"כן לשבור!!!"
מילותיו האלמותיות של ראשון הרביזיוניסטים חוזרות ונאמרות שוב ושוב. האם הוא צודק? בוא נראה: האם באמת כדאי להפריט? נתחיל מבראשית. כדי שאיש עסקים (שלא שילם מסים מעולם, אבל זה יבוא בהמשך) יוכל לקנות חברה ממשלתית הוא זקוק לשני דברים חשובים: כסף ושהממשלה לא תנקוב במחיר גבוהה מדי (ע"ע ערוץ 2, 10). כדי להסיג את הסכום הדרוש, בעל הממון הוירטואלי יקח הלוואה מהבנק ולשם כך ישעבד את הנכס שעדיין לא רכש. להזכירך, הכסף הפיזי (להבדיל מהכסף הוירטואלי) של הבנק בא מהכיס שלך - איש המעמד הבינוני. אדם שמרוויח כסף עבור עבודה ממשית והוא מרוויח מספיק כדי שיהיה לו להשקיע בבנק (אני סתם נותן דוגמאות - אל תעלב). לבנק אין כ"כ הרבה כסף, והוא נאלץ להשתמש במאגרים הוירטואלים שלו. עכשיו בא שלב המחיר. כדי למשוך משקיעים, הממשלה צריכה למכור את הנכס בפחות משוויו האמיתי, כך שאתה, משלם המסים שבכספו נבנה הנכס, שוב יוצא נדפק כי אתה מקבל תמורה חלקית ביותר להשקעה שלך. עתה, כשהעסקה תמה ונשלמה, יש צורך להתחיל לעבוד. נכס טוב הוא נכס מרוויח. לכן ידידנו בעל המאה יעלה את מחיר השירות הניתן ע"יו עד כמה שיוכל וימשוך ממך עוד כסף. אבל לא הכל טוב בממלכת העושר - עד מהרה יסתבר שהעסקן נכנס למשהו שמעל ליכולתו (בעיקר בגלל שמרבית מבעלי ההון הם מנהלים ואנשי עסקים די גרועים) והוא יבקש עוד ועוד הלוואות מהבנק. גם הבנק אינו עשוי מכסף. אם הוא רואה שלא מחזירים לו חובות (לא חובות זוטרים בגודל של עשרת אלפים שקלים - אז פשוט מעקלים לך את המשכורת, הכוונה לחובות של מיליארדי שקלים) הוא עוזב את בעל החוב ולוקח את הכסף ממי שכן משלם - אתה. ולבסוף מגיע הרגע שבו העסקן מבין שהוא לו יוכל למשוך עוד כספים והוא לוקח את כל ההון שלקח מאנשים כמוך ונוסע למדינת עולם שלישי שבא יש יותר אוצרות טבע וקל יותר לנצל שם את האוכלוסיה. אז מה אנחנו לומדים מכל זה? שבאמת כיף כשאין שביתות, אבל את המחיר אתה עוד תשלם בריבית כפולה ומכופלת. זהו. אני מותש - אמשיך מאוחר יותר.