נפילות ו...התרוממות ../images/Emo36.gif../images/Emo26.gif
מי באיתנו אוהב ליפול..?זה כואב ולדאבוני,לא, לא רק בברך זאת תחושה של כשלון של אובדן של חוסר אונים ונפלתי...הו נפלתי לא אחת.. אך עם כל נפילה...לקחתי משהו לדרך תובנה חדשה לקח גם הססנות ותשומת לב יתרה לדברים אלה, החשובים באמת וניפרדתי...מסברות ישנות ממנהגים רדודים ממעשיים טיפשיים ממילים נבובות מטעויות...(..לא כולן) וקיבלתי... כח לקום להתגבר ו..גם את היכולת.. את היכולת להבין שיש בי הכח הזה שאוכל לה... לנפילה הזאת ואקום גם אקום ממנה ויש בי הרצון לאהוב והבנתי.. שהלב ...אינו חד פעמי ויש לו לב את היכולת היכולת לאהוב שוב ושוב... ושוב... ולא ,לא בגברים האשמה (גם לא בנשים..) כי אם בנו, בכולנו בכל פעם...קצת אחרת אך לשני הצדדים קצת אשמה לא תמיד באופן שווה אך תמיד האשמה היא מנת חלקם של שניים של זה ש"התחיל" וזה ש"המשיך"... של זה שהזניח וזה שלא שם לב וזה שלא התכוון וזה שרק אמר .. ורק העליב ורק ענה ורק...ורק...ורק.. ונכון...אולי ניחנו, אנו הנשים במה שקוראים בשפתינו אנשי הפסיכולוגיה "אינטיליגנציה ריגשית" אך מה בדבר חולשותנו, סקרנותנו רגישותנו רגישות היתר המיותרת לעיתים ובכן ידם וידינו גם יחד טמונים בקלחת בחלקים שווים יותר ופחות אך עצם השאלה אינה על מי מוטלת האשמה כי אם מדוע יש בנו הצורך לחפש אשמים ולהטיל אחריות במקום לעשות חשבון נפש עם עצמנו... ובכן...בהצלחה ל"אשמים" ו"לאשמים" פחות... לאלה הנוטלים באחריות ולחלשים יותר,המטילים אותה על האחר ובלבד...שיהיה בנו כח לקום להתחיל מחדש ולהצליח, חרף פציעות העבר..
מוזה