או בגלל טעמו של הבשר, או בגלל דרגת הצליה, או בגלל אלף ואחת סיבות אחרות. זה כמובן לא פוסל אותה מלהיות מנת גורמה, ולא הופך את הטבח לכשלון. הבעייה מתחילה דווקא בכיוון ההפוך, כשמסתכלים על אוכל "רגיל". אנשים לפעמים נוטים להיעלב מזה שמישהו לא מסכים לכנות בשם "גורמה" את המנה שהכינו. "אבל אני נוהג מאז ומעולם לאכול דגים קפואים ומופשרים וזה מאוד טעים לי". לבריאות. אתה מוזמן להמשיך לאכול כך אם אתה נהנה מזה. אבל אל תקרא לזה גורמה, ואל תיעלב אם מישהו אומר לך שזה לא. בדיוק כמו שמנה שהיא כן גורמה לא חייבת להיות טעימה לכל האנשים. ולגבי קריטריונים ידועים ומוגדרים: אני מסכים עם האבחנה שניתנה כאן בשרשור, שאפשר לתת קריטריונים קשיחים כאלו. בתי ספר רציניים לבישול גם דורשים מהתלמידים שלהם לדעת אותם ולעמוד בהם. לחם צריך להיות לחם (ולא גוש בצק אפוי), לרוטב צריך להיות מרקם וצורה של רוטב (לא של שלולית צבועה עם חומרי טעם), לדג מטוגן יש דרגת הכנה נכונה אחת (בישול פחות מדי והוא נחשב נא ולא מטוגן, בישול רב מדי הופך אותו לצמיג), וכך הלאה.
 

bouquet garni

New member
אני לא חושב שמדובר בדיון אין סופי

ואני מתחיל לחשוב האם זה נכון להשוות את בישול הגורמה לאומנות. אני מסכים איתך לגבי מבחן התוצאה והביקורת העצמית וזו שניתנת על ידי הטועמים, למרות שאלו, לא תמיד יכולים לתת ביקורת אמינה, בין אם זה בגלל היעדר ידע ובין אם זה מטעמי נימוס. אני חושב שהביקורת העצמית משחקת תפקיד מאד חשוב באופן בו אני אישית מבשל וקשה לי לספר לך על משהו שעשיתי והייתי מרוצה עד השמיים, תמיד יש עוד מה לשפר ותמיד יש עוד מה ללמוד (לפחות לי). אני חושב שמה שאתה מנסה להגיד, וגם רן קצת חיזק את דבריך, הוא שאין תחליף לניסיון, לידע וליכולת העצמית ואופה מנוסה יידע לעשות לחם שבהחלט יפול תחת הקטגוריה של גורמה מקמחים פשוטים בעוד שאופה מתחיל לא יצלח גם אם יעבוד עם הקמח הכי יקר והכי מתאים בעולם. אני מאד מסכים עם הטענה הזו וחושב שלאדם שמבשל יש את התפקיד הכי מכריע בתוצאה שתצא והידע ויכולת שלו יאפשרו לו גמישות מסויימת בחומרי הגלם מאחר והוא יודע איך אמור להרגיש הבצק בכל שלב בעשיה. אז אם האדם הוא מרכז העיניין בבישול גורמה, האם יכול להיות שבחירות מסוימת שהוא עושה יביאו מאכל לא להיקרא גורמה, נניח בעקבות שימוש בחומרי גלם שאינם איכותיים מספיק. או שאנשים מנוסים שמכירים את הטעמים וחומרי בגלם לא יבחרו מעולם בחומר גלם שאינו איכותי ? האם מה שכתבת "אין דרך חזרה לחיך שהתרגלה לטעמים מענגים... " הוא הטכניקה הנכונה לחינוך לגורמה, כלומר חשיפה לטעמים מענגים וההקפדה והדיוק יבואו תוך ניסיון לשחזר את אותם טעמים ?
 
באמת יותר מדי שאלות ../images/Emo12.gif

אני מקווה שאתה לא מנסה להעמיס את כל הפילוסופיה של הגסטרונומיה על שרשור אחד...
אני מרשה לעצמי להקביל את הגסטרונומיה לאמנות הפלסטית. האם קיים "מבחן תוצאה" באמנות הפלסטית? קיים גם קיים. לך לבי"ס לאמנות, למד ותרגל את היסודות, הטכניקות, ההיסטוריה, הזרמים והמגמות -- ותהיה מסוגל להפיק יצירת אמנות אשר מוריך יעריכו כ"עומד במבחן התוצאה". מבחן אוביקטיבי מחד (יכולתך ליישם את מה שלמדת) וסוביקטיבי מאידך (אין כאן מדדים מדויקים, כמותיים או אחרים). השאלה שישאל מבקר האמנות היא לא עד כמה מקורית, מעוררת השראה, חדשנית או מרתקת היא היצירה שיצרת, אלא האם היא עומדת בקריטריונים מסוימים, חלקם מוגדרים באופן סוביקטיבי. ניתן להחיל את ההתיחסות הנ"ל גם לגסטרונומיה: למד ותרגל את היסודות, הטכניקות, ההיסטוריה, הזרמים והמגמות -- ותהיה מסוגל להפיק מנה אשר מוריך יעריכו כ"עומדת במבחן התוצאה הגסטרונומית". מעטים האמנים המפיקים יצירות ברמה של מונה וסזאן, ומעטים הטבחים המפיקים מנות ברמה של לואזו ופאסאר, אבל לימוד ואימון יכולים להביא את האמן והטבח לדרגה בה יהיה מסוגל: * לחקות את היוצרים הגדולים. * ליצור יצירות משלו, גם אם אינן ברמה של ה"גדולים". האם ניתן לחנך לאמנות, או שמדובר בתכונות אופי? בודאי שניתן לחנך לאמנות, ובשני מישורים: חינוך פורמלי ובלתי פורמלי. החינוך הפורמלי הינו כדוגמת זה הניתן בביה"ס לאמנות, אלא שמטרתו אינו הכשרת אמנים אלא הכשרת שוחרי אמנות. הכרת כל אותם אלמנטים שציינתי לעיל היא אמנם הבסיס שבלעדיו אין יצירה, אבל גם הבסיס להערכת יצירה. אינך צריך להיות רנואר כדי להעריך יצירה שלו, אבל כדאי שתבין מהו אימפרסיוניזם, מאיפה הוא בא ומדוע. החינוך הבלתי פורמלי הוא מנת חלקם של מי שאינם מסתפקים בביקור חטוף במוזיאונים, בתערוכות ובגלריות, אלא מעמיקים את הכרתם והבנתם בעצמם, באמצעות שפע המידע והידע העומד לרשותנו כיום. בקיצור, אינך צריך להיות בעל תכונות אופי מיוחדות (למעט, אולי, סקרנות בסיסית ורצון לדעת) כדי לחנך ולהתחנך לאמנות. וכי הדבר שונה בגסטרונומיה? לדעתי אין הבדל מהותי, אולם קיים הבדל מנטלי: אנו, כחברה, נוטים להכיר בערכיותה הרבה של האמנות ובהתאם משקיעים מאמצים ניכרים לקרב את הציבור אליה (ואותה אל הציבור). למעט חברות יחידות סגולה (מישהו אמר צרפת?
) איננו עושים כן, או עושים הרבה פחות, בתחום הגסטרונומי. התוצאה, לצערי, היא האדרת טבחים בינוניים להפליא לדרגת "אמן דגול" רק בזכות יכולת החיקוי שלהם מחד, וחוסר יכולתנו לשפוט אותם כהלכה מאידך. יכול לבוא אדם ולומר: הרי לא רק מאכלי גורמה עולים על שולחנך, אז מי אתה שתחנך לגסטרונומיה או תשפוט אחרים. נכון. אני גם לא מצייר כמו ון-גוך ומפסל כמו מיכלאנג'לו, אבל מסוגל להעריך את יצירותיהם. יש לי טעם משלי באמנות, אותו גיבשתי לאורך שנים. אני יודע מה אני אוהב ומדוע, ומסוגל גם להעריך מהי יצירה טובה ומדוע. ולילדי אני מנחיל את אותה מורשת, ע"י חשיפתם לאמנות, להיסטוריה שלה, לזרמים שבה, לטכנולוגיות והטכניקות -- וכל מה שיכול להעשיר את עולמם ולתת להם כלים להערכת ולאהבת אמנות. ובאותה מידה אינני מבשל כמו רובושון או בולוד, אבל מסוגל להעריך את יצירותיהם. יש לי טעם משלי בגסטרונומיה, אותו גיבשתי לאורך שנים. אני יודע מה אני אוהב ומדוע, ומסוגל גם להעריך מהי מנה טובה ומדוע. ולילדי אני מנחיל את אותה מורשת, ע"י חשיפתם לגסטרונומיה, להיסטוריה שלה, לזרמים שבה, לטכנולוגיות והטכניקות -- וכל מה שיכול להעשיר את עולמם ולתת להם כלים להערכת ולאהבת הגסטרונומיה. וסליחה על הכפילות.
 
ושאלה נוספת

האם דין "מנת גורמה" כדין "בישול גורמה"? לדוגמא: טבח א' מקבל מתכון מדויק למנת גורמה ומכין אותו כלשונו וככתבו, מבלי לסטות כהוא זה מן ההוראות. אין לו מושג למה הוראות ההכנה הן כפי שהן: הוא פשוט עוקב אחריהן בקפידה רבה. והתוצאה היא מנה משובחת, בדיוק כפי שיוצר המתכון התכוון. גורמה לעילא. טבח ב' מכין את אותה המנה. הוא מיומן ובעל ידע מספיק כדי להבין את תהליכי ההכנה ומשמעותם, ולכן אינו עוקב בקפידה רבה אחר ההוראות. די לומר לו "blanchir", אין לו צורך בהוראות חליטה וצינון מדויקות. אולי הוא גם סוטה פה ושם מן המתכון המדויק, עפ"י טעמו שלו (או טעם הסועדים) או מצאי חומרי הגלם ושאר מגבלות בהן אנו נתקלים יום יום. והתוצאה היא מנה משובחת. גורמה לעילא. האם טבח א' שקול לטבח ב'? האם נעדיף לסעוד דוקא אצל אחד מהם?
 

bouquet garni

New member
לדעתי הם שקולים

אבל נמצאים בשלבים שונים בתהליך החינוך טבח א' יודע מה הוא רוצה לעשות אבל צריך הסבר מדוייק איך לעשות את זה. טבח ב' (שהיה טבח א' לפני כמה שנים) כבר מכיר את הטכניקות, מודע ליכולות שלו ולטעמו האישי ויש לו יותר גמישות בביצוע המתכון. טבח א' לא בהכרח יהפך לטבח ב' עם השנים ויכול מאד להיות שגם אחרי שילמד את משמעות הפעולות שהוא עושה, עדיין הוא יעדיף לדבוק במתכון ככתבו וכלשונו. קיימים הרבה טכניקות שקצת קשה לתאר אותן במילים, ויש חשיבות לניסיון של טבח מסויים. דוגמא לטכניקות בעייתיות היא blanchir והשאלה מתי מוציאים את הירקות מהמיים, כמה מלח לשים וכו (כל ניסיון למדוד את התהליך בדקות נועד לכישלון) ולכן סביר להניח כי טבח א' יגיע לתוצאה טובה ומשביעת רצון אולם לא אופטימאלית. דוגמא נוספת היא צליה של סטייק - טבח שמטגן סטייק שתי דקות מכל צד לא יגיע לתוצאות אחידות ואופטימאליות בעוד שטבח מנוסה יידע לטגן את הסטייק למידת העשייה הנכונה וידע לסמוך על החושים שלו. הידע והניסיון חשובים גם בבחירת חומרי הגלם ובמקרים בהם לא מצויין במתכון במפורש טבח א' יכול להעדיף סטייק קפוא מהסופר כי כתוב סטייק בשמקל של 200 גרם בעוד שטבח ב' יעדיף סטייק איכותי יותר.
 

terroir

New member
לא ממש.... לדעתי

בהרבה מקרים יהיה לטבח א' קשה מאוד להוציא תחת ידו מנת גורמה אמיתית כמו טבח ב'. לא כל הפרות נולדו שוות, לא לכל אחת יש סינטה באותו העובי, והפרה עדנה אולי יותר שמנה מהפרה חביבה. טבח ב' שמבין למה תהליכי ההכנה הם כמות שהם, יכול להוסיף את הידע שלו להבנה שלו את חומר הגלם שלפניו, ובסך הכל להוציא תוצאה טובה יותר מטבח א' שמתנהג כמו רובוט אוטומטי. ואני כמובן אעדיף לאכול אצל טבח ב'.
 

bouquet garni

New member
אהבתי את ההשואה לאומנות

אבל יש הבדל קטן בין תחום הבישול לתחום האומנות. תחום הבישול מורכב ברובו ממה שאנחנו מכנים "תעשיית המזון" ורק חלק קטן ממנו (לפחות בארץ וברוב העולם המערבי) מוקדש לבישול גורמה. אתה יכול לטעון שזה קיים גם באומנות ורוב התמונות שאנשים מן השורה קונים הן העתקים, שחזורים וכו' שנעשים במפעלים ביצור סדרתי. עדיין ההעתקים הם של תמונות של פיקסו, ואן גוך, מגריט, וכו'. אני חושב גם שהמטרה שמנחה את מרבית השפים, שחיים כמונו בחברה קפיטליסטית, היא הכסף שהם יכולים להרוויח ופחות היצירה שהם יכולים ליצור. ולכן יש הבחנה בין בישול גורמה לבין בישול שמטרתו היא להשביע. למרות שלא הכרתי את ואן גוך אישית, קשה לי להאמין שמה שהוא שאף אליו היה להקים מלא סניפים של "מקדונלד לאומנים" בהם ילדים בני 16 יצירו בשתי דקות ציור של ואן גוך ויעשו אותו מיליארדר. ולכן אחד ההבדלים שאני רואה בין בישול גורמה לבין בישול שאינו גורמה הוא הכוונה בבישול גורמה כמו באומנות הכוונה היא ליצור משהו איכותי, להשתמש רק בחומרי גלם טובים ולהשקיע בטכניקות נכונות. בעוד שבישול שאינו גורמה מטרתו היא להשביע כמה שיותר אנשים בכמה שפחות כסף. נושא אחר שאתה העלית הוא נושא הביקורת, שלדעתי משחק תפקיד מאד חשוב בבישול הגורמה. בין אם זה ביקות עצמית שדוחפת אותנו להשתפר וללמוד ובין אם זה ביקורת אובייקטיבית שאולי קצת חסרה בתחום המסעדות בארץ.
 
ואן-גוך ואסקופייה

אינני בטוח שאסקופייה יצר את התשתית למטבח הצרפתי מתוך כוונה להתעשר, ממש כשם שואן-גוך לא ממש ציפה להפוך למליונר (על אף שהתלונן רבות על עוניו). מאחר ואינני נשיא של מדינה מן ה-G7 לא זכיתי מעולם ששף בעל שיעור קומה יבשל לי ארוחה פרטית הכוללת מנות אותן פיתח במיוחד עבור ארוחה זו ועליהן לא יחזור שנית -- הגירסה הגסטרונומית של יצירת אמנות מקורית -- ממש כשם שעל קירות ביתי לא תלויות יצירות אמנות מקוריות. אבל זכיתי לא אחת לטעום "רפרודוקציה" של מנה משובחת ומפורסמת של בכירי השפים: וכי מה היא מנה בתפריט המסעדה, אותה מכינים פעמים רבות מדי יום, אם לא רפרודוקציה של מנה שיצר השף? וממש כמו באמנות, את הרפרודוקציה לא השף עצמו מכין. הוא מסתפק בפיקוח על התוצאה הסופית. מהן, לפי ה-Cordon Bleu, שלוש התכונות העיקריות של grande cuisine? * Fireworks * Precision * Polish לא הייתי מצפה למשהו אחר מיצירת אמנות.
 

bouquet garni

New member
וואי וואי ../images/Emo13.gif

ואתה מאשים אותי בניסיון לדחוס את הכל לשרשור אחד
קיימים עדיין אנשים, ולמרבה הצער רובם צרפתיים, שישמו את אומנותם לפני חייהם. אני לא הייתי נכנס להשוואות בין אסקופיה לואן גוך וגם לא הייתי נכנס לתרומה של התרבות וההיסטוריה הצרפתית לעובדת היותה של צרפת כיום לשם נרדף לגורמה (אולי בגלל שזה שווה שרשור נפרד). הקריטריונים שהעלית לבישול גורמה, גם הם מדברים על מבחן התוצאה ואני מתחיל להשתכנע בעקבות הדיון שמבחן התוצאה הוא כנראה המבחן הטוב ביותר לבישול גורמה. השאלה היא האם מבחן התוצאה הוא "טעים מאד/טעים/לא טעים" ? או שאפשר לתת קריטריונים אובייקטיבית למבחן התוצאה. האם ניתן, בדומה לקריטריונים שנתן רן למדידת איכותו של הלחם, לתת קריטריונים ברורים, מוגדרים ולא תלויים בטעמו האישי של איש לכל מאכל שאנחנו (או מישהו אחד) מכינים ? לדעתי אפשר - ואנשים מנוסים ידעו לתת ביקורת בונה ומדוייקת רק מהבטה במתכון ובתמונת התוצאה - בדיוק באותה מידה שאותם אנשים מנוסים ידעו להביא רטבים לדרגת הסמיכות והמרקם הרצויים וידעו לתת טיפול נכון שישפיע על התוצאה לכל חומר גלם שהם יבחרו.
 
ומבחן התוצאה מחזיר אותי לשאלת שני

הטבחים שהעליתי קודם: האם מה שעושה טבח א' (ה"מעתיק" הפדנטי) הוא בישול גורמה? הרי התוצאה שלו עומדת בכל הקריטריונים!
 

terroir

New member
לדעתי כן, בהחלט

בישול גורמה לא חייב בהכרח להיות יצירתי. הוא חייב להיות מדוייק ובאיכות גבוהה, ואת זה טבח א' שלך יודע לעשות. כמובן שלא כל בישול יצירתי הופך מיד לגורמה. ישנן יצירות קולינריות שהייתי שולח מיד לקערה של החתול (ולפעמים גם לא לשם).
 

bouquet garni

New member
ועוד שאלה - אם כבר השוית לאומנות

מה דעתך (או דעת כולם) על שפים ששמם מתנוסס על מספר מסעדות ? האם יכול אדם אחד שמתיחס לבישול כאל אומנות לעודד סוג של "ייצור המוני" ? האם דוכאס יכול להיות ולבשל בכל המסעדות שלו ? תאר לך שואן גוך היה פותח סניף בניו יורק במדיסון ממש מול הפושון ומוכר ציורים שמישהו אחד צייר בהשראתו.
 

דמיתר

New member
השף בעיני הוא ה-מנצח על התזמורת

העדרו מהמטבח משולה בעיני לקונצרט המנוצח על ידי מחליף. איני אומר שהארוחה תהיה גרועה עקב כך. מנסיוני בחיים אני חושש שהסיכויים לכך גוברים. ויש לי כמה הוכחות לכך שנלקטו כאן בארצננו במהלך השנים.
 
אלאן דוקאס לא בישל אפילו חביתה

בעשר השנים האחרונות... ס-ת-א-א-א-ם
כמוהו גם שפים רבים אחרים (כמו נובו) מפעילים מספר מסעדות, שכולן מייצרות "רפרודוקציות" מדויקות של יצירות השף. אין בכך כל פסול בעיני, כל עוד יש מי שממשיך ליצור יצירות אורגינליות חדשות (אשר יועתקו בהתאם במסעדות) ויש מי שיקפיד כי איכות הרפרודוקציות גבוהה דיה (בכוונה אינני אומר "זהה למקור", כי בכל זאת קיימות פשרות כלכליות). מן הסתם לא כל אחד מסוגל לכך, כפי שציין דוד. אבל זהו יתרונו של שוק חופשי: מי שנכשל במשימה, סופו שקהל לקוחותיו מתמעט - ולעתים קרובות עד כדי סגירת המסעדה. והסו-שף הפרטית שלי טוענת ששוב אני מציג את הפן הנאיבי שלי לראווה: בישראל כמו בישראל, במקום שהקהל יעמוד על שלו ויצביע ברגליו (ובארנקו) כנגד מסעדה המתיימרת לספק גורמה ואינה עומדת בכך, אנו מגמישים את הקריטריונים שלנו (בדר"כ כלפי מטה) כדי לתמוך במעט מסעדות הגורמה והפסאודו-גורמה שנותרו לנו.
 
גורמה ויצירתיות

אנסה לנסח בזהירות משהו שמציק לי מאז שהתחלתי להשתתף (גם כקוראת פסיבית) בפורום. האם אין חשש שהקפדה יתרה על כללים ודרכי ביצוע, של נכון ולא נכון יהרסו את היצירתיות? בצדק הושוו שפים דגולים לציירים/פסלים דגולים, אך ציוראו פסל מופלא הוא יצירה חד פעמית הנשמרת לאורך מאות שנים,שלעיתים האומן עצמו לא מצליח לחזור וליצור יצירה ברמה שווה, בעוד שף דגול לא יכול להסתמך על ההצלחה של הארוחה מאתמול... ועליו להוכיח עצמו כל יום מחדש. אם לחפש השוואה מתחום האמנות, הייתי משווה דווקא לפסנתרן או לכנר וירטואוז. מה הופך נגן לאמן? מנגנים על פי אותם תווים לפי אותם כללים, אפילו לשרביטו של אותו מנצח, מה מייחד את הוירטואוז מתוך כלל התזמורת? אותו משהו מיוחד שמבליט את הצליל המיוחד שלו גם...אם הוא על ידי כך חורג מהכללים הנוקשים. ומלחין שכותב יצירה מקורית על אחת כמה וכמה. לכן אני חוששת שהקפדה יתרה מביאה לנוקשות גם בתחום הקולינארי. אולי התוצאה מוקפדת וטעימה,אך בסופו של דבר פוגמת ביצירתיות וסופה בינוניות.
 

terroir

New member
לדעתי מה שאמרת סותר את עצמו

גם הכנר וגם הפסנתרן הוירטואוז שולטים בטכניקה הבסיסית של האמנות שלהם לפרטי פרטיה. כל צליל שהם מפיקים הוא תולדה של שנות אימון רבות. כל תו שנכתב ביצירה כפוף לכלל תיאוריה, הרמוניה (או אם האמן רוצה - דיסהרמוניה), קצבים, משקלים, סולמות, וכו' וכו'. אי אפשר להיות אמן טוב או צייר טוב בלי לדעת ולשלוט בטכניקות הבסיס ברמה של שלמות. חלק מהאמנים מגיעים לרמה הזאת בגיל מאוד צעיר, חלקם צריך לעבוד על זה הרבה יותר. עם ידע והשכלה מצד אחד ומיומנות טכנית מהצד השני, יכול שף טוב לתת ליצירתיות לפרוח, כדי להגיע למנה מושלמת. מה שאת מתארת לדעתי נובע מחוסר הבנה. תחת מילת הקסם "יצירתיות" מרשים לעצמם אנשים שונים לבטל במחי-יד את חשיבותה של ההשכלה ושל המיומנות הטכנית. ישנם שמרחיקים לכת ובלי השכלה רצינית בכלל מכנים את עצמם "שפים". בדרך כלל, כי יש גם מי שמאמינים להם. זהו עניין תרבותי אצלינו וככה זה בכל מקצוע, לא רק בבישול. המילים שאמרת: תחת אותם כללים מקפלות בתוכן את אותו דיוק ואותה הקפדה שאותה את מנסה לבטל. כך שבעצם את מסכימה איתנו על תוכן הדברים, רק אינך מכירה בזה
חוסר קפדנות בבחירת החומרים ובטכניקות, והעדרם של דיוק ושליטה בביצוע הטכניקות האלו ברמת מושלמות גבוהה - זה לדעתי מה שמביא לבינוניות.
 
אתה מייחס לי אמירה שלא נאמרה

לא הטפתי לבורות, אני לא מפקפקת בנחיצות ההתמקצעות. תהיתי לגבי "חופש יצירתי", שבא לאחר שלב הלמידה.
 

terroir

New member
תיקון טעות שלי

לגבי קרם פטיסייר - הכוונה לקרם פטיסייר אמיתי מחלמונים לעומת קרם אינסטנט. כמובן שבהכנה של קרם פטיסייר אמיתי (מחלמונים) משתמשים בכמות קטנה של עמילן.
 
למעלה