מה יש להגיד?

[מור סגמון]

לצערי הגדול, אני מסכים

זה פשוט לא נתפש, וצריך הרבה קילומטרז' בנושא החיסונים והתחכחות עם המציאות - במחקר, בפוליטיקה, בכנסים, של הנפגעים - כדי לקבל את העובדה הכואבת שישנם אנשים שפשוט אמורים לא לישון בלילה עם ההתנהלות שלהם. פשוט אנשים ללא מצפון.

 

[zlp]

אתה מתכוון בוודאי ל"מכחישי חיסונים" למיניהם.

 

[rainbow i]

אני מאמינה

שבסופו של דבר העניין הזה מגיע לקליימקס.
אצל חלק מוקדם יותר, ואולי אצל חלק מאוחר יותר - נדיר ביותר שלא להגיע לזה בסופו של דבר.
וכיוון שמדובר באחוזים מאוד גדולים באוכלוסיה, ואחוזים שרק גדלים והולכים - זה פוגע כמו בומרנג גם ברופאים עצמם, ובבני משפחתם. וגם בילדים של יצרני התרופות והחיסונים הציניים ביותר.
(דוגמאות יש כאן בפורום, כמו בסרט שהעלית "לטובת כלל", והדוגמה של ד"ר מיכל הרן, ועוד דוגמאות...)

אני חושבת שגם ל"ציבור" ולחברה יש תפקיד בלבחון ולעורר חשיבה בנושאים האלו - בדיוק לטובת הכלל. גם לטובת מקצועות הרפואה עצמם.

(אני לא חושבת שבהתלהמות, וגם לא מחבבת סחיטה רגשית. גם עם האשמות שדוחקות את הצד השני להתגונן ולהיאחז ביתר חוזקה בעמדתו הקודמת אני מרגישה לא נכון. כל הדחיקות וההתבצרויות האלו יש בהן משהו מסרס, שגם מכשיל את האפשרות לגמישות חשיבתית).

גם לי יש רגעים של כעס גדול, רגעים של תסכול ומנה לא קטנה של צער - ובחיי שיש ימים שממש "בא לי להטריל"
אבל אני מאמינה ומשוכנעת שזה לא יקדם אותי, לא יועיל לילדי - וממילא יעקר כל פוטנציאל לשיח ואולי התבוננות משותפת עם צד אחר.

 

[מור סגמון]

אבל הבעיה (והמילכוד)

היא שאותם אנשים שפועלים במודע בצורה הנלוזה הזו (עד לאותו קליימקס מיוחל) הם בודדים, אך אלו האחראים על הזנת המערכת כולה.
מרבית הרופאים, האחיות ושאר "דובריהם" עושים זאת בתום לב, מתוך אמונה כי הם מקבלים מידע נכון מלמעלה, ולכן גם מגנים על זה בחירוף נפש (בצדק, מבחינתם).
כולנו, לרבות מרבית הרופאים, נמצאים מאחורי אותה מסננת...

לאותם בודדים, הפיתוי להישאר במקום הדואלי הזה הוא גדול מאד - הם נמצאים בעמדות מפתח בכירות מאד, נהנים מתמיכות כלכליות נכבדות ומעמד ציבורי גבוה. כל אלו - כוחות מאד גדולים להרעיב את המצפון, ובטח עד כדי לאזור אומץ ולצאת נגד המערכת החזקה הזו...

 

[rainbow i]

תהייה שעולה בי מהכתבות בנושא

במיוחד לאור התגובה המשותפת של מש' הביטחון והמשפטים היא - האם בסופו של דבר החיסון הזה אושר לייצור?

חשובים, בעיני, הדברים שנכתבו ע"י הוועדה של הלשכה לאתיקה בהסתדרות הרפואית.

"לפי הוועדה, טופס ההסכמה שניתן לחיילים שחוסנו לא כלל מידע על תופעות לוואי שעלולות היו להיגרם בשל החיסון, על אף שברשות מתכנני הניסוי היה מידע על הצטברות תופעות לוואי לחיסון נגד אנתרקס".

"אין בידי הוועדה דרך תקיפה מספיק להביע את הסתייגותה והשגותיה מהדרך בה גויסו החיילים להשתתף בניסוי, מהליקויים שנפלו בטופס ההסכמה והדף ההסבר ומכך שלא הושארו בידי החיילים".


אלו אולי הדברים שחשוב לכל אדם, ולכל הורה לדעת - מעבר לעובדה שבמקרה הזה מדובר ב"ניסוי" -

* לאנשים יש את הזכות לדעת את כל הסיכונים ותופעות הלוואי האפשריות לחיסון שהם או ילדיהם מקבלים.
* לאנשים יש את הזכות שישאר בידם העתק מטופס הסכמה שעליו הם חותמים.
* לאנשים יש את הזכות שישאר בידם דף ההסבר/עלון לצרכן מכל חומר/תרופה/חיסון שקיבלו לגופם.
* האחריות לידע את האנשים בדבר זכויותיהם מוטלת על נותני השירות הרפואי, כמו גם האחריות למסור לידיהם את המסמכים הנ"ל.

לדעתי זה תקף לא רק לניסוי כזה או אחר. אלא לכל "התערבות" תרופתית.

גם אם לא לצרכי תביעות משפטיות למיניהן, אלא זכות של תיעוד רפואי בסיסי.