מה לעשות

תראה

לפני חודש באה אלי חברה לגור אצלי חודשיים אחרי משבר שעברה, בתקופה הזו היא לא ענתה לאף פלפון ולא דיברה עם אף אחד, היא לא היתה בדכאון פשוט אמרה זהו, אני רוצה להיות לבד עם עצמי. ואני אמרתי לה, שהיא לא מחדשת לי כלום עם זה. אני שואלת אותך שאלה אחרת, מה דעתך על אנשים שמתבודדים ולא מנצלים את ההתבודדות הזו להתוודעות, ללמידה, לחיזוק? הרי יש כאלה, לא סתם מי ששומע את המילה התבודדות זה נשמע לו נורא. לי זה כיף לא נורמלי, אני מרגישה שאני למדתי הרבה על עצמי ועל החיים מהלבד הזה. אז מה לענין השאלה שלי?
 
התבודדות לכשעצמה היא דבר גדול

אני לא לומד בהתבודדות כל זמן שמישהו לבד עם עצמו ומסתכל על העולם הוא יקבל אמונה לבד רק מלראות את פלאי הטבע אני מעדיף לנצל את הזמן הזה לדבר עם אלוהים אני עובד בלילות עם אוטו בלי רדיו וממש כל הדרך כל העבודה אני מדבר עם השם ואני מודה לו על העבודה הזו כי אני אומר לך התחושה של להיות רק אתה והשם אין כמוה
 

SIRI41

New member
התפרצתי לפורום אבל רוצה להגיב

מהמקרה שלך הרגשתיש זה מזכיר לי משהו [להבדיל אלפי הבדלות אבל תבין מזה משהו]. יש לי ילד בגיל העשרה, ויכוחונים לכאורה של ילד בגיל הזה - הוא באמת, אבל באמת ילד מדהים חבל על הזמן ולא בגלל שהוא הבן שלי, יחסית לבני גילו, הוא עושה הכל ובטעם - אבל מספיקה פעם אחת שיהיה ויכוח בוא הוא יגיד משפט כמו "תשתקי תשתקי יותר טוב?" זה יקרה פעם בחודש? אוקיי, אבל לי זה כואב, כאמא שעושה הכל בשבילו זה פוגע ומעליב ואני שותקת ואז לא יכולה להסתכל לו על הפנים - חברה שלי אומרת עזבי, זה ילדים ואני אומרת שאני לא רוצה לתת לרגש האמהי שלי להטעות אותי, אני לא רוצה לתת לחיוך המדהים שלו לכבוש אותי, לא רוצה לתת למעלות הנעלות שלו לבלבל אותי - יש דברים שהם ברורים והוא לא יעבור אותם - כמו שאני לא משתמשת במילים כאלו, כמו שאני לא צועקת - הוא גם יכבד אותי באותה המידה ואז אני אומרת לעצמי בשקט בלב, אם היה לי בן זוג שרק היה אומר לי, תשתקי תשתקי אני הייתי מעיפה אותו קיבינימט - אל תטעה, אני לא קיצונית, אנחנו רגילים כולנו לדבר פה ושם לא לענין - אבל בגלל ומכיוןש אני יודעת שאני אמא, שמעולם לא ישמעו אותי אומרת את המשפטים האלה, מעולם לא ישמעו אותי אומרת מטומטם או מפגר - אני מצפה לאותו היחס וכך אחרי הויכוחון הזה הילד יוצא נניח עם חברים, חוזר ושוב המשפט הזה, תשתקי תשתקי כואב לי בלב [כן, אני נותנת לו את הנשמה, מעניקה לו מעל ומעבר והמשפט הזה כואב מאוד - ולא, אני לא אחכה שיהיה בן 20 ויעריך אותי, הוא יעריך אותי כאן ועכשיו. אבל זה הבן שלי, אני לא יכולה להתגרש ממנו - אז מה שאני רוצה להגיד לך זה, שבהרבה סיטואציות בחיים אנחנו טועים ומתבלבלים בגלל "כל היתרונות והמעלות" של המקרה - במקרה שלך זה של בת הזוג שלך. אם אתה מרגיש שאתה פשוט לא מסוגל לסלוח לה, לא מסוגל לשכוח לה - תשמע לי, ואני קיצונית, תוותר על הכל קום ולך, כי זה לא יעבור לך, זה אתה בעצמך - אתה לא מסוגל להיות שם בלי לשכוח מה שהיה, אז למה לחשוב שכל היתרונות יחפו? עם הזמן? זה בולשיט - הטעות הגדולה היא שכשאנשים חוזרים הם אומרים לעצמם, רגע יש מלא דברים טובים. אבל מספיק דבר אחד רע שישבש לך את התפקוד הנורמלי של הנפש. נכון שקשה להשיג זוגיות טובה וקשה במיוחד עד שמכירים וכבר יצרתם חברות, וקשר וכימיה - אבל תשב עם עצמך ותשאל, אני מסוגל להיות שם? אני אשכח? אני אסלח? אם התשובה תהיה לא, אם התשובה תהיה סימן שאלה - שום יתרונות אחרים שלה לא יעזרו בהמשך ועליך לסיים. אם סיבכתי אותך בכל הסיפור של הבן שלי :) ואני מקוה שלא - זה שאני יודעת שעד שהילד לא יפסיק עם המשפט הזה, לי יהיה רע בלב - אני לא אשכח [אסלח כן :) שוב להבדיל אלפי הבדלות כי מדובר בבן. בהצלחה
 

SIRI41

New member
אה אגב, אני לא יודעת

על מה היה הויכוח ביניכם - כתבתי את זה ממקום של מה שנראה על פני השטח היה משהו ביניכם, ניסית לסלוח אבל לא יכול
 
למעלה