פרטים על התיק
התביעה שהגשתי באופן עצמאי נגד מכון דיאגנוסטי מסוים ונגד אגף שיקום נכים של משרד הבטחון. עיקר התביעה נסוב סביב עיכוב של שני הנתבעים בשליחת תוצאות מבחנים פסיכודיאגנוסטיים. האיחור מסתכם בשנתיים ויש לציין שקיבלתי רק דו"ח מסכם של תשעה עמודים וגם אותו קיבלתי מבא כוחי בעניינים אחרים ולא מהנתבעים. אני טוען שמגיע לי פיצוי על האיחור הזה ממספר סיבות. קודם כל, לפי חוק זכויות החולה, מגיע לי לקבל עותק מתוצאות הבדיקה שעברתי ומגיע לי לקבל אותו בפרק זמן הרבה יותר מהיר משנתיים. בנוסף, אם המטפלים שלי בתחנה לבריאות הנפש היו מקבלים לידיהם את התוצאות של המבחנים הפסיכודיאגנוסטיים האלה אז אפשר היה לטפל בי בצורה הרבה יותר יעילה מכייוון שהמבחנים האלה הם מאוד מקיפים ונותנים תמונה טובה של מצב נפשי. בנוסף, העיכוב הזה גרם לעיכוב בקבלת טיפול נפשי דרך משרד הבטחון (חשוב ביותר לציין שעדיין לא אושר לי טיפול כזה). חשוב גם לומר שכשהתוצאות של המבחנים הפסיכודיאגנוסטיים כבר היו בידיים של משרד הבטחון, והתוצאות האלה קבעו באופן חד-משמעי שאני סובל מתסמונת PTSD בגלל הפציעה במהלך השירות הצבאי, אגף שיקום נכים עדיין סירב לאשר לי טיפול נפשי. זה חמור מאוד בעיניי. בנוסף, לקביעה שאני סובל מתסמונת PTSD יש משקל כבד מאוד בתביעה אחרת שלי לפי חוק הנכים נגד אגף שיקום נכים, בנושא דרמטיטיס, שבה אני טוען שמחלת דרמטיטיס שאני סובל ממנה נגרמת מתסמונת PTSD שאני סובל ממנה בגלל הפציעה בצבא. בבירור התביעה הזאת, אגף שיקום נכים שלח אותי לבדיקה בידי רופא עור מטעם משרד הבטחו, שקבע כי אני כן סובל מדרמטיטיס שיכול להיגרם מתסמונת PTSD, אבל מכייון שאין קביעה שאני סובל מתסמונת PTSD (כי בעבר פסיכיאטר מטעם משרד הבטחון קבע שאני סובל מתגובה נפשית שנקראת ASR ולא מתסמונת PTSD) יש לדחות את התביעה, על אף שבאותו זמן כבר היו בידי אגף שיקום נכים תוצאות של מבחנים פסיכודיאגנוסטיים, אבל הם לא שלחו אותם למומחה עור ביחד עם כל התיק הרפואי. עכשיו משרד הבטחון הכיר בקשר של האירוע שעברתי בזמן שירות צבאי, לבין מחלת הנפש שיש לי, וקרא למחלה Delayed type PTSD, אבל אי אפשר לשנות את חוות הדעת של מומחה עור (כך אמר לי עורך דין מפרקליטות המדינה שמייצג את משרד הבטחון, בשיחה שעליה אספר בהמשך) ומרד הבטחון ממשיך להתעקש שהתביעה בנושא עור נדחתה על סמך חוות דעת המומחה מטעמם. זה איום ונורא. בנוסף, העובדה שתוצאות המבחנים הפסיכודיאגנוסטיים היו בידי אגף שיקום נכים כל כך הרבה זמן לפני שהגיעו לידי בא כוחי יצרה למשרד הבטחון יתרון לא הוגן בהתדיינויות משפטיות עתידיות מכייוון שהם מוכנים יותר, יודעים טוב יותר את החומר. בנוסף, אם הייתי מקבל את התוצאות של המבחנים האלה מוקדם יותר הייתי דוחף לזה שאני אקבל את הטיפול הנפשי דרך אגף שיקום נכים מוקדם יותר, אך מכייוון שמשרד הבטחון סירב לשלוח לי אותם, ובלשון מדויקת יותר הוא פשוט לא הגיב לבקשות חוזרות שלי לעשות את זה (בניגוד לכתוב בחוק לתיקון סדרי השלטון והמינהל, שקובע שגוף רשמי חייב לענות בכתב לפניות שנעשו אליו בכתב), כמו שגם סירב המכון , אז גם לא ידעתי מה כתוב בתוצאות האלה וכמובן לא קיבלתי טיפול נפשי.
הכללים של אגף שיקום נכים קובעים שמי שמגיש תביעה בפעם הראשונה בגין ליקוי כלשהו, זכאי לטיפול רפואי בגין הליקוי הזה עד גמר הטיפול בתביעה, זאת אומרת החלטה בתביעה. מי שמגיש ערעור או בקשה לעיון חוזר, אינו זכאי לטיפול רפואי. משרד הבטחון מנחה את המומחים הרפואיים מטעמו ואת חברי הוועדות הרפואיות מטעמו כך שהפונים יקבלו אחוזים מינימליים (מיותר לציין שבישראל, בניגוד למדינות מפותחות, משרד הבטחון משלם שכר למומחים רפואיים מטעמו ולחברי ועדות רפואיות שלו, כך שהם אינם יכולים להיות אובייקטיביים מכייוון שהם רוצים לשמור על מקור פרנסה שלהם, זה אנושי וברור). מי שמקבל פחות מ-20% נכות אינו זכאי לשום טיפול, גם לא לטיפול בגין הפגימה המוכרת, כך שהם חייבים לערער או אם עבר זמן ערעור להגיש בקשה לעיון חוזר, וכבר לא מגיע להם טיפול רפואי. לדעתי, לתביעה הזאת יכולה להיות משמעות עצומה עבור זכויות של אלפי נכי צה"ל מוכרים/פוטנציאליים. חשוב לציין שכשהתביעה הזאת הגיעה לפרקליטות המדינה, התקשר אליי עורך דין משם וניסה במשך 40 דקות לשכנע אותי למחוק את התביעה הזאת בטענה שאין לה בסיס, שאני אפסיד ואשא בהוצאות כספיות כבדות. במהלך השיחה הוא טען טענות מופרכות לגמרי שיפלו בבית משפט. אני חושב שהוא עשה את זה מפני שהוא מבין שאם התביעה הזאת תתקבל, תהיה לכך משמעות עבור הרבה מאוד נכי צה"ל ואז המדינה תישא בהרבה הוצאות כספיות לפיצויים, טיפולים רפואיים והוצאות מסוגים אחרים, ולכן הוא ביקש ממני "לייתר" את התביעה הזאת. אמרתי לו שאני בשום פנים ואופן לא אבטל את התביעה הזאת כי אני חושב שאני צודק ושנילחם בבית משפט.
