שמע קטע. הייתי במילואים, שהיו אמורים להסתיים ביום ו', 3.6.82
במקרה, קיבלתי חופש מספר ימים לפני אותו יום שישי, והחלטתי, שעלי להגיע ביום ו'
לנקודת השחרור הכי מוקדם "על הבוקר" שאוכל.
יצאתי מהבית לפני 05:00 ונסעתי לרמה"ג בטרמפים. הגעתי לפני 08:00 וחיכיתי
שיפתחו את הנשקיה, המרפאה והשלישות, כדי שאוכל להתחיל במסע הטיולים שלי.
אז... לקראת השעה 09:00 הייתי אזרח והתחלתי את נסיעתי הביתה.
ובדרך, ראיתי מלא נגמ"שים וטנקים, שנסעו בשיירות לכיוון הרמה. מלא.
ואז, בדרך, אחד הנהגים שהסיע אותי, אמר לי שיש לי מזל גדול אם שוחררתי.
כי כעת יש עצירת שחרורים וכל חייל שאמור להשתחרר, מוחזק עם צו 8.
במוצ"ש ראיתי שהקימו באזור מגוריי תחנת איסוף, ואנשים רבים חיכו שם להסעות עם צווי 8 ביד.
אבל מכיוון ששוחררתי, הייתי פטור מגיוס לתקופה של 3 חודשים.
וזהו. הלחימה בלבנון החלה בבוקר יום א, לאחר ריכוך של חיל האוויר כבר בשבת.
ואכן, "זכיתי" לקבל צו מילואים חדש, שהחל כ-3 חודשים מיום השיחרור שלי.
ואז, לאחר ששוחררתי, (חודש מילואים) ועברו עוד כמה ימים, אירע האסון הראשון
של צור. ומכיוון שאז נהרג חבר טוב שלי, איני שוכח מה קרה, מתי וכיצד.
אז תראה כמה שנים עברו מאז. אבל הנה. אני זוכר היטב את מה שקרה.
וכן. לקראת האסון השני, שוב הייתי במילואים, וביליתי אז ממש באותו בסיס שנפגע
יומיים לאחר שחרורי. אז,,, זכורה לי כותרת העיתון, עם תמונות החללים, שאת כולם היכרתי.
חתיכת טראומה שקשה לשכוח...