מה השיר שלכם?...

[Doctor Goblin]

חבל

 

[Anna begins cc]

יא לילוש,

אני רוצה לשמוע אותך שרה פעם!

 

[יחפהבפארק]

את בחרת שיר רגיש מאוד

אהבתי את הבחירה שלך בשיר הזה ובפוליקר במיוחד.

לי יש שיר, שתמיד כשאני שומעת אותו ובדרך כלל זה לעיתים רחוקות מאוד, משהו בי נצבט ואני כאילו בטוחה שהוא נכתב בשבילי כשהייתי ילדה

http://www.youtube.com/watch?v=Cl9O4UjhUVo

אבל אם כבר שיר של אסתר עופרים, הוא השיר שחרחורת שאני מזדהה איתו מילה במילה. זאת פשוט אני.
http://www.youtube.com/watch?v=vZ8eLTb5Shw&NR=1&feature=endscreen

 

[Anna begins cc]

איזה שיר זה.

פורט על נימי לבי בכל פעם שאני שומעת אותו..

 

[רינתי77]

יש לי המון שירים, אבל למקרא הודעתך,

זה מה שקפץ לי לראש

http://www.youtube.com/watch?v=TqhOVY58zIo

 

[יחפהבפארק]

חולה עליו

 

[Anna begins cc]

שמעתי את השיר

(לא הכרתי)
ותוך כדי קראתי את המילים,
האמת שהנחישות והחוזק שעולים מתוך המילים והקצב- ממש מסתדרים לי איתך (מהכרותנו השטחית, כמובן.)

 

[poseidon111]

ללא שום ספק זה השיר שהכי הזדהיתי איתו בשנות

ההתבגרות שלי. הוא היה מעין המנון עבורי, לפני לא מעט שנים.
http://www.youtube.com/watch?v=T6hZvtR-bIU

 

[somewoman]

wow

לאיזה נוסטלגיה הכנסת אותי...

 

[Anna begins cc]

אני כל כך אוהבת אותו..

אבל הוא מספר סיפור כל כך ספציפי.
אתה כמובן לא חייב לענות ואני מבקשת סליחה מראש אם אני מחטטת במקום בו אני לא אמורה-
אבל האם הוא מתחבר לך למקום מסוים, סיפור דומה שחווית אתה?..

 

[poseidon111]

לא, למזלי. יש שם שורה שאומרת:

"i'm the black sheep of the family"
שאר הדברים הקשים שהוא אומר, לא נגעו בי.
משום מה הרגשתי כך. כנראה שעזיבת התיכון באמצע וייסורי גיל ההתבגרות ביחד.
זו היתה הרגשה סובייקטיבית לגמרי, ולא נתמכה בשום אמירה חיצונית.

 

[Anna begins cc]

מצחיק.

זו בהחלט השורה שאני הכי מתחברת אליה.
(יש לי אחות עורכת דין, עם 2 תארים ראשונים ותואר שני במשפטים שהיא סיימה בהצטיינות. ואלה עוד ההשגים הקטנים שלה... ואני עם 9 שנות לימוד, שגם אותן עברתי בחריקת שיניים ויסורים.
כבשה שחורה, לגמרי.)

פוס,
אשמח לשמוע את סיפור עזיבת התיכון שלך פעם, אם תרצה לספר.
(תן לי תקווה שאולי גם ממני עוד יצא משהו פעם..)

 

[poseidon111]

אין בעיה. ביסודי כמעט ולא למדתי. הסתמכתי

על הזיכרון הטוב ועל האינט...(את יודעת מה), שלי. זה הספיק. יכולתי לתת תשובות בכיתה, שהיו אמורות להיות שיעורי בית, מתוך מחברת ריקה.
בתיכון, זה לא הספיק. הייתי צריך לשבת על שיעורי בית, רק שלא ידעתי איך, ולא היתה לי סבלנות. הציונים שלי הידרדרו, מצד אחד, וההתנהגות שלי
בבית הספר מצד שני. הייתי איתם במלחמה אינסופית.
בסופו של דבר הם אמרו שאו שאני נשאר כיתה, או שלא אשאר בבית הספר. התאים לי. עזבתי לקיבוץ, שם ניסיתי להשלים את כיתה י'. הצלחתי, אך החלטתי
שזה מספיק לי בשלב זה.
ידעתי שאשלים זאת לאחר הצבא, וכך אכן היה.

 

[Anna begins cc]

ואיך זה היה אחרי הצבא?..

איך הצלחת לשבת וללמוד, לעבור את הבגרויות שלך, להוציא תואר?
האם כל ההתנהגות המתוארת הייתה בעצם תוצר של גיל ההתבגרות ואחרי הצבא פשוט התיישרת, מצאת סבלנות, פיתחת יכולות למידה?..

אני באמת רוצה להבין את זה, כי אצלי זה מאד שונה.

(אני צריכה להשלים עם העובדה שאקדמאית משכילה אני כנראה לעולם לא אהיה, הא?..)

 

[poseidon111]

ראשית, את לא צריכה להשלים עם כלום. שנית,

לא נראה לי שאמורה לך להיות בעיה. ניתן להתגבר על כל הפרעה מטרידה.
שלישית, צריך לפתח אובססיה ללמידה. אצלי זה עזר.
עד היום, אני סובל מהפרעת ריכוז כלשהי. היא אמנם די מינורית, אך קיימת, ימח שמה.
ההפרעה ההיא היתה תוצאה של זה, פלוס גיל התבגרות.
השרות הצבאי עזר מאוד בענייני משמעת אישית ועמידה במשימות, ללא ספק.

 

[Anna begins cc]

ההפרעה שלי היא כזו שקשה מאד להתגבר עליה.

היא נקראת שעמום ופינוק.

אניי אובססיבית ללמידה, האמן לי.
כשיש נושא שמרתק אותי- אני יכולה לא לצאת מהבית ימים ורק לשבת ולקרוא, ללמוד אותו, להפוך בו, עד שאדע הכל.
(מבחינתי אם אני לא יודעת הכל- אני לא יודעת כלום.)
אבל כל זה תקף רק לדברים שמעניינים אותי.. כשזה משהו שאין לי עניין בו- אני לא מסוגלת להתרכז. לא משנה כמה אנסה (לראיה- אני חושבת שאני האדם היחיד שאני מכירה שלא יודע את לוח הכפל בעל פה.)

שלא תבין לא נכון,
בסך הכל יכולת ההשקעה וההתמדה שלי גדולה,
לימדתי את עצמי את המקצוע שלי והלכתי והקמתי עסק. אני לא מתביישת בעצמי לרגע (ואם יש מישהו ששופט אותי בגלל 9 שנות לימוד- בעיניי, הבושה היא שלו.)
יחד עם זאת, אני חושבת שהחיים שלי היו יכולים להיות יותר קלים אם הייתי הולכת במסלול המוכר והידוע.
(אבל אנחנו חוזרים פה לדיון שכבר נהלנו בעבר, אני ואתה, ואין צורך לדוש בזה.)

שבוע טוב, פוס

 

[Doctor Goblin]

הרבה פנים לי, הרבה מסיכות

וגם הרבה שירים

אבל אלו שני הקטבים הבולטים שלי:
http://www.youtube.com/watch?v=g8cM2yuCZ3o

http://www.youtube.com/watch?v=rSMZ13FqEbI

 

[Anna begins cc]

השיר השני,

הוא כזה שמעלה דמעות בעיני כמעט בכל פעם שאני שומעת אותו.
אם לא היית בוחר אותו אתה- כנראה שגם אני הייתי מצרפת אותו מתישהו.
(אבל לא בביצוע הזה, אני מודה.)

 

[Doctor Goblin]

יש לי חולשה מטורפת לצביקה פיק

 

[Doctor Goblin]

ובנוסף גם לי יוצא לבכות בשיר הזה

דוקא לקראת סופו.

אבל לא תמיד אני רוצה להגיע עד לשם ולשמוע.