פחחחחח
למגרש ביתי יש בעיה חמורה מאוד - מחסור במודעות עצמית. כל משפט בסידרה נאמר עם כל כך הרבה חשיבות עצמית, הדמויות נראות כמו במחזה של שייקספיר! אין לסידרה קמצוץ של קלילות וקוליות, מה שהופך את האו.סי לסידרה מגניבה כל כך. עלילות מרשימות? בנאדם, איפה אתה חי? פרקים שלמים במגרש ביתי נראים כמו באופרת סבון: מישהו נדרס, שוכב בבית חולים, ולמרות שברור לחלוטין שהוא ייצא מזה הם מותחים את העלילה, מישהו מגיע, אומ דברים קיטשיים, וכו' וכו', אנשים רואים אנשים מתים ושאר זבל בסיגנון "ימיי חיינו". כל מיני פסיכים תוקפים אנשים וחוטפים אותם - קישקוש מוחלט. המשחק המביך של מחצית מהצוות גורם לי בהרבה מהפעמים להתכווץ בבושה. זה פשוט מביך להסתכל. ומה עם תפניות עלילתיות מטומטמות או דמויות שמתנהגות ככה כי לכותבים זה מתאים? מי מתחתן בכיתה י'? אף אחד לא מתחתן במאה שלנו בכיתה י'!!! זו שמרנות מגוחכת ומכעיסה. ושאלה: אם היילי כל כך רוצה לשמור את עצמה עד לחתונה, איך זה שביום מסויים היא עדיין לא מוכנה, ויום אחר כך, רק בגלל שהם התחתנו, אז זה בסדר להזדיין כמו שפנים? זה לא עובד ככה. טבעת על האצבע לא גורמת למישהו להרגיש מוכן! איזו דמות מגוחכת, בחיי. המון דרמה מוגזמת לחלוטין ורגעים כל כך "אוו... זה מרגש... אוי... משהו חשוב עומד לקרות... " ואז צ'אד מייקל מורי עושה פרצוף מיוסר ומצטט איזה סופר חשוב, ואז יוו... איזה התרגשות, איזה מתח!!! ובסוף סתם איזה חרטה מגוחכת מצוצה מהאצבע מתרחשת על המסך. בקיצור, נהנתי מהרבה פרקים בסידרה, אבל לא רק שהיא לא מדגדגת את האו.סי, היא פשוט בינונית להחריד.
