אני לומדת עכשיו בקורס לליצנות רפואית ותקשורת דרך הומור ואומנויות מלמדת אותנו משהיא שעשתה מזה מקצוע זה באמת כיף לא מתכוונת להיות ליצנית אבל נהנת מהקורס מאוד
הבת כמובן לא יודעת. חברים קרובים - אין לי הרבה. גבי יודעת מן הסתם. החבר הכי טוב שלי נשוי לחברה הכי טובה של בעלי (וגרושתו), ומאחר והיינו צריכים כמה פעמים שיקחו את הבת שלנו לישון אצלהם, אז הם שאלו וענינו בכנות. משפחה - גם בצימצום - לי יש רק את אחותי ומשפחתה והוא לא בקשר עם שלו. אז לא. באופן כללי אני לא משוחח עם אחותי הקטנה על חיי המין שלי...
אבל בכנות, אני ממש לא רואה למה שזה יהיה עניינו של מישהו. (בניגוד למצב שבו יש אלמנט זהותי, נגיד משפחה משולשת, או חד מינית, וההבהרה לסביבה אולי מקלה על החיים).
זה באמת לא ענינו של אפ'חד אבל לפעמים יש את הצורך הזה לשתף לפחות כך חשבתי. אגב, היו פעמים שדיברתי עם מישהי שאני מאוד אוהבת בעלה היה נוכח בשיחה, ואני בצחוק אמרתי, אמאל'ה זה לא יכול להיות אמיתי
בהתחלה המדהים שלי לא רצה לשתף אף אחד, הוא שומר על הפרטיות שלו בקנאות. עם הזמן הוא הרגיש מספיק בטוח להגיד מה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה ולמי שהוא רוצה. אני מאמינה שזה באמת עניין של זמן, עם הזמן גם אנחנו מעבדים בראש את המצב ה"חדש" שלנו ולמדים להכיל את כל התגובות. מפליאה, זלזול, בוז, זעזוע ועד פרגון והשתאות
והכי אני מתה על התגובות ה"מאמינות" וה"מפרגנות" של חברים שמנסים להבין "למה אתם צריכים את זה"? ו"ממתי אתם מרגישים ככה"? ו"באמת באמת .....עם יד על הלב.....אתה לא מקנא כשאשתך הולכת להזדיין עם מישהו אחר"?
במשפחה אף אחד לא יודע. חברים לעבודה שלי לא יודעים,בעבודה שלו יש כמה שיודעים. לגבי חברים,חלק לא יודעים. אבל,יש לנו קבוצת חברים שחלקם גם ביחסים פתוחים,ואם חלקם גם היו חוויות מיניות משותפות.זה מאוד עוזר גם בתמיכה הדדית.