מה חירש צריך?

[צלף]

מה החירש רוצה ../images/Emo35.gif ומה הוא יכול ../images/Emo35.gif

זאת אולי השאלה הנכונה צריך זה הכנסת תכלית או אדואולוגיה מסוימת לדיון, חלק מהשומעים יגידו שאנחנו צריכים לתפקד כמו השומעים (ראה דיון השתל), וקבוצת החרשים בארצות הברית טוענת שכל לקוי שמיעה חייב לדבר בשפת סימנים במשפחה ובעבודה ובחברה, ומי שלא מדבר בה הוא בוגד... אבל בארץ ישראל אין הרבה ברירות בעצם לחרשים, 6000 חרשים מסמנים לא יכולים לקיים חממה משמעותית ללקויי שמיעה, לכל היותר מה שיתגשם ומוגשם בחממה וירטואלית כזאת הינו "צר עולמי כעולם נמלה"... אז האלטרנטיבה היא להשתלב באוקינוס של עולם השומעים, אבל יש בעיה חרשים אנחנו

לעולם לא נשתלב לגמרי בחברה השומעת, אפילו אם השומעים יהיו סופר סבלנים. ואפילו שכן נשתלב, יש לזה מחיר מסוים, בחברה השומעת אתה יכול לתפקד רק בתור שומע, והניסיון לשחק בתפקיד מסוים על הבמה השומעת יש לה מחיר אישי מסוים... אישית אני מאמין בשביל זהב בין הקצוות של היסתגרות בקרב קבוצת לקויי שמיעה מצד אחד, והשתלבות מלאה בחברה השומעת מצד שני. שאתה עובד או בקרב המשפחה, אז אתה בהשתלבות בקרב שומעים

, אבל צריך לכל לקוי שמיעה במידה זאת או אחרת - קבוצת תמיכה, קבוצת חברים, או פעילות חברתית של לקויי שמיעה (וגם פורום לקויי שמיעה ב

).

 

[אצא לי]

תשובה..

שלום לכם, אני חושב שחרשים צריכים להיקלט בחברת אנשים שומעים בצורה מובהקת! גם חירש הוא בן אדם והוא רק לא שומע.. זה לא הופך אותו לאדם פחות חכם, פחות רגיש ואחד שצריך לנהוג בו בכפפות של משי. הוא אדם רגיל כמו כולם. כמו עיוור, כמו נכה, כמו גידם.. הוא צריך להפתח לעולם השומעים, להיות מעורב בכל דבר, להשתלב, להכיר, לצחוק ולהבין.. מאוד הייתי רוצה לראות עוד חברים חרשים מבין חבריי.. שילמדו את השומעים (שאני מבניהם..) את שפתהסימנים (שהיא שפה מקסימה לדעתי ומרתקת לא פחות..) ובקיצור.. שלא יתביישו לצאת מהבועה וילמדו להיקלט כי לא מעט שומעים מעונינים לקלוט אותם בזרועות פתוחות. רק תבואו, יש מקום לכול- כם !!

 

[GoD bless You]

לתת את המקסימום.

צריך לתת את המקסימום על מנת להקל על האוכלוסיה, זה מתבטא בתרגומים בטלויזיה, הכשרת אנשים במוסדות ציבוריים שיוכלו לתקשר באמצעות שפת הידים. בכלל, אני חושב שלא יזיק ללמד את השפה הזאת בביה"ס בגיל צעיר.

 

[Rוני]

השאלה שלך העלתה בי זכרון ישן

ומאד התלבטתי אם להעלותו פה או לא אבל במעקב אחר השרשור החלטתי שכן ומקווה שלא תרגמו אותי, כי אם זכור למי שראה את כניסתי לפורום אני שומעת ולכן בוודאי איני מכירה את כל הבעיות של כבדי השמיעה, למרות שקראתי לא מעט חומר לאחרונה. ובכן, הוא לא היה כבד שמיעה, אברי, חברי הטוב מהאוניברסיטה הוא היה משותק. פוליו. מגיל 0. אני אומרת "היה" בצער רב כי אברי מת מסרטן לפני כ- 25 שנה כשהיינו צעירים מלאי אמונה בעתיד הנוער ובעתיד העולם ובטוב לבם של האנשים אבל הלימוד שהוא לימד אותי על החיים אין אחר לו ואותו לא מצאתי בשום מקום אחר ואת התובנה ממנו אני רוצה לתרום לשרשור הזה: כמו שאמרתי, אברי היה משותק. היינו קבוצת חברים מהאוניברסיטה ונהגנו להפגש מדי פעם בפעולות שונות בהשתלמויות שונות שעניינו אותנו ובפעולות של חילופי סטודנטים בעיקר פגישות עם סטודנטים שהגיעו לארץ. אברי תמיד היה מיוחד במינו מעולם הוא לא ויתר לעצמו ויותר מזה - הוא לא ויתר לנו ועל כך תודתי העמוקה לו. נסענו לטיולים בארץ במכונית שלו, שהיה בה מתקן מיוחד להורדת כסא הגלגלים הרמנו אותו לכסא דחפנו את העגלה הגענו לכל חור אפשרי ומעולם לא ויתרנו. במקומות בו אנו היינו מוכנים לוותר הוא היה אומר: "חבר'ה תמשיכו לדחוף!" ואנחנו דחפנו... הזכרון הכי חזק שלי הוא מאחד המפגשים עם סטודנטים מחו"ל שנערך בירושלים כחלק מהתוכנית היה טיול לעיר העתיקה כשכולם עלו על האוטובוס אברי אמר לנו: אוטובוס? ביום כזה יפה? אתם לא רוצים לטייל ברגל? והחיוך שלו גרם לנו לצאת מהתור ולדחוף את העגלה בכבישים המפותלים והקשים של ירושלים קילומטרים רבים, אבל זה לא הכל - בנקודה מסויימת (שכבר איני זוכרת היכן היא, מפאת הסניליות

) אפשר היה לעלות בטיפוס על ההר ולהגיע לאחד השערים או להמשיך בכביש הראשי ולהגיע בדרך המלך. התייעצנו. לא סתם התייעצנו. הכרנו את אהבתו הגדולה למקומות שונים ומשונים ובמידה רבה נדבקנו ממנו והוא רצה לעלות על ההר! כמובן שנשאנו את העגלה בשביל העיזים אל ראש ההר. הגענו מתנשפים ומתנשמים אבל עם ערך חדש לעצמנו - ואליו. כשכולם ירדו מהאוטובוס הממוזג אנחנו ידענו שאת השעור שנתן לנו אברי באותו היום לא נשכח לעולם. לא לוותר! גם כשיש קשיים ובעיות אפשר למצוא את אותם אלה שלא רק ילכו איתנו בשמחה אלא גם יודו לנו על הערך המוסף שנתנו להם. אברי היה כזה. אני כל כך שמחה שהוא היה חבר שלי. בזכותו אני מביטה מאז על העולם בעיניים אחרות לחלוטין. כמו שאמרתי אברי מת לפני שנים, ובאופן קבוע היינו נפגשים ביום הולדתו שנים לאחר מכן, מפגש חברים לזכרו, עד שהתפזרנו כל אחד למקום אחר בארץ ובעולם. אז מה רציתי לומר? כל אחד מתחבר עם מי שנוח לו. אי אפשר לשנות את כל העולם אבל אפשר לשנות את אלה שחשובים לנו או שחשוב לנו להיות איתם ואפשר לעזור לאחרים להבין מה הצרכים המיוחדים לעזור משמעו ללמד ולעזור ביישום כשכולם מבינים את כולם ומוכנים לשתף פעולה הדברים נראים לגמרי אחרת.

 

[כיסוף]

חחחחחחחחח.. את הורגת אותי את

 

[Rוני]

למה?

למה? למה? למה? דווקא כתבתי עם דמעות בעיניים למרות שהתקופה ההיא היתה אחת מהתקופות המדהימות בחיי

 

[כיסוף]

לא קשור לסיפור

קשור אלייך. הסברים שם

 

[Rוני]

באמת הייתי הליצנית של הכתה

פעם כשהייתי קטנה שמחה שהעלזתי אותך

 

[0ne Man]

סיפור מאד מרגש...

ואם שום סיבה שמישהו ירגום אותך על מה שכתבת, גם אם את שומעת. אחת מהמטרות של הפורום, כפי שאני רואה אותה, היא לא רק לסייע ללקויי שמיעה- חירשים וכבדי שמיעה- אלא גם להעלות את המודעות של הקהילה השומעת לצרכים ולבעיות שלנו בחיי היומיום, ואני דווקא שמח שאת מנסה לשתף אותנו בחוויות שלך, הקשורות לנושאי הפורום. אני דווקא מאמין שאפשר לשנות את כל העולם. זה רק ייקח הרבה זמן, אולי יותר משנות דור, אבל אם נשנה את הקרובים לנו, הקרובים לנו ישנו את הקרובים להם וכן הלאה...עד שהשינוי בתפיסות העולם המוטעות יגיע לכל העולם. ואיך אומר השיר? "אני ואתה, נשנה יחד את העולם..."

 

[Rוני]

זהו, שהתאוריה שלך היתה הגיונית גם

בעיניי פעם ניסיתי לתת למישהי שפיצחה גרעינים באוטובוס וירקה לכל עבר, שקית ואמרתי לה שאם היא תתחיל ועוד מישהו ימשיך ועוד מישהו ועוד וכו' בסוף האוטובוסים יהיו נקיים

אני מניחה שאם היום הייתי מנסה את זה הייתי חוטפת סכין בצלעות אז לגבי התאוריה שלך הכל טוב אבל כל הזמן נולדים חדשים שצריך לחנך אז אני התייאשתי אני מנסה ללמד וללמוד ממעגלים בסדר גודל הגיוני

 

[צלף]

אין עושים נפשות לצדיקים ../images/Emo62.gif

דברהם הם זכרונם... אז מה שבסיפרת על החבר המיוחד שלך הוא הזיכרון ההכי טוב שנוכל לזכור ולהמשיך הלאה

 

[0ne Man]

מה חירש צריך - המשך

שלום לכולם, אני רוצה להמשיך ולפתח את הנושא שפתחתי בו, ולשמוע את דיעותיכם. כפי שאני רואה את זה, קהילת לקויי השמיעה מתחלקת לשתי קבוצות עיקריות: קבוצה אחת היא לקויי השמיעה, שחושבים שהם צריכים להשתלב בכל מחיר בתוך הקהילה השומעת. אותם לקויי השמיעה רוצים להיות מעורבים בכל מה שקורה בחברה השומעת, ללכת לסרטים, הצגות, והרצאות של שומעים, ו"לשמוע" כמו כל השומעים. הם נעזרים באביזרי עזר לשמיעה, כמו מכשירי שמיעה, מכשירי FM, תימלול, וכל אמצעי הנגשה אחר.הם מאמינים בדרך התיקשורת האוראלית, ומשתדלים לתקשר עם השומעים בצורה אוראלית בלבד. הם אינם מצפים מהשומעים שילמדו לדבר בשפת הסימנים כדי לתקשר איתם. בקיצור- הקבוצה הזאת מאמינה שכדי להצליח בעולם, הם מריכים להיות מעורבים בתוך הקהילה השומעת בכל תחומי החיים, ולכן הם חיים כמו ה"שומעים". קבוצה שנייה של לקוי השמיעה,הם לקויי השמיעה, שחושבים שהקהילה השומעת צריכה להתאים את עצמה לצרכים של לקויי השמיעה. הם מוותרים מראש על הניסיונות לתקשר בצורה אוראלית עם השומעים, ודרך התיקשורת שלהם עם השומעים היא באמצעות מתורגמנים. הקבוצה הזו אינה מנסה להשתלב- לפחות לא מבחינה חברתית- בקרב השומעים. הקבוצה הזו הקימה לעצמה מסגרת חברתית משלה של לקויי שמיעה, שמדברים בשפת הסימנים, ומארגנים לעצמם אירועים סגורים לדוברי שפת הסימנים. הם לא הולכים להצגות של שומעים, אבל מעלים בעצמם הצגות, שכל שחקניה דוברים את שפת הסימנים. השפה הרשמית במעודונים של חברי הקבוצה הזו היא שפת הסימנים, והקבוצה הזו אינה מעודדת את השומעים ולקויי השמיעה, שאינם יודעים לדבר בשפת הסימנים, להתקרב אליה. זו חברה סגורה, עם שפה משלה, תרבות משלה, מנהגים משלה.חברי הקבוצה מרגישים בנוח בתוך החממה שבנו לעצמם, ומרגישים שם כמו "בבית". ולכן כשהם יוצאים החוצה מתוך החממה הזו, הם כמו דגים, שיצאו מהמים. הם לא בסביבתם הטיבעית, וקשה להם להתמודד עם העולם הזה, ללא עזרת מתורגמנים. חברי הקבוצה הזו טוענים, שכדי שהם יוכלו להשתלב בחברה השומעת, על החברה השומעת להתאים את עצמה אליהם. לתרגם את כל ההרצאות וההצגות למשל לשפת הסימנים, שבמוסדות הממשלתיים יהיו פקידים דוברי שפת סימנים ועוד. הם חושבים, שהשומעים צריכים ללמוד את שפת הסימנים כדי לעזור להם להשתלב בתוכם. לכל אחת משתי הקבוצות האלה יש ארגון, שמייצג את הדיעה של רוב חברי הקבוצה: לקבוצה הראשונה של לקויי השמיעה האוראליים יש את ארגון "בקול", שמאמין שיש לשלב את לקויי השמיעה בכל דרך אפשרית בקרב החברה השומעת, באמצעות אביזרי עזר טכנולוגיים ואמצעי הנגשה אחרים. הארגון הזה מנהל מאבקים רבים על מנת להנגיש את החברה השומעת ללקויי השמיעה, ומצד שני מקיים קורסים וסדנאות ללקויי השמיעה, כדי לתת כלים ללקויי השמיעה להשתלב יותר טוב בין השומעים. לקבוצה השניה יש את ארגון החירשים, שמטרתו העיקרית היא לסייע לחברי הארגון ולשמש להם כ"בית שני", כמקום מפגש חברתי בעיקר, ועיקר המאבקים שהוא מנהל הוא לשפר את איכות חייהם של חברי הקבוצה- יותר מתורגמנים, יותר שעות תרגום, יותר הקצבה לחירשים במימון צרכיהם- וההצלחה העיקרית של הארגון היתה בהשגת "סל התקשורת" המפורסם. השפה הרשמית של הארגון הזה, שנהוגה בכל סניפין, היא שפת הסימנים. הארגון אינו מנסה לעודד את חבריו (זו התרשמות שלי ואם טעיתי- אשמח לשמוע) להשתלב בקרב השומעים- אלא להיפך, הוא מעודד ניתוק חברתי מהשומעים על ידי הקמת מסגרות חברתיות סגורות ללקויי השמיעה דוברי שפת הסימנים. בגלל שינויי התפיסה האלו בהשקפת העולם נוצר גם מצב, שלקויי השמיעה מפולגים בין שני הארגונים האלה, ולכן הכוח היחסי של לקויי השמיעה מול הרשויות הממשלתיות, חלש יחסית. טוב, הפעם הארכתי, ואני חושב שהגיע הזמן לסיים.. אז...מה דעתתכם?

 

[milford]

מחשבה קטנה

החלוקה שלך נראית לי די נוקשה כי בחיים אין שחור ולבן ויש גם אפור. וכדוגמא אביא את העובדה שהחלוקה שלך לא מתאימה לי. אני רואה את עצמי כחרשת שדוברת את השפה האוראלית ולא מנסה בכל כוחי להשתלב בחברה השומעת או החרשת. אני עובדת במקום עבודה שאין בו חרשים ולכן התקשורת שלי אוראלית וכך גם היו המסגרות הלימודיות שלי בעבר. וחיי החברה שלי - החברים שלי הם הלק"ש שדוברים אוראלית. ואני לא מנסה ללכת "בכל מחיר" להצגות או לכל מיני דברים שיש בהם צורך בשמיעה כדי להבין או להשתלב - אם יש הצגה עם כתוביות וזה נוח לי אז אנסה אבל מלבד זאת לא אנסה ב"כל מחיר" דברים שלא אוכל לעשותם או להנות מהם. דברים שאני אוהבת ורוצה לעשות - אני חושבת יותר מפעמיים אם אוכל לעשותם משום שזה קשה לי ומאחר ואני לא נעזרת בשמיעה אלא בקריאת שפתיים אז עלי לקחת את זה בחשבון. בעקרון, אני חושבת שמאחר וכדי להסתדר בחיי היום יום רצוי לדעת את השפה האוראלית אבל אם רוצים חיי חברה ולהרגיש "בבית" אז טוב להיות בקשר עם לק"ש ואם נוח לבן אדם עם אלו שדוברים את הש"ס או עם השפה האוראלית אז יש לו בחירה. אמרתי שהחיים לא שחור או לבן אלא עם גווני האפור...וכך זה באמת

 

[0ne Man]

הדוגמא שלך

היא דוגמא מצויינת של חירשת, שבחרה להשתלב בחברה השומעת, ויחד עם זאת לא להתנתק לחלוטין מהמסגרת החברתית של הלק"ש. אגב, לא הבנתי מהדוגמא שלך אם את יודעת לדבר בשפת הסימנים או לא. בקיצור, אני חושב שאת נהנית משני העולמות. מה שכתבת, נתן לי כיוון מחשבה חדש, שאולי באמת אין "שחור ולבן" אלא גם גוונים של אפור - שילוב בין השניים. אולי הצורה האופטימלית להשתלבות מלאה היא להיות חירש אוראלי בקרב השומעים, כדי להצליח ולהתפרנס, ולהיות חירש מסמן בקרב לקויי השמיעה כדי להשתלב חברתית, וזה מה שבעצם עושה ארגון אח"א. הוא נותן מסגרת חברתיים לכל חברי הארגון, שמתפרנסים בחברה ה"שומעת". אבל יש בכך בכל זאת מין "ניתוק חברתי" מהשומעים. את אומרת בעצם, שלא נוח לך עם השומעים מבחינה חברתית, אבל כדי להתפרנס את חייבת להשתלב בינהם. ארגון בקול מעמיד גם כן מסגרת חברתית לחברי הארגון שלו, אולם נושא את דגל השילוב החברתי בין השומעים. אל תחשבו שאני מנסה לתת "פירסומת" לארגון "בקול" או לכל ארגון אחר. אני רק מנסה לפתח דיון על הנושא, ולנסות להבין מה היתרונות והחסרונות שבכל מסגרת. מה דעתכם?

 

[milford]

אוראלי או ש"ס

גם בעניין השפה שבה אנחנו משתמשים כדי לתקשר בינינו אין שחור ולבן... אני מתקשרת אוראלית גם בחברת השומעים וגם בחברת הלק"ש כך שגם פה אני סותרת את הטענה שלך שמבחינה חברתית כדי להשתלב בין הל"ש צריך לדבר בש"ס - לא חייבים ואני וחבריי דוגמא לכך.

 

[צלף]

פעם חשבתי, יש כבדי שמיעה ויש חרשים

אבל אני חושב שטעיתי, אין כבדי שמיעה ואין חרשים, יש לקויי שמיעה כל לקוי שמיעה הוא טיפוס דואלי (תערובת) של כבד שמיעה ושל חירש, פעם הוא מתנהג כמו כבד שמיעה (במיוחד בקרב שומעים) ופעם כמו חירש (שהוא בתוך קבוצת חרשים או כבדי שמיעה. אבל מה - בתל אביב יש שני קבוצות כדורגל

, שניהם משחקות אותו דבר, והאוהדים שלהם יודעים לצרוח אותו דבר, אבל שתי קבוצות האוהדים שונאות אחד את השני, למה

כי קבוצה אחת לבושה צהוב

, ושניה אדום

.

 

[milford]

אני לא חושבת כך../images/Emo8.gif

אם לדבר אוראלית בשתי החברות זה להתנהג בצורה דואלית - אז אני צוללת... לק"ש - לפחות מבחינתי - זה שם כולל לכל האוכלוסיה וכולל בתוכו את כ-ו-ל-ם (ואני מדגישה - זו דעתי האישית). כלומר, את החרשים שמדברים ש"ס, את החרשים האוראלים, את החרשים שמדברים את שתי השפות, את כבדי השמיעה (אותה חלוקה כנ"ל), את המתחרשים, את המושתלים ואם יש עוד קבוצה שיש לה בעיות שמיעה אז אפשר להוסיף לרשימה הזו שוב, זו דעתי האישית.

 

[0ne Man]

אני מסכים איתך! ../images/Emo45.gif

גם לדעתי, המונח "לקויי שמיעה" מגדיר בתוכו את כולם- חירשים, כבדי שמיעה, מסמנים ואוראליים גם יחד. לקוי שמיעה כולל דרגות שונות של ליקוי שמיעה, והמכנה המשותף לכולנו הוא ליקוי השמיעה.