מה, כבר נגמר

[אופה קטנה 75]

מה, כבר נגמר

סכמו נא:


הטוב של השבוע:

הפחות טוב של השבוע:

מאכל השבוע:

סרט השבוע:

ספר השבוע:

בילוי/ יציאת השבוע:

תוכניות לסוף השבוע:

תמונת השבוע:


(ואתם מוזמנים להוסיף סעיפים)

 

[Sigal H]

אז עברתי.

נהדר פה. כל כך בית. הבית שלי.
ארגזים בכל פינה, כמעט כל הארונות עדיין לא גמורים אצל הנגר, ו... זה מרגיש נכון כל כך. בית.

במשך ארבעה ימים ארוכים לא היו לי מחשב ואינטרנט. אכן, גמילה קשה. גם אין הרבה מה לעשות עם הארגזים כשהארונות אינם. פתאום התפנה לי המון המון זמן לשבת סתם כך על הספה בסלון ולחייך, כמה רך הסלון, כמה חמים וביתי, כמה מואר. הנה לכם - תמונה ראשונה. כשיגיע הארון, הספרים ימצאו את מקומם הטבעי והתמונות ייתלו על הקיר, הוא יהיה נהדר ממש. עכשיו גם הראש מספיק שקט כדי לקרוא בנחת ולסיים סופסוף את הספר, ולהתחיל שניים חדשים.

הרבה השתנה כאן, כבר אי אפשר לזהות את שתי הדירות המחוברות שהיו. הרצפה יושבת על יסודות חדשים ועכשיו כולה ישרה ונאה ומונעת החלקה. קירות ירדו, אחרים נבנו. יש מטבח מרווח למדי, שירותים ומקלחת נגישים, וחדר נוסף למלווה. כל החלונות הונמכו וגדלו וחדשים נפתחו, ועכשיו אפשר לראות את החוץ גם בישיבה. את המנורות בסלון מדליקים רק בערב, כל כך הרבה אור יש בו. אור ותריסים. הלילה הוגפו כולם ואף ברק לא הקפיץ לי את המוח. גם זו אנחת רווחה.

רגע, יש המשך

 

[Sigal H]

המשך (כי יש לי המון מה לספר)

תראו את זה. הרצפה מושכת אותי ללכת. מרצפות גדולות בדגם פרקט, כך היא מכוונת את הצעדים, וכל כולה ישרה וזורמת, כבר לא עליות ומורדות שהיו בה. ישר ישר, וופתאום כל כך הרבה יותר פשוט ללכת. ביום הראשון הלכתי והלכתי והלכתי כל כך שהרגליים עייפו מאוד, אז המשכתי להסתובב בבית ולעשות דברים על שרול (זה כסא הגלגלים החמוד שלי, למי שלא מכיר). הארגזים ערוכים לאורך הקירות - ועדיין קל לנסוע בכסא גלגלים. גם בשירותים ובמקלחת אני יכולה להסתובב. סופסוף. אם המקום מכיל אותי ואת שרול, עכשיו תוכל גם מוקי, כלבלבה ענקית שלי, לבוא.
גם זו חירות.

היום התחלתי שיעורי צ'י קונג. תפסנו לעצמנו את הסלון, כי החשמלאי עבד בחדר. הבסיס של הבסיס - קצת נשימות, מלוות בתנועות של היד. עשינו הרבה הפסקות בין לבין, ורק פעם אחת לא הצלחתי להזיז את יד שמאל. ונשימות, הרבה נשימות. לחשוב שאני עומדת כמעט 10 דקות ברצף - בכוחות עצמי, מכניסה אוויר עד הבטן, מלווה אותו בזרועות מורמות... לפני חודשיים, מי היה מאמין?...

גם זו חירות.

 

[Sigal H]

ועוד אחת

נעים להכיר - זו אני.

עכשיו אני חושבת שאולי הייתי צריכה להתחיל בהתחלה, אבל אתם סולחים לי על הבלבול, נכון?
ובכן, בשבת בבוקר סגרתי את הארגזים האחרונים בדירה הזמנית והלכתי לנוח עם המלווה אצל ההורים בזמן שכולם עובדים קשה (כן, אופה - עם הטרקטור של האבוקדו

). באמת זכיתי באנשים כאלה סביבי, וסופסוף אני מצליחה לתת להם יותר חיוכים מאשר דאגה. אחותי נשארה לטפל בארוחת צהריים ולכאורה להכין שיעורי בית. פתחנו חלונות, הנחנו בצד את הציוד הרפואי שהבאתי איתי שלא יקרה לו משהו בהעברה, ונשכבתי לי על הספה. מולי, בעבר השני של הסלון של ההורים, שכבה מוקי והביטה בי. אחרי כמה דקות קמה מהשטיחון שלה ונשכבה לרגליי, ממש כמו פעם כשעוד גרתי אצל ההורים ובלילות הייתה באה לישון בחדרי. היא, וריחות של אוכל ביתי, ואני שמדמיינת מה הם עושים שם עכשיו בבית שלי...

התמונה הזו צולמה במוצ"ש, הלילה הראשון שלי בבית, אני והפקעלעך בקרב מבטים. לא הרבה השתנה פה בינתיים, ארונות הרי אין עדיין, וכל הבית בלגן וטוב לי פה מאוד. סופסוף.

עכשיו סיימתי. חיוכים לכם

סיגל

 

[Sigal H]

(אגב, ימימה

בינתיים חילקנו את הארגזים לחדרים והיחיד שאני לא מוצאת הוא הארגז של הדברים המאוד חשובים. מילא המסמכים של הבנק, אבל כל נתן יונתן שם!

)

 

[עוד יבואו ימים]

אוי הלו? נו? מצאתם?

 

[Sigal H]

מצאתי!

כל כך גדולים היו געגועיי...

ארון הבגדים שלי עדיין מורכב מארבעה תרמילים ושקית. שידת הלילה על שתי מגירותיה עדיין משמשת מקום אכסון זמני בטוח לתרופות ותחבושות אלסטיות. הספרים נערמים עד גובה המותניים בפינה בין הספות בסלון, ובצידו השני - ערימת מנורות מחכות להתקנה. במסדרון - מזווה מאולתר מארגזים. דלתות ההזזה עדיין שוקלות 19 קילו ו-200 גרם. יש דליפות בתקרות הכניסה, הסלון והמטבח. זה היום ה-11 שלי בבית. הגיע הזמן להכות מספיק שורשים כדי להתחיל לקטר

 

[אופה קטנה 75]

סיגלי!

כל כך שימחת אותי על הבוקר!
כיף לקרוא וכיף להכיר ואני ממש יכולה להריח את הצבע על הקירות. החופש שלך מרגש אותי.
תתחדשי ותהני

 

[Sigal H]

תודה

 

[nady4u]

סיגלי תתחדשי

יש לך בית מקסים
מאחל לך כל טוב בביתך הקט
שיהיה חמים ונעים

 

[Sigal H]

תודה

חמים עד מאוד - המזגנים על 26-27 מעלות קבוע. אתמול באו לבקר אותי אבא בכפכפים, אמא בחולצת שלושת-רבעי ואחות בחצאית קצרה וגופייה

 

[עוד יבואו ימים]

נעים להכיר!

היי סיגלי,

ואוו, שתדעי, שקראתי מהיום הראשון שפרסמת כאן את הדברים, אבל.. לא היה לי זמן לשבת ולכתוב בנחת. אז.. הנה הגיע הרגע!
איזה כיף לקרוא ותך.
ממש עשית יל שמש גדולה בלב ובפנים, אף שבבחוץ כאן גשם, מבול.

איזה כיף להיכנס לדירה שלך ממש בזמן שהגשם בחוץ.

הכול נראה כל כך יפה, ו.. אני אפילו מריחה את הריח של הצבע הטרי ושל הרצםה החדשה.
ממש נראה ונשמע כיף גדול.
מה שנשאר עכשיו הוא לתאם מתי נבוא לבקר.
אז.. אל תתחמקי. עכשיו כבר יש לך מקום לארח... כן, כן, ראיתי גם את המידע הזה

אבל.. מה שחשוב ביותר הוא - שתמצאי את נתן יונתן שלנו.
שלא יהיה מצב שהוא נשאר אבוד.

שיהיה בשעה טובה, והלוואי שהמקום החדש הזה יביא עמו באמת כל כך הרבה אור, שיאיר לך ואותך.

 

[אופה קטנה 75]

פעם ראשונה שאני שניה?

הטוב של השבוע:

גשם!! אני כל כך אוהבת את הפסקול של החורף! (

אבל מחר בבוקר אני רוצה הפוגה, כי אחרי שחפרתי לכם רבות בנושא - מחר יהיה היום הראשון שלי בעבודה).
חוץ מזה, ממש ברגע האחרון מצאתי צהרונים לטעמי והילדים כל כך שמחים! (ובחיי, אני מתה עליהם, אבל לא יזיק לי לתפוס קצת מרחק לפעמים).

הפחות טוב של השבוע:

בטוח היה משהו, אבל לא בא לי לפשפש בזכרוני ולדלות דברים רעים. היום הכל טוב!

מאכל השבוע:

פיצה ביתית

סרט השבוע:

לא סרט. כרגיל - הסדרות שלי.

ספר השבוע:

4 בתים וגעגוע - אשכול נבו. בפעם הראשונה שקראתי אותו התלהבתי ועכשו פחות.

בילוי/ יציאת השבוע:

מממ... בעיקר הסעתי את הילדים..

תוכניות לסוף השבוע:

שוב באים חברים לפנקייק. בעצם מה אני עושה פה?!? אני צריכה להתכונן!

תמונת השבוע:

במקום תמונה - שיר
http://www.youtube.com/watch?v=O4h411_RNrs

 

[bimbo.]

סיגל, שוב מליון ברכות וזרי פרחים

לכבוד הדירה החדשה

 

[Sigal H]

תודה

 

[Sigal H]

היי, בהצלחה בעבודה!

ספרי איך היה

 

[אופה קטנה 75]

עכשו הגעתי הביתה..

ואני כל כך תשושה.
כבר שנים שאני מעבירה את הבוקר פרקדן והיום ישבתי 5 שעות + 40 דקות לכל כיוון ברכבת וכואב לי מהאגן ועד הקרסוליים.

מזג האוויר לא עשה עמי חסד וכל הגשמים והרוחות בטח לא הטיבו איתי.

אבל!
הרווחתי כסף היום, וזו המטרה.
אז קשה בהתחלה, אבל אני אתרגל ויהיה לי כיף, כי העבודה סבבה לי והאנשים נעימים לי.
אני צופה ימים טובים יותר.

 

[bimbo.]

אופה יקרה, לגוף קשה להתרגל, אבל זה יעבור.

העיקר שאת נהנית מהעבודה, מהאנשים ומההשתכרות.
שמחת הנפש תגבר על קשיי הגוף

 

[אופה קטנה 75]

תודה יקירתי.

אני מקווה שכך יהיה, כי אחוזי הנכות שלי לא מזכים אותי בקצבה
ובשביל כבוד אני צריכה לעבוד

 

[עוד יבואו ימים]

ואיך היום? היום השלישי?

אופה יקרה, אינ יודעת שזה לא פשוט, ומניסיון, לעבוד בחוץ אחרי תקופה של אי-עבוד,ה זה קשה מאוד. המוח לא רגיל, הגוף לא רגיל, ובכלל הכול יותר מבולבל.
אבל.. כשנכנסים לרוטינה - הקושי אמנם לא קטן, אבל ההרגל בהחלט מאפשר לדברים לקרות יותר טוב ופחות בכאב.

ספרי איך את מתאקלמת?