אני חושב שהמדריך הנהדר והחברים
למזלי היה לנו מדריך מדהים בשם יער... הסיפורים המצמררים שלו היו בדיוק במקומות הנכונים, ההערות המעמיקות שלו בהחלט הוסיפו המון למראות באתרים. ללא כל הסיפורים, עומדים די אדישים אל מול כל האתרים. הסיפורים בעצם מוסיפים את ההרגשה המצמררת (כמו למשל תיאור מסעה של אלינה בירנבאום במחנה אושוויץ ולאחר מכן במיידאנק). אני חושב שהמדריך תרם המון המון למסע. כמו כן גם החברים הם משהו שאי אפשר להפריד אותו... כל האווירה היא מאוד מאוחדת, מאוד נדיר לראות את כל הכיתה נעמדת בשקט, כולם מקשיבים בשקט מוחלט אל המילים של המדריך ועומדים המומים אל מול המראו. אי אפשר גם להתעלם מהדיונים שייקמנו במלון מדי כמה ימים על היום שעברנו. אני יגיד לכם את האמת
לא בכיתי בשום אתר בפולין, בשום מחנה, אל במלון בכיתי כאשר כולם ישבו עם המדריך ודיברו על היום שעברנו. זה היה מרגש ברמות שלא יתוארו בכלל. חוץ מזה יש עוד המון גורמים שהפכו את המסע הזה למדהים... מזג האוויר הקפוא והשלג שהוסיפו לאווירה המצמררת, המסעות הארוכים בערבות המושלגות של פולין והמראות המזעזעים והבלתי נתפסים באתרי הביקור.