שוב, מי זו "החברה"?
יש מושג באנגלו אמריקאית, שכמו הרבה מושגים בשפה זו עשוי מחצץ של מינוח רשמי, אבל הוא לפעמים טוב לצרכי הבנה, וקוראים לו "אחרים משמעותיים", שזה פחות או יותר מה שאנחנו קוראים "משפחה" (אולי אני לא מדייק?). לאלמד את התפיסה הבסיסית של כל העולם זו עבודה קשה ומסובכת שעשויה מהמון פעולות של כל מיני פְּרָטוֹת, ובעיקר לוקחת זמן. דנה התחילה בזה, אחר כך טל איזק עם "ירוקות", ברנדון טינה שלא בטובתה, נורה גרינברג, אילנה ברגר, רוני אלמוג עם "בן לבין" המצויינת ועכשיו גם עדי רונן. וברובד אחר מַרְצֵי חוש"ן שיֵחַשפו אם ירצו. לאלמד את התפיסות של מי שמשמעותית בשבילך, את ההורים, המשפחה והחברים, זו עבודה אישית, היא לוקחת לפעמים המון זמן (אלא אם כן הגרלת בלוטו הורים מהסוג של איריס), ויש כאלה שמוותרים עליה במידה כזאת או אחרת. פה אתה לבדך מול המעט שאיתך בקשר. אבל אם הצלחת - אתה מרגיש את זה, וקל לך יותר מול כל ה"חברה", העולם ובעלו ואחיו הצולע.