מה נחה מה ../images/Emo35.gif ../images/Emo70.gif ../images/Emo35.gif
גבולות
גבולות
גבולות
לא יודעת לשים . ואני אוכלת את עצמי ואוכלת אותה מדי יום. והוא? לא אוכל! יש רגעים שאנחנו כמו אחרי התקפת טילים על ישראל. לא לא כזה נורא , אבל ריטואל שחוזר מדי יום בצהריים. עקב עבודות מחשב , האמא מאלתרת צהריים מדי יום. לא תמיד מספיקה לחמם בזמן. ג´וניור לא אכלן (בלשון המעטה). את הצהריים מתחיל עם ממתק במכולת ומסיים בארטיק שנשלף מן המקרר....... אני יודעת שתגידו לא לקנות וכאלו. אני לא עומדת בזה. והוא לא עומד בלחכות כמה דקות עד שאוכל יתחמם. וזה כי ארוחת הבוקר עדיין ארוזה בתיק כמו שהונחה שם על ידי. היום ניסיתי לסרב לתהליך וחטפתי דריכה על הרגל שלי ו.."את לא תגידי לי מה לעשות" היד שלי הונפה אינסטינקטיבית בהגנה עצמית ונעצרה מילימטרים מפרצופו. תפסתי את עצמי , מה אני עושה לכל הרוחות. לכל הארוחות. ובמת היו דברים שהוא "אוהב" לאכול , מאותם הדברים הבודדים. מגיל 9 חודשים התפריט שלו מסתכם בערך בשוקו-חלב-שוקו וממתקים פה ושם. גיוון זה לא שם המשחק. בגיל שמונה שלו , של היום......כבר אין דרך חזרה. מעולם לא הצלחתי להניא אותו לאוכל חינוכי יותר . לא בטובות ולא ברעות. זה פשוט לא מעניין אותו. פעם בשבועיים הוא משלים איזו ארוחת בריאות . כל שאר הזמן....נאדה. לשבת לאכול ליד שולחן? מה זה? אולי במסעדה. לפרק זמן שספיק לבלוס שני ביסים. לא בבית. לא בארוחות משפחתיות. לא כשבאים אליו חברים. תמיד על מגש..... מול טלוויזיה , או ליד המחשב , או אפילו באמבטיה (אם נחה עליו הרוח) לרוב גם כל האוכל חוזר כמות שהוא. ושתבינו , הוא מעולם לא אומר לא לאוכל. (למה לעצבן את אמא?)......פשוט לחכות שהאוכל יוגש ואז לא לאכול אותו , להתעלם ולשכוח ממנו. אני לא מספיק חזקה להציב לו גבולות. לא מספיק חזקה להעניש אם צריך וגם אם אנסה אני יודעת שלא יעזור לי , לא אצליח לקיים את העונש. רק יודעת לצ´פר , אם צריך או לא. והיום , עכשיו זה התפרץ לי להינף של יד. סתם ככה להוציא כאן. לא מצפה לניסים ונפלאות. אני עוברת למנות חמות כבר מזמן הפסקתי עם הבישולים...... ובאומרי גבולות , אני מתכוונת ל - כל - הגבולות שצריך. שמשומה הוא מפגין בהם ידע ובקיאות שם בחוץ , עד כדי להדהים. יודע מה צריך אבל יודע גם יודע איך לתחמן בבית. למרות שאין אבא - לא חושבת שצריך הגדרת תפקידים של החוקר הטוב והחוקר הרע. נו טוף , אמרתי , כמו בכל דבר , התיאוריות ידועות , היישום קשה. ואחרי זה , יצא ג´וניור מן החדר הטרוק , עם יצירת נייר מקופלת מודבקת תלת מימדית לתפארת , צבועה וכתובה בברכה ליום המשפחה. מגיש אותה בשקט . ואומר : "זה בשבילך בגלל שהתרגזנו " "עכשיו אוכלים". והוא אוכל. כי מאותה התקרית מקודם (מרגע הנפת היד )ועד הערב , לא נאמרה בבית הזה מילה אחת.
גבולות
