מה למדת היום מהנסיון ילד מתוק שלי?

[הרהרנית]

השאלה שלך הייתה שאלת מיליון דולר

ולי ? אין שאלה. רק כמיהה לאיזון אצלי. בין הרצון להגן על הילדי ובין הרצון לאפשר להם להתנסות. אותי חנקו ומילאו אותי בפחדים שלקח לי שנים לשחרר והנה אני עושה במינון נמוך גם לילדי

 

[niva99]

שיעורים קטנים.

הדשא של השכן אינו ירוק יותר. חצי הכוס מלאה תמיד. איך שתתייחס לאחרים כך יתייחסו גם אליך. לא להיות שיפוטי.(תמיד יש דברים שאנו לא יודעים). לא להאמין לכל מה ששומעים.(ללמוד לסנן אנפורמציה). לשמור על טוהר המילה (לא לרכל מטוב עד רע). לא לקחת דברים בצורה אישית (אנשים חיים ב"סרט, משל עצמם- ונוטים להשליך דברים על אחרים). לכן, הפוסל במומו פוסל. ולבסוף : "how many road does a man have to cross before you call him a man"... העיקר זה להיות א- מענץ'.

 

[סטארגייט]

ישראל היית מזמין בעל מקצוע

לעבודה כל שהיא אם ידעת שאתה הראשון שלו? כמובן שלא,הרי אין לו נסיון בעל נסיון יודע מה לעשות ולא פחות חשוב מה לא לעשות.

 

[רותוש]

ואם יורשה לי להרוס אידיליה-

מה עם- שחיקה חוסר מעוף חוסר יכולת לראות מזוית אחרת ועוד המון דברים הנלווים לנסיון?

 

[סטארגייט]

את לא הורסת פשוט תעני

תשובה כנה

 

[רותוש]

חשבתי שעניתי. יש לך עוד דברים

פתוחים?

 

[ישראל שורק]

אני כן, סטארי. איזו שאלה?

אני הרי יודע שנסיון חייבים לרכוש מתי שהוא. גם אני, במהלך הקריירה שלי, היו אנשים שהייתי ראשון (מבחינה לוגית מוכרחה להיות פעם ראשונה לא?) שלהם: הפעם הראשונה שהרציתי, הפעם הראשונה שקיבלתי עבודת ייעוץ בתשלום, הפעם הראשונה שהנחיתי עמיתים בבי"ס למנהיגות חינוכית וכו'. הרי ברור שכל אדם, גם המנוסה והטוב שבבעלי המקצוע, היתה פעם ראשונה ששילמו לו... והרי לצד חוסר הנסיון (שלא בכל הקשר זו לקות) יש דברים שמפצים על כך! התלהבות של מתחילים, מעוף, דחף להוכיח את עצמך וכו'. אין זה פלא למשל, שהורים רבים היו מעדיפים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר ניסויים וחדשים רק מפני שהנסיון שהצטבר אצלם מר ועגום כל כך, שהם מבכרים כל רעיון חדש על פני זה הישן והמוכר להם. צא וחשוב על נטייתם של אנשים רבים לנסות את המסעדה החדשה, את הבר החדש... צא וחשוב על המשיכה לבתולין (שהיא תקפה לא רק במישור המיני)... צא וחשוב על כך שבעל נסיון כדבריך אולי מאמין שהוא יודע מה לעשות ומה לא לעשות אך כמיהתו ללמוד ולהתחדש ודאי קטנה בהרבה משל עמיתו עול הנסיון.

 

[סטארגייט]

יש לי תשובה על כל אחד מהסעיפים

שהצעת,רק שהיא כל כך ארוכה..... אני מאמין שהייתי מצליח לשכנע אותך הפוך או לפחות לעורר אצלך נקודות חדשות למחשבה.נחכה משהו אחר כבר יתן את חלק מהדברים כנראה.

 

[רבי מנחם מנדל]

ונער קטון נוהג בם

חזון אחרית הימים. זקני העדה, חז"ל,. במסורת היהודית מחשיבים ניסיון במאוד מאוד. מדוע אנחנו נותנים לזקֵנים כוח כזה גדול, ובכן לא בגלל הזקָנים שלהם. בגלל הניסיון שלהם שצברו בימי שני חייהם. גמדים על כתפי ענקים אנחנו ודורנו. ניסיון האומה המצטבר נותן כוח לי ולקהילתי ולכל ישראל. לא בגלל שלמדנו ממנו או לא למדנו ממנו! ... אלא זה בגלל שיש ערך לעצם ההצטברות של הנסיון, למאגר האינסופי של חוכמה וידע ביהדות . בחברה הלכתית יש לנסיון ערך מפני שאנו משכילים לתרגם אותו למצוות, לפסקי הלכה ויודעים להישמר מפני תקלות שכבר נכשלו בהם לפנינו. לדעתי אין בחברה חילונית דרך של תיקון שנסמך על ניסיון כי אצל החילוניים זה איש הישר בעיניו יעשה וןיש אינדבידואליזום ולא אחרי רבים להטות.

 

[niva99]

אם ננסה לחשוב בצורה מעט שונה.

אם נניח שנסיון = ידע (שהצטבר ברבות השנים).נכון שזה לא רק ידע- ונדרשת גם אנטליגנציה ריגשית... היום בעולם המודרני רב הידע מצוי במדיה אשר נגישה יותר לעולם הצעירים (הם שולטים טוב יותר ברזי המחשב לדוגמא) בעוד שהמבוגרים פחות פתוחים לשינויים ויותר מקובעים במוכר והידוע. הרי שהנסיון מאבד מהכח שלו מול מאגרי הידע האין סופיים. וזה סוד גלוי שידע = כח. מכאן שחכמינו,והזקנים איבדו את הערך הבלבדי שהיה שמור עימם. וכל שנותר זה רק הכבוד לגילם.

 

[אור של רון]

איזה כיף להגיב לשאלה כזאת...

כבר כמעט מתחילתו של הפורום אני (וגם בן זוגי היקר) קוראת את הפורום ומחכה לנושא שיעורר בי צורך עז להגיב... לשמחתי, ולצערם של אחרים אולי, לא תמיד אני לומדת מניסיון. למעשה, אני חייבת להזדהות עם דבריו של מנהל הפורום היקר ולומר שלעיתים אני אפילו עושה "דווקא". מבלי להתייחס לתקופת הילדות, דווקא עכשיו, במהלך תקופת לימודי האקדמאים אני שומעת כל מיני עצות מיודעי דבר ובמיוחד בן זוגי. ידוע לי כי הכוונה טובה והרצון הוא שאלמד מנסיונו של בן זוגי ששנים אקדמאיות רבות ומוצלחות בעברו אבל אני מוצאת את עצמי עושה דווקא (וגם אם הוא קורא את זה עכשיו הוא יודע...

). למה לי ללמוד מהניסיון שלו? שהוא ילמד מהניסיון שלו ואני משלי. דווקא בגלל שבחרתי ללמוד בגיל מאוחר יותר מתעורר הרצון להתנסות בעצמי - כן, גם במחיר של טעויות. הרי אם לא אטעה בעצמי לא אדע לתקן את דרכי. לעיתים אנו מתווכחים בנושא כי בן זוגי טוען כי אם אלמד מנסיונו לא אאלץ לעמוד בפני טעויות, אבל כל אחד מאיתנו שונה לחלוטין בדרכיו. הוא שאפתן, שקדן וחרוץ (ועל כך אפילו מנהל הפורום שלנו יוכל להעיד..) פילוסוף ווכחן ואני בעלת סדר עדיפויות שונה משלו ומסתפקת גם בציונים במה שהוא פחות ממאה... אז גם אם אני בוחרת שלא להקשיב לנסיונו ומוצאת את עצמי טועה ואומרת לו שבפעם הבאה אקשיב לו, לא תמיד זה קורה.... ואנצל גם את ההזדמנות לברך את ישראל לכבוד הפורום הזה, ד"ש לאישה, לילדים ולרוזי (ניחשת כבר מי?)

 

[ישראל שורק]

אור של רון (היקר) היקרה ברוכה הבאה

כמה טוב לקבל דרישת שלום כה מרעננת ויפה אחרי זמן כה רב של דומיה! אני יכול להעיד טוב יותר מכל אדם אחר (זולתך) על אופיו הפילוסופי המובהק והווכחני (עוד יותר מובהק) של בן זוגך (שעל היותו אדם יקר תרתי משמע אין עוררין). דבריך עוררו בי געגועים. אני כמֵה לפגשכם! דומני שעלי להתעשת לרגע ולשוב למעמדי נשוא הפנים כמנהל פורום זה. הנטיה "לעשות דווקא" שכיחה לדעתי הרבה יותר מכפי שהיינו רוצים לחשוב. אפשר לתאר את הנטיה הזאת בדרך אוהדת (א) ובדרך אוהדת פחות (ב): (א): הנטיה הדווקאית היא עדות להיותו של הדווקאי בן חורין! יש בי, יאמר הדווקאי, תשוקה ללכת בדרכי שלי ואני נוטה למרוד כל אימת שמנסים לנהוג כלפיי באופן פטרנליסטי (דהיינו שמישהו סבור שהוא יודע טוב ממני מה טוב בשבילי בנסיבות כאלה או אחרות). במילים אחרות, גישה (א) מזהה דווקאיות כביטוי של חופש. (ב): הנטיה הדווקאית היא עדות לחוסר ביטחון עמוק של הדווקאי: אני כל כך מאויים מזה שהזולת משקף לי חלופה טובה יותר למעשיי או לתפיסותי, ואני כל כך מאויים מזה שחלופה זו לא עלתה על דעתי, ועל כן מאחר שאני תחרותי, והשיקוף הזה אינו משובב עם נפשי אני פועל כמתוך התרסה. "הנה לך"! "אני פועל בניגוד לעמדתך וזאת לא מתוך ארגומנט מוצלח יותר כי אם מתוך חולשה; שכן אינני יכול להודות (ביני לביני) שהחלופה שמוצעת לי טובה יותר עבורי מפני שהודאה זו היא כביכול עדות לנחיתותי. הנה ראינו (מבלי שמיצינו את תופעת ה"דווקא") שיש ביסוד הדווקא יותר מכיוון פרשני תקף אחד. האמנם מוציאים הפירושים זה את זה? על כל פנים, ברוכים הבאים "אור" ו"רון" לפורום הזה. אני מחכה גם לדברי החכמה של "רון". (נדמה לי שלישה הגונה לא תזיק לכם)! להתראות, ישראל

 

[מון שרי]

השרשור הזה עורר בי כמיהה

להתנסות בדברים שאין לי נסיון בהם ולו כדי להחזיר לעיני את הברק וללחיי את הלהט. תודה.

 

[סטארגייט]

מון מה למשל?

 

[מון שרי]

למשל...

לצייר, לפסל, לרקוד, להתעסק באמנות, לצפות באמנות, ללמוד דרך החושים שלי ולעשות צעדים ראשונים ללא כל נסיון מקדים.

 

[סטארגייט]

אחלה מון שרי בצלחה

אל תשכחי לספר לי איך היה אולי גם אני אקפוץ על הרעיון