מה עושה בן אדם ששונא את עצמו?

מה עושה בן אדם ששונא את עצמו?

ששונא את איך שהוא נראה, ששונא את האופי שלו, ששונא את הדרך בה הוא מתנהג? ששונא את זה שהוא קיים בכלל......?.. איזו תוכנית הוא יכול להמציא לעצמו, אם הוא מרגיש שכל תוכנית שהוא עושה היא כישלון בפני עצמה?
 

ניאו30

New member
קשה מאוד לענות על שאלה כזו...

בטח לאחד כמוני שמתמודד עם מחשבות דומות לעיתים. צריך להסתכל עמוק פנימה ולמצוא את הדברים הטובים שיש בכל אחד מאיתנו, ושלא יהיה לך ספק,אין בן אדם שאין לו צדדים כאלו... צריך למצוא את הדברים הקטנים שיש לנו,ולהאחז בהם כאילו הם הדבר האחרון שמחזיק אותך בחיים ולא להרפות ממנו.אצלי,לדוגמא,זה היכולת לחלום ולפתח תקוות וציפיות כל פעם מחדש,לא חשוב כמה אני נופל ולא חשוב ששהרבה פעמים אני מאבד תקווה ולא חשוב כמה לפעמים אני חושב שאלו רק אשליות... אני עוד בשלבי התחלה,ויש כאן שתי גישות-אחת לשנות את מה שאת לא אוהבת בעצמך,אם זה ניתן...או לקבל את עצמך כפי שאת וללמוד להתמודד עם זה. אני עוד כנראה לא החלטתי בין השניים,אז אני מנסה "לשלב"-מצד אחד לנסות לשנות דברים בחיים שלי,באורחות החיים שלי,בתזונה,בפעילות גופנית,בנסיון להכיר אנשים חדשים וכדומה.זה לא מבטיח כלום,אבל לדעתי עדיף ככה מאשר לא לעשות כלום,כפי שאני למשל עשיתי כל חיי.מצד שני,יש אצלי דברים שהם כנראה כבר חלק בלתי נפרד ממני,ויהיה קשה עד בלתי אפשרי בשבילי לשנותם. אצלי,לדוגמא,זה הפחד מאנשים או רגשנות/רגישות היתר או הבריחה שלי מעימותים עם אנשים אחרים בכל מחיר(חוסר יכולתי להגיד "לא" לאנשים).מה אני אגיד לך,יש לי המון בעיות בגלל האופי הזה שלי,ואני הרבה פעמים חושב שהייתי רוצה אופי אחר,אבל אני הבנתי שאני צריך ללמוד לקבל אותו כחלק ממני,ולמצוא את החיוב שבו.זה לא קל כשהאופי הזה מכשיל אותך פעם אחר פעם, אבל הברירה השנייה...הייתי שם,וזה לא עוזר...אולי להסתכל על האופי הזה בתור משהו שמקדם אותי בהתמודדות שלי עם החיים,כי ברגע שאתה לומד להתמודד עם הדברים שאתה לא אוהב אצלך,הרבה יותר קל להתמודד עם החיים... אז אולי אני חושב החרדה החברתית שלי נמצאת אצלי כדי שאני אדע לא לקחת את הקשרים שיש לי עם אנשים כמובנים מאליהם ולהשקיע בהם הרבה,כי בגלל הפחד הזה זה דורש ממני המון כוחות,בעיקר נפשיים ומחשבתיים.
 

ניאו30

New member
עוד משהו שרציתי להגיד...

שאנחנו כבני אדם מאוד מוגבלים במחשבות שלנו,ויש לכל אחד את הנקודה ממנה הוא מסתכל על הדברים,הן אצלו והן אצל אחרים,אבל ברגע שנפתחים לדברים חדשים,פתאום דברים יכולים להראות אחרת...אני מתכוון שפתאום הוא יתקל בנקודת מחשבה שתשנה אצלו את כל דפוס המחשבה הקבוע שלו. לכל אחד זה משהו אחר-יש כאלו שנחשפים לחוויות רוחניות שמשנות אצליהם את זה,יש כאלה שמכירים אנשים שמשנים להם את זה(כי יש הרבה פעמים קשר,אצלי זה גם ככה לעיתים קרובות,בין איך שאנחנו תופסים את עצמנו לבין איך שאחרים תופסים אותנו),יש כאלה שמחפשים דברים חדשים שהם לא התנסו בהם בעבר(אני חושב שאני שייך לאלו).הכוונה שלי היא שהעיקר האו לא להפסיק להאמין, להמשיך לנסות למרות שיש נפילות ויש מחסומים ויש מכשולים ויש גם מציאות שאין לנו שליטה עליה...אני יודע כמה לא עוזרים מילים כאלו...כי אלו רק מילים ואת צריכה משהו אמיתי,משהו ממשי שיגיד לך ההפך ממה שאת חושבת על עצמך...ושלא תחשבי אחרת,אני אומר את זה גם לעצמי,כי אני עם מחשבות די דומות לשלך לעיתים,ככה שאני מקווה שאת מבינה שזה לא נאמר סתם... בכל מקרה,מה שאמרתי זה לפי הנסיון שלי,אבל אני לא מכיר אותך ועם אילו בעיות את מתמודדת ככה שלא כל מה שמתאים לאחד מתאים גם לשני.
 
קראתי את כל מה שכתבת,

אני מסכימה עם הרוב. רק יש לי שאלה בקשר ל"משהו ממשי" הזה שעליו דיברת. לפעמים, אנשיפ צריכים פשוט מישהו שיתמוך בהם. אני אסביר לך פשוט, שכרגע קשה לי להיות עם החברות שלי. אין סיבה ממשית, הם לא פגעו בי או משהו כזה.. אבל אני לא רואה אותם כחלק מהחיים שלי. אני מרגישה שאת החיים שלי ואת העולם שלי, אני צריכה להשאיר קצת לבד. עם עצמי. וכל הקטע של הלמשיך לנסות, זה אף פעם לא ייפסק. זה בא ישר מאינטינקט ההשרדות - גם אם הוא לא פיזי במיוחד! מקווה שהבנת משהו, כי אני קצת הסתבכתי. בכל מקרה, תודה.
 

ניאו30

New member
תגובה לתגובה...

בקשר ל"משהו הממשי",אני קצת לא מתחבר לקטע הזה של מישהו שיתמוך בי,ודי שיניתי את דעתי רק בזמן האחרון כי דווקא כן האמנתי כל הזמן שמה שאני זקוק לו יותר מהכל זה ידידים כאלו שיתמכו בך,אבל מכל מיני סיבות,אולי גם בגלל שלא מצאתי את האנשים האלו הבנתי שמדובר במשהו שאני צריך לעבור בעצמי,משהו שלי יש את הכוח לשנות אותו אצלי ולא לאף אחד אחר. אמרתי "ממשי" גם מכיוון שהדעות שלנו לגביי עצמנו נובעות הרבה פעמים,ככה זה אצלי לפחות,מדברים וחוויות או טראומות שעברנו בעבר,ולכן אנו זקוקים ל"חוויות" מתקנות...דיבורים עם אנשים לא נראים לי כמספקים,צריך משהו הרבה יותר...ממשי...משהו שאתה מרגיש אותו,משהו ש"יגיד" לך שאתה לא כל מה שתמיד חשבת על עצמך.מה זה אותו המשהו הזה,ואיך מגיעים אליו,זאת השאלה הגדולה,ואת זה צריך לגלות לבד כנראה.לא נראה לי שיש כאן קיצורי דרך,אלו החיים וככה צריך להתמודד איתם-במקום לתת לפחד שלנו לנצח צריך לעמוד מולו,להסתכל לו עמוק ב"עיניים",ואיך שהוא לגרום לו לברוח ממך.הכי חשוב לדעתי הוא לדעת לא לברוח מהבעיות שלנו,אלא להתמודד איתם,גם כשזה קשה. אז אם את לא אוהבת אותך(קשה לי עם המילה "שונאת" אף שגם אצלי זה ככה...),את צריכה לחשוב את עצמך למה זה קורה?ואיך את יכולה לשפר את המצב הזה?איך את יכולה לנסות לשנות או להיטיב לפחות עם המצב הזה?... את זה עושים לבד,ככה שאולי תחשבי על זה שאת בדרך הנכונה(כי הבנת את זה ואמרת בעצמך).ככה זה נראה לי ממבט ראשון,ואולי זה טוב שאת רוצה להתרחק קצת מהחברות שלך,להיות עם עצמך,לעשות חשבון נפש פנימי ולהתקדם משם הלאה.וזה שאת לא מפסיקה לנסות מיצר ההשרדות שלך זה כבר בטוח טוב וצריך לעודד אותך,כי מאוד קל לאבד תקווה אל תהום הדכאון ואף מעבר לזה,אם את מבינה את כוונתי,וגם את זה אני אומר מנסיון אישי,אבל לא יותר מזה...כי מזמן כבר הבנתי שכל בן אדם הוא מיוחד בבעיותיו ולכן מה שניתן לעזור זה לכל היותר באמירת הנסיון של כל אחד,אבל ליותר מזה זה יהיה גם לא חכם וגם יומרני מצידי לעשות למישהו שאני לא מכיר...בעצם,גם למישהו שאני כן מכיר,כי הרבה פעמים לא ממש מכירים,ויש הרבה דברים שחבויים מהעין ואפילו אם יודעים דברים מסוימים על מישהו לא תמיד מבינים מאין זה בא? ככה שבסופו של דבר,מה שהתכוונתי להגיד אחרי כל ההתפלספות הזו,שאנחנו הוא האדם שהכי מכיר את עצמנו,יותר מכולם,ולכן הוא "החבר" הכי טוב שיכול לך שאת יכולה להעזר בו כדי לצאת מהמצוקה בה את נתונה. מקווה שתהיה לך שבת שלום,שבת רגועה עם הרבה מנוחה ושלוה.
 

shushu10

New member
היי ניאו30

כל כך הרבה נתינה והבנה - פשוט מדהים. גם לאפריקאית וגם לניאו - חיבוק גדול והסרת הכובע. הזרעים לצמיחה אישית מתחילים תמיד בקושי ואין יותר יפה מהפרחים שהם נושאים. אפריקאית - קבלי באהבה את כל הטוב שיש בעולם עבורך, כי מגיע לך כל הטוב. וזכרי - כולנו ילדים של החיים. באהבה כנה - שולה
 
הפנמתי כל מילה שלך,

ואת השיקולים שלי עשיתי עוד אתמול בלילה, כשקראתי בפעם הראשונה מה שכתבת לי. אתה מבין רק, שלפעמים זה חשוב.. שאנשים יגידו לך את מה שאתה יודע בעצמך. אז המילים שלך מדברות אליי, לא כמשהו חדש אלא כמשהו שבתוכי ואני רק מוציאה מעל פני השטח. אתה בטח חבר טוב לאנשים שמסביבך, תמשיך ככה.
 

BU BP

New member
דבר ראשון - מפסיק להלקות את עצמו.

הרי החיים מספקים לנו מספיק כאב מבלי שנוסיף לעצמנו. ואז מתחיל לפרוט את הסיסמאות: "...ששונא את עצמו? " מה אני שונא בעצמי? א. ...ב.....ג..... האם ניתן לשנות או לשיש להשלים. "...ששונא את איך שהוא נראה" מה מפריע לי במראה שלי ? מה ניתן לשנות א....ב....ג... "ששונא את האופי שלו" מה בעצם מפריע לי באופי ומה הייתי משנה? א...... ב.......ג...... ששונא את הדרך בה הוא מתנהג איך הייתי רוצה להתנהג ? א....ב.....ג......... ומה מונע מבעדי? ששונא את זה שהוא קיים בכלל - נובע מנקודת שבירה , כמעט כל אחד אומר זאת בשלב מסויים בחיים. השאלה איך עוברים זאת? אולי אחרי שתפרטי לעצמך את המצב הוא לא יהיה כזה גדול ובלתי ניתן להשגה " איזו תוכנית הוא יכול להמציא לעצמו, אם הוא מרגיש שכל תוכנית שהוא עושה היא כישלון בפני עצמה? " לדעתי כשמרגישים כך, תוכנית זה "דבר" גדול מדי להתמודד איתו, אין מספיק כוחות ואת הכוחות שיש צריך לנתב לפעולה ולכן כרגע לא צריך תוכנית- אלא צעד אחר צעד, לאט לאט כל יום רק דבר אחד או שניים. ואז כשמרגישים קצת יותר טוב ומתחילים לפרגן לעצמנו ולהאמין ביכולת שלנו - אפשר לתכנן, לקבוע יעדים. אפשר לעשות זאת לבד או עם מטפל או אפילו כאן בפורום. הצעדים הראשונים הם הכי קשים ולכן רצוי להעזר , אח"כ נכנסים למסלול וכבר יותר קל ואז אפשר גם לבד. בהצלחה מתוקה ושתיהייה לך שנה נהדרת ומלאת אהבה
 
תודה רבה!!

כל הדברים שאמרת, כבר היו אצלי בתודעה.. אבל קשה לפעמים לקבל אותם. פשוט עכשיו חזרתי מהעבודה, והיה לי שם ממש נחמד. וזה עשה לי טוב כזה. לא ניתן להסביר. אז עכשיו אני יכולה לקבל את מה שאתה אומר. גם אני אציב לעצמי שאיפות.
 

א ס י ת

New member
א פ ר י ק א י ת ת אני חושבת שאדם

ששונא את עצמו בכל צורה, נמצא בדיכאון. ולכן יעשה טוב אם ילך לטיפול מיקצועי. רצוי עם תרופות בהתחלה בנוסף לשיחות.
 
../images/Emo13.gif

אני לא בן אדם דיכאוני חס וחלילה, אני מתבגרת שעוברת תקופה לא נחמדה. טיפול מקצועי ותרופות נראה רחוק מאוד ממני.
 

א ס י ת

New member
א פ ר י ק א י ת ת ממש נבהלתי מאיך

שתיארת את עצמך עם כל כך הרבה שינאה עצמית. אני אפילו בתקופה הכי קשה שלי מעולם לא שנאתי את השכל שלי למשל, את הגוף הלא מושלם שלי, את יכולת הקריאה שלי. לא אהבתי את התחושות הרעות שלי. אבל לא ביטלתי את עצמי לגמרי. מה קורה לך שאת מבטלת את עצמך ככה? או שזה סתם כתיבה שמזמינה אמפטיה של אנשים. כי אני מבינה שאת עובדת. וכנראה גם לומדת. רק איכות חייך לא משהו. בשביל איכות חיים כדאי להשתמש ברפואה, רגילה או אלטרנטיבית. אם ישנה אפשרות לטפל, למה לא לעשות את זה? למה לחיות חיים באיכות ירודה?
 

BU BP

New member
אסית - אין לי מושג מי עומד מאחורי

הכינוי שלך אבל אני בספק גדול שמדובר באשת מקצוע מתחום בריאות הנפש. אסית יקרה - אולי הכוונות שלך טובות - אבל אני ממליצה בחום למתן את הצעות הנחרצות שלך, נראה כי הן שלופות מהמותן ללא מחשבה. אני מתנצלת מראש שאני מתפרצת , אבל ביומים האחרונים הספקת להמליץ לאישה שאת לא מכירה להביא ילד כפתרון לבעיותיה ועכשו את ממליצה על טיפול תרופתי? תזכרי שאין לך מושג מי נמצא מאחורי הניק - ובמידה שזה מדובר בנפש שבירה שאולי נאחזת בכל מילה שנאמרת לה - את עלולה ליצור נזק בלתי הפיך לאותו אדם. תפנימי: א. לא כל אדם שנמצא בדיכאון מטופל ע"י תרופות. מטפל בתחום אמר לי פעם "לקופסא הקטנה הזאת שלנו יש כוח אדיר- אנחנו צריכים להזהר במה שאנו מזינים אותה, נזין חיובי- העיבוד יהיה חיובי נאמין לרע ..." ב. בתור אחת שמתנדבת במועדונית לילדים בסיכון - אני רואה באופן קבוע את הילדים ש"יוצרו" כפתרוןלנשים שלא ידעו איך להתמודד עם חייהן. ג. "החיים והמוות בידי הלשון. מילה של עידוד למשהו במצב רוח ירוד יכול לרומם את רוחו ולעזור לו "לעבור את היום". מילה הרסנית למישהו שנפלה רוחו, מסוגלת להיות מה שיכול להביא אותו למותו. היזהרו בדבריכם, דברו חיים לאלה העוברים בדרככם"
 

א ס י ת

New member
BU BP אולי את צודקת, אבל

אני טיפוס מעשי. אם כואב לי משהו אני מבקשת עזרה מתאימה. מילה טובה יכולה להביא אושר ריגעי, אבל היא איננו טיפול מיקצועי. לא שאני מתיימרת להיות אחת כזאת, אבל כך הייתי נוהגת עם עצמי. גם הצבת מטרות לעשייה חדשה דורשת קצת יותר ממילה טובה. היא דורשת להיות מחוייבים. היא דורשת התמדה. היא דורשת אורך רוח. מילים טובות בלבד לא יכולות לתת את זה לאנשים פגיעים. מה שאני כותבת אלה הדיעות שלי. וממה ששמעתי על אנשים בגילכם, שנפשם גם שבירה. לפעמים הטיפול בייצור אחר מוציא את הבן אדם מהבעיות שלו. זאת הכוונה בלהביא ילד. הכרתי חברה של בתי שהייתה מאושפזת במחלקה הפסיכיאטרית, היא נישאה, וילדה 3 בנות והיא היום האדם הכי מאוזן שאני מכירה. הבנות הביאו לה איזון ביולוגי בגלל ההריון והלידה, והצורך לטפל בהן ושמחת החיים שלהן גרמו לאיזון פסיכולוגי. יש לבתי עוד שתי חברות, שתיהן לא נשואות עם בעיות של קשב וריכוז קשות, שלא איפשר להן לצאת לעבודה מסודרת או ללימודים (עם או בלי רטלין). ושתיהן כרגע בהריון, ומרגישות עם זה מעולה. בחברה שלנו אימהות נותנת מעמד אחר לאישה. יותר ביטחון במי שהיא. הדיעות שלי לא שמרניות, אלא דיעות שנובעות מהביולוגיה של האשה. אני כותבת ממה שראיתי במו עיני. ואגב אני לא אוהבת את הגישה הרחמנית של הפסיכולוגיה. היא מעודדת למסכנות. אם אנשים מקבלים את ההרגשה שהם מסכנים ואינם מסוגלים לעשות דברים, אז זאת נבואה שמגשימה את עצמה. הם יכנסו למעמד של מסכנים מיקצועיים. מי שטוב לו לחיות כך מי אני שאומר לו לא לחיות כך. לי זה נראה ביזבוז חיים. טוב שאת כאן בכדי להראות זוית שונה ממני.
 

BU BP

New member
תהליך הסקת המסקנות שלך לא ברור לי

אני מדברת על איזון, הושטת יד, לקיחת אחריות ונתינת מילות חיזוק שתאפשרנה לאנשים לראות שאכן יש אור בקצה המנהרה ואת מתרגמת זאת כעידוד למסכנות ????????????????? אני לא מתיימרת לפתור את הבעיות של איש כאן, בשביל זה יש אנשי מקצוע משכילים ממני בנושא, אני כן מנסה לעודד ולהראות שאכן יש דרך אחרת - ששינוי אפשרי. נראה לי שזו גישה נכונה ובריאה להציג בפורום לשינוי, הרבה יותר מלבצע קידום מכירות לפרוזאק.
 
למעלה