הרבה פעמים נשמעות קריאות בעם של "אחדות! אחדות! צריך אחדות!". לפני כשנה, חברנו
Permafrost העלה פוסט ואמר "לא, זה לא הזמן לאחדות", כאשר כוונתו לא באמת הייתה שלא צריכה להיות אחדות, אלא פשוט "לא ככה". מה זאת אומרת "ככה"? ב"ככה" הכוונה לאחדות מעושה שאין לה בסיס של ממש. בעיקרון, אני נאלץ להסכים.
אם אין אחדות בעם, ואין, אז מדובר בבעיה עמוקה ויסודית, שעליה להיפתר ברמות העמוקות והיסודיות. סתם לצעוק "אחדות! אחדות!" כמו מטומטמים (סליחה), קודם כל, זה דבר שלא יעבוד, ודבר שני, גם אם בדרך נס כן, זה לא יחזיק, כי זה לא מטפל בבעיה עמוקה מאוד ויסודית מאוד, לא רק לא מהשורש, אלא אפילו לא בדרך אל השורש. זה כמו לשים פלסטר על פציעה קשה. זה לא תופס.
כשמדינת ישראל קמה, והביאו אנשים מכל העולם, ידעו על הבעייתיות של צירוף אנשים רבים יחדיו מתרבויות שונות רבות, זה לא שלא ידעו,
ולראש הממשלה דוד בן-גוריון, היה פיתרון.
כולם יתגייסו לשירות צבאי של שלוש שנים,
והצבא ישמש ככור היתוך שיהפוך את העמים השונים לעם אחד.
זה לא עבד.
זה לא עבד משתי סיבות. הראשונה היא
שלא-יהודים לא מתגייסים ככה שבכל מקרה יש מלא
ערבים ודרוזים ונוצרים ומוסלמים ועוד כל מיני שבכל מקרה לא לוקחים חלק בדבר הזה. מעבר לכך, גם בתוך היהודים, תמיד היו הרבה שלא התגייסו, ובמיוחד היום. ברח לי המספר המדויק אבל בין 1 מתוך 4 ל-2 מתוך 4 לא מתגייסים (אני מדבר על הנתונים היהודיים, ללא קשר לכל אלו שלא מתגייסים כי הם ערבים, נוצרים, דרוזים, מה שלא יהיה). אני לא מצליח לזכור אם הנתונים האלו כוללים בתוכם את
החרדים, שבכל מקרה לא מתגייסים.
הסיבה השנייה שזה לא עבד, זה כי זה מעט מידי ומאוחר מידי. מה שנקרא באנגלית, too little too late. התקופה הקריטית לעיבוד אנשים לכדי תצורה מסוימת ומשהו מסוים, היא מה שאצלנו בפסיכולוגיה קוראים לה "התקופה הקריטית". התקופה הזאת, היא הילדות. לכן, כשמי שכן מתגייס, מתגייס בגיל 18, זה כבר מאוחר מידי. הבן-אדם שהוא יהיה בסוף הדרך ובגיל 21 זה הבן-אדם שהוא בא מהבית ומהבית-ספר. השפעת השירות הצבאי, מזערית. זה גם מעט מידי, כי אדם שלם לא נעשה ומתעצב בתוך שלוש שנים, וצריך יותר זמן. אדם מתעצב לאורך שנים רבות. לדוגמה...12 שנה זאת כמות סבירה.
לכן, תוכנית כור ההיתוך נכשלה, וזאת מכיוון שהיא השתמשה במודל צבא העם בתור הגורם המאחד עבור יצירת כור ההיתוך שייצור עם אחד.
לכן, הפיתרון העמוק והיסודי לבעיית האחדות בעם, הוא מעבר משימוש בצבא ככור היתוך, לשימוש במערכת החינוך ככור היתוך.
12 שנים במקום 3, שזה פי 4, ובין גיל 6 לגיל 18 במקום בין גיל 18 לגיל 21, שזה אנשים פי 3 יותר צעירים בתחילת הדרך, ועדיין פי 1.16 צעירים יותר בסוף הדרך, למרות שהתוכנית והמודל שנשתמש בו עבור כור ההיתוך ארוך פי ארבעה. זה כבר ייתן אפקט הרבה יותר משמעותי.
עכשיו עלולה לעלות השאלה, הרי כולם כבר ממילא הולכים לבית-ספר, וכולם הולכים לבית-ספר 12 שנה, וכולם הולכים לבית-ספר בין הגילאים 6 ל-18, אז אם החינוך הוא כזה כלי נכון ואיכותי לשמש ככור היתוך, למה זה לדוגמה לא עבד לנו "ככה במקרה" גם אם לא התכוונו לזה ככה, בהתחשב בזה שכל זה כבר קורה?
הבעיה היא, קודם כל, שאנחנו לא חושבים על החינוך ככלי אפשרי לכור ההיתוך שעליו דיבר דוד בן גוריון. הקטע השני, הוא שהתוכנית החינוכית והלימודית, אינה נכונה. הקטע השלישי, הוא שהחינוך בישראל, בצורה שכמעט אין דומה לה בעולם, מפוצל לארבע מסלולים, שבהם כולם לומדים דברים שונים, מה שלא רק לא עוזר, אלא אפילו מנציח את הפיצול בעם.
ועכשיו, הקטע הטריקי הוא לדעת לעשות וליצור את התוכנית החינוכית הטובה והנכונה, ואז לכפות אותה על כולם.
כרגע, לא רק שהחינוך הוא לא גורם מאחד, אלא גורם מבדל, שמסליל את העם לכדי מסלולים שונים ויוצר כאילו כמו עמים נפרדים, וזאת מכיוון שלכולם יש את החינוך שלהם, שזה דבר שיש מעט מאוד כמותו בעולם, כן? רק שלכולם יהיה ברור. יש ארבעה מסלולים גדולים.
יש את החינוך החילוני, החינוך הדתי, החינוך החרדי, והחינוך הערבי.
מכיוון שהדרך הכי טובה להשיג את המטרות היא שיטת הסלמי, ביחד עם קצת "הפרד ומשול" הישן והטוב, על התוכנית להתבצע בשלבים.
ראשית כל צריך לכתוב את התוכנית החינוכית הנכונה (כבר עשיתי את זה), ואחרי זה צריך ליישם אותה בכל חינוך וחינוך ולהפוך את כל החינוכים לחינוך אחד, אבל צריך לעשות את זה חינוך-חינוך, בדרך של התמודדות עם יריב אחד בכל פעם, וצריך גם לעשות את זה מן הקל אל הכבד, כי צריך לצבור מומנטום, וגם להשאיר את הקשה ביותר לסוף.
לכן, הסדר הנכון, הוא שצריך להתחיל וליישם את התוכנית בקרב אלו שיגלו הכי פחות התנגדות, ועד לאלו שיגלו הכי הרבה התנגדות.
לכן, הסדר הנכון הוא קודם כל ליישם את התוכנית בחינוך החילוני, כי הם הכי נוחים והכי יקבלו הכי בקלות את מה שיונחת עליהם מלמעלה, אחרי זה החינוך הדתי, שקצת יותר יתנגדו אבל גם אותם נשבור בסוף, אחרי זה החינוך הערבי, ולבסוף החינוך החרדי.
מהסיבות שהוסברו, עם החינוך במקום הצבא בתור כור ההיתוך, נגיע לתוצאות הרבה יותר טובות, ובתוך זמן קצר נהפוך מעמים מרובים, לעם אחד.
וכך, יוצרים אחדות בעם, ומעצבים ומעבדים עמים מרובים, לכדי תצורה של עם אחד.
שאלות?
