כמה שאני מקווה שאתה רק צוחק
אנחנו, הזקנים, יכולים למצוא נקודות אור במצב.
אפילו בדיחות ואלו, רצות כמו בכל תקופת לחץ/טרפת, אבל הילדים? מזמן איבדו את זה.
הנכדים שלי מבלים פעמיים בשבוע בהמתנה לבדיקה במד"א לפני חוג.
אבל לא לבד. אבא או אמא או סבתא=אני מחכה אתם. חוזרים הביתה, מחכים להודעה ואז, אם הכל שלילי ואם גם הצוות יהיה, יהיה חוג.
ובמוסדות הלימוד? טירוף.
משביתים כיתות. ילדים שמאובחנים כחיוביים, ישארו בבית. הילד בבידוד ואיתו? מישהו מההורים/סבא/תא
כמעט סגר. ממש כיף
הממשלה העלתה לפני שנה או יותר, הצעה להעניק לעובדי הרפואה אות הוקרה.
מן הראוי שיחשבו גם על אות הוקרה להורים ולמשפחות שהשקיעו זמנם, רצונם הטוב, כספם, מרצם וכוחותיהם, במאמץ לעזור להורים להישאר שפויים ולתפקד.
