סיפור אמיתי.
הייתה לי עוזרת רוסיה כשעבדתי עדיין. בעלי כבר לא עבד באותה תקופה. שמתי לב שהבית נראה מלוכלך אחרי יום עבודה של העוזרת. שאלתי אותה מה קורה, היא אמרה שתנקה יותר טוב בפעם הבאה. וככה זה נמשך חצי שנה. לא רציתי לפטר אותה בגלל הפיצויים. ואז יצאתי לחופשה של שבועיים והייתי בבית. ראיתי במו עיני איך שבעלי מתעסק עם העוזרת. ופשוט לא נותן לה לעבוד. והיא מצידה משתפת פעולה. בהתחלה זה הצחיק אותי, את מי בעלי בחר וכאלה. אבל אחר כך, ממש לא נראה לי שאני אשלם עבורה מהמשכורת שלי, והיא לא תעשה את העבודה. אמרתי לבעלי שיפסיק להתעסק איתה ויתן לה אפשרות לעבוד. ושפשוט ילך מהבית, הוא לא רצה ללכת. כשהעוזרת הלכה אמרתי לבעלי שאני רוצה לפטר אותה. הוא נורא כעס עלי וממש ממש לא הסכים. הבנתי שהוא מאוהב בה. לא ידעתי מה לעשות. לא הרגשתי קינאה. ואז למזלי היא רצתה לעבור לעבוד בבית חולים, והתפטרה מרצונה. ברור שלא קבלה פיצוייים. ככה נפטרתי מהבעיה. אבל לבעלי לקח 6 חודשים של דיכאון לצאת מהקשר איתה. הייתי צריכה לסבול את הירידות שלו עלי והעצבנות שלו. עד שזה עבר. לכן אמרתי שבעיני התאהבות היא מחלה. האם נהגתי נכון? אני חושבת שכן. אנחנו נשואים הרבה מאוד שנים והוא אוהב אותי מאוד. האם אני אוהבת אותו? פחות ממנו אבל עדין אוהבת.
