מה חוסם את הקירבה והחיבור לטבע, לאחר ולעצמנו

[שלאור7]

מה חוסם את הקירבה והחיבור לטבע, לאחר ולעצמנו

האם הריחוק מהאחר שלעיתים יכול להיות בן או בת זוג ,,אח או אחות, אב או אם מפריע לנו? הבה ונבחן ביחד את המחיצות שמונעות מאתנו לחוש יותר אחווה וקירבה עם האחר עם הטבע ועם עצמנו.

 

[לאמבינה]

ריחוק פיזי-ריחוק רגשי

אני מרגישה ריחוק בכמה רמות. ישנם אנשים-נקרא להם חברים, מדברים אתם מדי פעם, אבל כמעט ולא נפגשים. יש טלפון, יש מייל, למה להפגש אומרים. אין זמן. החיים מלאים בעבודה, בית, משפחה. ויש את אלה שחיים לידי: בבית או בעבודה. הם כן נמצאים קרוב פיזית, אבל אין אתם קרבה. אנשים לא רוצים קשר. אולי רוצים אבל יש להם קושי להתקרב ולא מוכנים לעשות כלום בקשר לזה. לא מוכנים להשקיע. מעדיפים להמשיך לזרום, איך שיודעים, איך שיוצא להם. התחלתי להתרחק מאנשים האלו, בשביל מה לנהל מערכות יחסים סתמיות ? אז הנה, המחיצה שמונעת ממני להתקרב לאנשים אחרים היא הריחוק שלהם, חוסר רצון שלהם להתקרב אלי. מה הטעם לנסות להתקרב לאדם סגור, מרוחק ? זה שוחק, מתסכל, כואב.

 

[roniia]

לאור הסטטיסטיקה העגומה

לאור הסטטיסטיקה העגומה, לפחות של הגולשים פה, רוב האנשים לא מעונינים בקשר קרוב. האם זה אומר שבסוף מוציאים את עצמנו לבד ?

 

[רפפם]

מה זה לבד? אדם צריך להיות מחובר

לעצמו/אלהים/אטמן או איך שנקרא לזה... ומתוך זה הוא יכול להיות מחובר לשאר הטבע והאנשים בצורה אמיתית ואיכותית שזה לאו דווקא אומר להיות בקשר יומיומי עם כולם, אף אחד מאיתנו לא מסוגל להיות חבר קרוב של 100 אנשים ואם יש לך משפחה מאוד גדולה אז זה גם לא הגיוני לשמור עם כולם על קשר. עדיף מישהו עם ידיעה עצמית עם 3 אנשים קרובים אילו מאשר מישהו עם 100 חברים שלא מודע לעצמו כלל וכלל

 

[ש מ ש א]

לאור החיים

מאחר ויש רק 24 שעות ביממה ואנרגיה מסוימת לעבור אותן, ולעומת זאת יש לנו לעשות מידי יום, בחיים המודרניים והתחרותיים האלה, המון דברים שרוצים / צריכים / חייבים / אין ברירה אבל מוכרחים - - - אנחנו נאלצים לבחור. וידוע לכל שכשבוחרים לעשות דבר אחד אי אפשר לעשות משהו אחר באותו זמן. לכן אם אני בוחרת (כי אני חייבת) לעבוד בבקרים - אין לי זמן בבקרים לפגוש חברים או לדבר איתם. ואם אני בוחרת (כי אני צריכה) לטפל אחר הצהריים בילדים ובבית שלי - אין לי זמן אחר הצהריים לפגוש חברים וכו' ואם אני בוחרת (כי אי אפשר לחיות בלי זה) לישון בלילה - גם אז לא אוכל לשמור על הקשר עם חברים, ולפעמים אפילו לא להיכנס לפורום. לכן אני חושבת שלפחות חלק מהבעיה נובע מאורח החיים המודרני שאנחנו כל כך מתגאים בו.

 

[רפפם]

בלעדי המודרניזציה לא היינו יכולים לפגוש

בני משפחה שגרים רחוק אולי במשך כל החיים, אני לא מוצא נכון להאשים את אורח החיים המודרני או הפרמיטיבי, זה שהנשמה שלנו בחרה להיוולד דווקא כאן בתקופה כזו יש לזה משמעות מסוימת לטובת ההתפתחות שלנו, וכן הקשר שיש לנו עם אחרים, העיקר שהקשר יהיה מבוסס על דברים חיוביים, ז"א ללא שנאה ועוינות, הרי האנשים שאנחנו מכירים במהלך החיים זו לא פעם ראשונה שאנו פוגשים אותם, אולי בחיים הקודמים היו בינינו יחסים אחרים ועכשיו אנחנו צריכים לתקן כל מיני דברים. אז העיקר לפי דעתי, שנוכל לחיות בהרמוניה עם המעט אנשים שאנחנו יכולים להיות איתם בקשר, וזה לא משנה אם זה 10 אנשים או 2

 

[שלאור7]

האם קירבה חייבת להתבטא במפגשים תכופים ?

האם קירבה חייבת להתבטא במפגשים תכופים או בקירבה פיזית או ברצון של האדם להתקרב אלינו? ומהי רוחניות אם לא היכולת לחוש קירבה ,חמימות ואמפטיה גם כלפי אלה שחולפים על פנינו ברחוב? לא יתכן אושר אמיתי כל עוד נמשיך להחזיק באמונות ודעות שגורמות לנו לחוש נפרדים ומרוחקים מאחרים. לא ראיתי התייחסות לדואליות שבתוך האדם שעלולה לגרום לכך שהאדם יהיה מאוד רחוק מעצמו בלשון המעטה. ומה עם הטבע ? מה גורם לנו לחוש נפרדים ומרוחקים מהטבע?

 

[לאמבינה]

איך אפשר להרגיש חיבה כלפי כולם ?

איך אפשר להגיע למצב בו מרגישים חיבה כלפי כולם ? זה אומר להפטר מרכושתנות, מרצון "שיהיה לי", להפסיק לרצות לקבל. האם זה אומר לאהוב, להרגיש חיבה ובו זמנית להרגיש את הצער או כאב בגלל הריחוק ? ולא להיסחף אל הכעס או טינה ?

 

[שלאור7]

מי חווה במדיטציה קירבה והכלה לכלל בני האדם?

כשאנחנו חיים ופועלים מהרובד השיטחי של עצמנו אנחנו נחווה ריחוק ונבדלות,רגשות שליליים וסבל. המדיטציה מובילה אותנו לרובד יותר עמוק של עצמנו שבו גם המיינד וגם האגו שוקטים, ואז ניתן לחוש שאנחנו והאחרים הננו חלק משלמות גדולה ונפלאה שמכילה אותנו ונמצאת בתוכנו. כשחווים את זה במדיטציה אפילו לרגע אחד , אז מבינים שהמצב הזה של קירבה והבנה לליבם ולקשייהם של כל היצורים הוא אפשרי, ושנוכל לחוות אותו לעיתים יותר קרובות בחיים הרגילים אם נרצה בו בכל מאודנו, ואם נתאמן בחיים של התבוננות, קשב ומודעות לעצמנו ולחיים שמסביבנו.

 

[Shmuelr013]

אני רוצה לשתף אתכם בחוויה שהייתה לי

לפני כחמש עשרה שנה. הייתי אז בקבוצה של נועה בלאס שעסקה בתרגול רוחני בשילוב התמחות בנגינה אינטואיטיבית על גונגים מסוגים שונים. בשלב מסויים ללא כל הודעה מוקדמת נכנסתי לחוויה שאפשר לקרוא לה הארה. פתאום כל העולם מסביבי היה מחובר אלי. חשתי את נוכחות הנמלים ליד העץ בחצר והתחברתי גם אל העץ כמו היה חלק ממני. חשתי במודע את החיבורים אל כל הדברים. חשתי שהכל אחד. שאין אני ואחר. הכל אחדות אחת גדולה. זו הייתה חוויה שלא ניתן לתאר במילים. חוויתי את אנשי הקבוצה מדברים אחד עם השני ולא הבנתי מדוע הם צריכים לעשות זאת. הרי הכל אחד, הכל מחובר, מדוע יש צורך במילים, זה רק מפריע, מפריע לחיבור העמוק שקיים ממילא. זו הייתה המציאות שלי. הפכתי פתאום מודע לאחדות. חייתי את האחדות הזו כמו אין משהו אחר מלבדה. זו הייתה חוויה גדולה מלתאר, אך יחד עם זאת לא הייתה פשוטה להכלה. בסיום המפגש יצאתי בלי מילים והייתי צריך לנהוג חזרה לביתי. כל הדרך בערו לי היידים. הייתי טעון. כמעט לא יכולתי לאחוז בהגה של המכונית. כשהגעתי הביתה בשעת לפנות ערב, הבחנתי על השולחן בסלון בזר פרחים בתוך אגרטל. אלו כבר נמו את שתם והיו סגורים בתוך עצמם. בלא לדעת למה, נגשתי אל הפרחים והנחתי את ידי מעליהם. ואז בבת אחת, כמו בסרט שהאיצו את מהלכו, נפתחו הפרחים כמו שהבוקר הגיע. הם עשו זאת באחת. כמו שקבלו מנת אנרגיה רבת עוצמה שגרמה להם להפתח. האנרגיה הזו נשארה בי במשך שעה ארוכה, ואז לאט לאט נמוגה. אך החוויה הזו מלווה אותי מאז. חווית האחדות. הידיעה שכולנו אחד.

 

[רפפם]

../images/Emo13.gifאכן זו המטרה, להגיע למצב כזה באופן קבוע

ואני מאמין שכל נשמה בסופו של דבר תגיע לזה

 

[oranit7777]

האגו שלנו מפריע לנו בחיבור עם העולם..

הסובב אותנו. הטבע שלנו, הרצון לקבל הנאה לעצמנו בכל דבר, בין אם זה במודע , או לא במודע - גורם לנו לחשוב ולהתייחס בצורה אגואיסטית למעשה, לכל מה שמסביבנו. מצב זה מונע כמובן חיבור אמיתי בינינו לאנשים הסובבים אותנו, בינינו לטבע, ועוד.. שרק נדע להתעלות מעל הרצונות לעצמנו, שנצליח לצאת מהאגו שלנו - אז נוכל להתאחד ביננו, נהיה בדרגה רוחנית יותר גבוהה, ונוכל לחוש גם את מי שברא אותנו.

 

[הצופה.]

י אפשר לצאת מהאגו לברוח מימנו

את הוא האגו השאלה מה את עושה איתו

 

[roniia]

לוותר על רצון (של האגו) לקבל מאחרים

-זו הדרך כנראה

 

[לאמבינה]

וכשלא מצפים לקבל - לא כואב ?

או עדיין כואב כשנתקלים בדחייה, חוסר סבלנות, כעס של אחרים שחשובים לנו ? ואם כן מרגישים כאב ואכזבה, זה אומר שעוד לא למדנו לא לצפות לקבל ?

 

[Swicca]

דבר ראשון "היי" ..

חדש לפורומכים, ובקשר לנושא הדיון הראשי.. יש לי דיעה קצת אחרת. אני לא חושב שהבעיה היא באחר, אלא בנו. הסיבה לדעתי שיש חוסר קרבה או רצון להתקרב.. בגלל שאנחנו לא מוצאים עניין באחרים ולא מקבלים מהם סיפוק אינטלקטואלי או חברתי מסויים שלו אנחנו זקוקים מאותו בנאדם ספציפי שאיתו אנחנו בקשר. לדעתי אם היינו יודעים את עצמנו טוב יותר, היו לנו הכלים לבחור מערכות יחסים טובות יותר שבהן ליצור קשר ולדבוק בו לא רק היה בראשית הרשימה, לפני כל משימה אחרת חסרת תוכלת או סיפוק, אלא גם הצד השני היה טורח הרבה יותר. מכיוון שיש התאמה, יש אתגר שיחתי, יש תחומי עניין משותפים וראיית עולם זהה אך מנקודות מבט שונות. יש קבלה אחד של השני, ותמיכה וגדילה כתוצאה מקשר. זה העניין לדעתי. כפי שתמצאו מפוסטים שלי בעתיד, אז לדעתי לרוב הבעיה מתחילה אצלנו ואחר כך היא רק ממשיכה אצל אחרים שהתחילו באותה בעיה.

 

[roniia]

שלום שלום, ברוך הבא. הבעיה בנו אבל...

בגלל שאנחנו לא מכירים את עצמנו, אנו מגיעים למערכות יחסים על בסיס החוסר שקיים בנו. לעיתים נמשכים לאנשים שלוחצים לנו על נקודות הרגישות שלנו וגורמים לנו כאב. הבעיה היא בנו, אבל זה עדיין כואב... האם יצא לך לראות את הדיון שלנו סביב מאגיה הלבנה -שחורה ? אני מצרפת קישור http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=2075&msgid=120538951

 

[Araknid]

אכן כן!

וכבר הגבתי אפילו בקשר לנושא השיחה... זה די הגיוני שנמצא אחרים ספציפית בעלי אותם דברים שאנחנו מנסים שלא להתמודד איתם בנו. שמזכירים לנו ולוחצים ספציפית על אותן נקודות רגישות. כי כולנו גם אם לא במודה, מחפשים דרך לפתור את הבעיות האלו או לקבל אותן. זה מה שנראה בצורה הגיונית בכל אופן.

 

[Araknid]

בלע.. משתמש לא נכון (זה SWICCA)

 

[loogi 24]

לגבי ריחוק

כנראה שריחוק נוצר קודם כל בתוכנו...כשאני לא מקבל את עצמי איך אוכל לקבל אחרים? אולי אוכל להתנהג כאילו אני מקבל אותם,לנסות להיות נחמד אבל זה משחק ולא קבלה אני מניח שהריחוק נוצר עקב למידה שלילית לאורך החיים;משקעים והתניות שמצטברים ומתבטאים בטינה,כעס,אשמה וכו'. במובן הזה אני תוהה ביני לבין עצמי,מדוע בני אדם כל כך מתגאים בהיותם בני אדם...מה מבדיל אותנו בעצם משאר בעלי החיים,אם רוב הביטוי שלנו מתבסס על למידה דרך התניות(גם כלב קוף ועכבר לומדים באותה צורה) אוקיי אז אולי יש לנו מערכת רגשות ושפה מפותחים יותר מרוב בעלי החיים וגם זה לא בהכרח נכון(ע"ע לווייתנים ,דולפינים) וכביכול יש לנו בחירה "חופשית" רק שהבחירה החופשית הגאונית הזאת גורמת לנו לחזור על הטעויות של ההורים שלנו למרות הניסיון העיקש להיות שונה מהם...אני יודע שעירבבתי פה כל מיני דברים - תרגישו חופשי להתייחס רק למה שרלוונטי