סיפור על ג'רי "השרימפ"
מוקדש לש מים. ביום חמישי בערב מתוכנן היה להתקיים ערב קרבות חגיגי באולם נושפוטקין. בתור אחד המתחרים המתוכננים לקחת חלק באותו ערב, חש ג'רי המכונה "ג'רי השרימפ" התרגשות הולכת וגואה בליבו. הוא תמיד נהג להתרגש לפני קרב, ולא ראה כל סיבה להפסיק את המסורת דווקא עכשיו. בשבועות האחרונים, התאמן ג'רי באופן קדחתני במיוחד. הוא הכניס עצמו למשטר אימונים דיקטטורי, והקפיד במיוחד להתאמן ממש מתחילתו של האימון ולא להפסיק עד לרגע הסיום עצמו. וכך, עלה כושרו הגופני באופן משמעותי, וכוחו הפיסי השתפר פלאים. למעשה, הוא כל כך התחזק, עד שתלש את הקטנוע שלו לשני חלקים כאשר ניסה ליישר ת'מראה בכידון. ועכשיו, עמדה בפניו הבעיה החמורה כיצד יוכל להגיע לאולם נושפוטקין, הרחוק כדי מרחק המצריך הסתכלות בשתי העיניים. המחשבות החלו להתרוצץ במוחו של ג'רי, כשלפתע נדלקה מנורה מעל לראשו בצד ימין, והוא אפילו חייך. ובעודו מחייך, שם פעמיו, שמח וטוב לב אל תחנת האוטובוס הסמוכה. כשהגיע לתחנה, היה עייף ומוטרד. הוא נזכר ששכח את הארנק בבית, אבל כבר היה מאוחר מדי לחזור. הוא התיישב בעדינות על הספסל, ונזהר מאוד שלא להשען אחורה מכיוון שלא היתה שם משענת. הדקות חלפו, והשניות נקפו, והרכב המאורך טרם הופיע. ג'רי הושיט את עינו בעצבנות אל עבר זרועו, ונוכח לראות ששכח בבית גם את השעון. לא נותר לו אלא לחכות בסבלנות מאוסה, ולשחק סנייק בפלאפון. ככל שעבר הזמן מסביבו, הגיע ג'רי למסקנה מוגמרת, שהתעכבותו של האוטובוס בהחלט מצביעה על העובדה שהאוטובוס עוד לא הגיע, והמשיך לשחק סנייק בפלאפון. סוף סוף הופיע לו כלי הרכב בזוית עינו, וג'רי הפנה את ראשו כדי להכניס אותו לגמרי לטווח ראייתו. הוא נענה בחיוב להזמנתו של הנהג לעלות, ושילם בחיוך מכייון שלא היה לו כסף. לקול גדיפותיו של הנהג בשפה בלתי מובנת, עשה ג'רי את דרכו לאורך האוטובוס, עד שמצא מקום ליד החלון. הוא התיישב בזהירות, נזהר שלא להשען לאחור מתוך הרגל, והחל לספור תמרורי עצור. מדי פעם, היה האוטובוס נעצר, וכל מיני אנשים היו עולים וגם יורדים, וג'רי הופתע מכך לטובה, משום שלא ידע עד אז שלכל כך הרבה אנשים יש כל כך הרבה במשותף. כשיצא האוטובוס מתחומי העיר וגלש אל הכביש הפתוח, נכנסה בריזה ספרדית אל כלי הרכב, ונשמעו כמה קללות באשכנזית. ג'רי שילח מהלומת מרפק, וצוקי גרי אל פרצופו של זקן מפוקפק אחד, שהחל להרדם לו על הכתף. הוא הימם אותו סופית בנוק אאוט ללסת, והעיף אותו דרך החלון. מתעלם ממבטיהם המופתעים של שאר הנוסעים, שלף ג'רי את הפלאפון והמשיך לשחק סנייק. זקנה אחת עם קול של רפי גינת, אמרה לו שזה לא יפה וג'רי הנהן בהסכמה, וברך אותה במואשי גרי. כמה החלפות הילוכים ולחיצות גז אקראיות, הביאו את האטובוס אל התחנה הקרובה אל אולם נושפוטקין, וג'רי" השרימפ" ירד מהאוטובוס, לאנחות הרווחה של הנוסעים שנבלעו ברחש ההידראולי שנשמע כאשר נסגרו דלתות האוטובוס מאחוריו. גרי הביט סביבו, והתפעל מהפלא הארכיטכטוני ומהשגי הציביליזציה, שאיפשרו לאדם לבנות מבנים על קומות. הוא נעמד במקומו ודמיין לעצמו שהוא מביט באולם ספורט גדול. השומר בכניסה לא גרם לבעיות מיוחדות שג'רי לא יכול היה לעמוד בהן, ותוך דקה היה ג'רי בחדר ההלבשה, מתכונן לקרב... עד כאן ממעלליו של ג'רי "השרימפ". ש מים, מקווה שנהנית... מאסוגו