לא תמיד מחפשים מסקנות בהיסטוריה
ההיסטוריון צריך קודם כל להציג את הדברים כפי שהיו. כיוון שזה לא אפשרי, הכל תלוי בנקודת מבט וכו', אז מלכתחילה כל חוקר בוחן את הדברים מנקודת מבטו. לאחר מכן, בחומר ההיסטורי ניתן לעשות שימוש בעזרת כלים של דיסציפלינות ממדעי החברה ובשלב הזה אפשר לחפש מסקנות, לנתח את הדברים באופן ביקורתי וכו'. (פעמים רבות, ההיסטוריון כולל בעבודתו את השקפתו, לעיתים ביקורת ולעיתים מסקנות). ובהקשר של לימודי השואה: מדינת ישראל משקיעה מאמץ רב בחקר השואה (לראיה -
יד ושם והמקום שהוא תופס בתודעה הלאומית, רבים מביקורי אישים מחו"ל מתחילים שם. נושא השואה גם מהווה חלק מרכזי מתכנית הלימוד לבגרות). ולכן אפשר להתחיל בעיון באתר של
יד ושם ולראות מדוע וכיצד הוא הוקם ומה המטרות הרשמיות של המוסד. עיקרו, ומכאן נובע שמו, הוא הנצחתם של הנספים ושל האירוע. מעבר לסיבות של מדינת ישראל להעביר את המסר פנימה והחוצה (כבסיס לשאלת נחיצות בית לאומי ליהודי העולם, כסמן אזהרה לכך שלפעמים איומים מתגשמים, להנציח את זכר הנופלים) יש גם סיבות אחרות לחוקרים שלכאורה רחוקים מהנושא - גרמניה גררה עולם שלם למלחמה, המשטר הנאצי סחף אחריו מדינה שנחשבה לנאורה וביצע מעשי הרג באוכלוסיות רק עקב שונותן, תורת הגזע הנאצית והדרך בה היא הונחלה, כיצד אנשים "מהיישוב" משתתפים במעשי הטבח, כיצד אזרחי גרמניה מסבירים לעצמם את מה שקורה סביבם וכו'. המשך המחקר הוא גם בדרך בה גרמניה התמודדה מאז ועד היום עם הכתם הזה בעבר שלה. נראה שהמחקרים החדשים יחסית, עוסקים דווקא בפנים האחרים של בכירי הממשל הנאצי - בניגוד למה שקל לחשוב, הם היו אנשים רגילים ולא מפלצות, מה שלא מסביר את מעורבותם בכל זוועות המשטר.