קנאה.
נפתח בשיר-
http://www.youtube.com/watch?v=dzoBqG9IHbg
קנאה, בעיניי, זה הרגש הכי טיפשי שיש. אני באמת באמת לא מבינה אותו.
יש לי 2 חברים מאד קנאים לבנות הזוג שלהם, ובאמת שזה כאילו השכל שלהם יוצא לחופשה כשהקנאה משתלטת.
אחד, נקרא לו שמשון, לא מוכן שחברה שלו תלך בלי חזיה. הבחורה כוסית בהחלט, אבל לא בורכה במשהו מרשים מקדימה ואין שום סיבה ללכת עם חזיה בימים החמים של הקיץ- והוא לא מוכן. הוא משתגע מזה.
כשהייתה גרה עם שותף, לפני שעברה לגור עם שמשון, הוא היה משתגע אם היא הייתה יושבת בסלון עם שורטס, הוא לא רצה שהשותף שלה יסתכל עליה.
חבר אחר, נקרא לו דוד, לא מוכן ללכת לשוק עם חברה שלו כי תמיד כשהם שם הבאסטיונרים מסתכלים עליה, לפעמים שורקים, והוא לא יכול לשאת את זה.. הוא משתגע מעצבים.
עכשיו, תסבירו לי, באמת- מה מעצבן בזה שגבר אחר מעריך את האישה שלך? מסתכל עליה? חושב שהיא יפה או מושכת? מה יכול להיות בזה מלבד מחמאה עצומה לאגו? מה הקושי בהלהסתכל על זה כעל נצחון אישי- "כולם רוצים אותה, אבל היא איתי.."
זה לא אמור לדבר לאגו הגברי בעצם?..
זה פן אחד.
הפן השני הוא הקנאה שנובעת מתוך פחד או אי אמון בבן הזוג לדוגמא- שמשון אומר לי שהוא לא אוהב כשבת הזוג שלו הולכת ללמוד עם ידיד שלה למבחנים.. מה הסאב-טקסט פה? "אני מפחד שהוא רוצה אותה, מפחד שיקרה ביניהם משהו."
תסבירו לי כזה דבר- מה יכול להיות מפחיד בזה?.. אם בת הזוג שלך לא מאושרת, לא מסופקת, לא כיף לה, או שהיא פשוט בנאדם כזה שאוהב ונהנה לבגוד- היא תעשה את זה. פשוט כך. עם הידיד הזה, עם ידיד אחר, עם מישהו שהיא תפגוש בבאר או עם אח של חברה שלה.. הזדמנויות לא חסרות. אתה חושב שאם תגיד לה לא ללכת ללמוד עם ידיד זה מה שיגרום לה לא לבגוד? זה מה שישאיר אותה איתך?.. שטויות.
ואם היא בחורה כזו שלא בוגדת, טוב לה איתך, לא רואה אף אחד אחר ממטר- אז מצידך, תשלח אותה ערומה לתוך ערימה של 40 גברים חתיכים ולא יקרה כלום, כי היא לא רוצה או מסוגלת לבגוד בך.. זו המהות של אמון.
קנאה לא מורכבת מאהבה, אפילו לא קצת. קנאה מורכבת מפחד, מאגו, מצלקות העבר..
אין בה גם אהבה עצמית, בעיניי.
אם אתה אוהב את עצמך, אתה לא חושש כל הזמן שיעזבו אותך לטובת משהו אחר. אתה בטוח בך ובמה שש לך להציע, ובטוח בבת הזוג שלך שתדע לראות ולהעריך את זה.
ובפן האישי- אני מנסה לנטרל את הקנאה מחיי לחלוטין. לא הסתדרתי ולא אסתדר עם בן זוג מקנא.
כל החברים שלי הם גברים, כולם. הם החברים הכי טובים שלי כבר 15 שנה. לא יבוא הגבר שיפריד ביננו. לא יבוא זה שיגיד לי שאיקס מחבק אותי יותר מדי או שזד לא יכול לישון אצלי במיטה או להתקשר אליי ב3 וחצי בלילה אם הוא זקוק למשהו.
הבנים האלה הם כמו אחים שלי, והם לא יעלמו. בנות הזוג שלהם ונשותיהם ידעו לקבל אותי כחלק בלתי נפרד מהחיים שלהם, ולכן בן זוגי יאלץ לעשות את אותו הדבר.
(הייתי חופרת פה על סיפורים מצחיקים שיש לי עם בנות זוג של חברים שלי כמו אחת שלא החליפה איתי מילה במשך כל החצי שנה הראשונה להכרות שלנו כי שמשון האדיוט אמר לה בדייט הראשון שהיא חייבת לקבל אישור ממני לפני שהם מתחילים לצאת ברצינות..
אבל לא על זה אנחנו מדברים פה..)
ועוד נקודה בפן האישי- אני לא ממש מאמינה במונוגמיה מינית, אולי אפתח על זה פוסט מתישהו בהמשך,
וחשבתי לעצמי לאחרונה שמערכת היחסים האידיאלית בעיניי היא מערכת יחסים פתוחה.
אוהבים אחד את השני, נאמנים רגשית אחד לשני, שוכבים עם מי שבא לנו..
כדי לקיים מערכת יחסים כזו- הדבר הראשון שחייב לעוף החוצה מהחלון, זו הקנאה. אין סיכוי להצליח בזה אם לא מנטרלים אותה מיד..
(שוב חפרתי ממש. מה יהיה איתי?
)
