ההבדל הוא
שבאטמן הוא סופרגיבור-בלש-מיליונר-מתוסבך עם המון אישו´ז. אפשר להצמיד לו סיפורים מכאן ועד להודעה חדשה, הגיוניים או חסרי קשר למציאות, מצוצים מהאצבע או שאובים ממקורות עמוקים. הוא חי בעולם דמיוני - גם אם הוא מבוסס על משהו קיים - לכן אפשר לשחק איתו ועם הסביבה שלו במשך שנים, בלי קשר לשינויי הגיל שלו. בזבנג, בגלל שהסביבה כולה אמורה להיות מציאותית (פרודית ומוגזמת, אבל מציאותית), קשה ללכת למקומות רחוקים כמו בבאטמן, ופינק נאלץ להשאר באזור החיים המתקבלים על הדעת, מה שגורר סצינות שחוזרות על עצמן ולא הרבה חידושים (הרי כולנו עוברים פחות או יותר את אותו הדבר ולא רק פעם אחת). כמו כן, הדמויות בזבנג הם נערים ונערות בגיל העשרה ויותר מזה - סטריאוטיפיים עצבניים; לכל דמות יש את "אזור ההתנהגות" שלה, שדי אסור לה לצאת ממנו, לכן אין פלא שהן חוזרות על עצמן ומעייפות אותנו. אין ספק שסצנת צוק יכולה להיות חידוש מרענן.