הי לך
 
הי לך.
אני כותבת פה שוב בניק חדש כי אני לא מצליחה לשחזר סיסמאות לניק הישן..
חלק מהכותבים מכירים אותי..
אז כן, עברתי את זה. עברתי לחו״ל עם הבת שלי.
הנסיבות שלי היו שונות לגמרי.. אז התוצאה במקרה שלכם לא תהיה זהה לשלי ולכן אני שמה את מה שאני עברתי בצד, כי התוצאה לא משנה. התהליך מאוד.
כלומר - התוצאה מאוד משנה. והיא טובת הילדה. במקרה שלי טובת הילדה היה כן לעבור איתי לחו״ל.
במקרה של הידיד שלך, אני ממש לא בטוחה בזה.
אז הנה מה שההוא צריך להבין:
אם הוא באמת רוצה את טובת הבת שלו - הוא צריך להילחם. זה לא יהיה פשוט, אבל אם הוא לא ערוך לזה והוא מוותר מראש - אז הוא מוותר עליה.
שלא יוותר כי לדעתי, במקרה שלו ובנסיבות הללו (אם אין נסיבות אחרות שאני לא יודעת עליהן), לדעתי, טובת הבת תהיה להישאר איתו בארץ.
לא יודעת איזה תקדימים או פסקי דין הוא קרא, אבל יש מספיק כאלו שלא הסכימו לילד לנסוע.
ההורה יכול לעשות מה שהוא רוצה. אבל הילד צריך להישאר בארץ, עם מי שנשאר פה.
היו מספיק פסקי דין כאלו.
 
בית המשפט יבחן את טובת הילדה.
וזה יכול לכלול שלושה מצבים: לנסוע עם האמא, להישאר עם האבא, או להישאר עם האמא בארץ.
השלישי יהיה תלוי באמא. כלומר - אם בית המשפט, והמומחה שיבחן את כל המעורבים, יחליט שהכי טוב לילדה (לא קשור לאמא) זה להישאר בארץ, ושאמא שלה תוותר על הרילוקיישן - אז זה יהיה תלוי באמא אם היא תסכים לעשות את זה.
אם האמא מחליטה שהיא רוצה לנסוע, אז בית המשפט והמומחים יבדקו מה עדיף לילדה.
לנסוע עם אמא או להישאר עם אבא.
 
זה תלוי בהמון גורמים.
באישיות של הילדה (כמו שכתבת קשה לה עם חברויות וזה בהחלט שיקול).
במידת הקשר שלה עם האבא - וכתבת שהם דה פקטו במשמורת משותפת.
במשפחה נוספת שיש פה או שם (כרגע רק עם האבא).
האם האמא נשואה? יש לה אחים מצד האמא? בן זוג של אמא שהיא קשורה אליו?
מי מחכה להם שם? האם האמא תעבוד שעות רבות ומי יהיה שם בשביל הילדה?
איך היא תתגבר על פרידה מהאבא? או מהאמא?
איפה יהיה לה קל יותר וטוב יותר?
ילדה בת 11 זה לא כמו ילדה בת 6….
יש מכלול רב של שאלות…
המרחק הוא גם שיקול.
הכרח הנסיעה גם שיקול. לא נסיעה של אמא לעבודה שהיא חיפשה בעצמה וממש איננה הכרח, כמו נסיעה של אמא שעלתה לארץ לחיות עם בן זוג ישראלי שכל משפחתה גרה בחו״ל והיא התגרשה מהאבא ואין לה חיים בארץ בכלל… (ושוב - זו רק דוגמא כי יש מקרים שגם בנסיבות כאלו לא הסכימו לנסוע).
כסף לפעמים. כלומר אם האמא תקבל יותר כסף, ותוכל להרשות לעצמה להגיע לארץ נניח 6-8 פעמים בשנה ולהביא את הילדה אליה מדי פעם לחופשים - זה נשמע לי עדיף מאבא שיראה אותה 4 פעמים בשנה.
אם הילדה תישאר פה, היא תישאר במקום של השורשים שלה, ויהיה לה מקום בטוח להמשיך בו. את בית הספר, החברים החוגים, הכל.
המשפחה המורחבת, השפה, המנהגים, התרבות, האוכל...
שם - הכל חדש - והיא תהיה לגמרי לגמרי לבד.
לי נשמע שיותר טוב לילדה להישאר פה. עם האבא.
 
המקרה שלי היה שונה לחלוטין ולכן לטובת הילדה היה לנסוע איתי לחו״ל.
פה - נשמע לי מצב שעדיף לה להישאר בארץ.
ואם כך הוא - אז האמא צריכה להחליט באמת מה חשוב לה יותר.
 
אם האבא באמת חושב שטוובת הילדה היא להישאר - הוא צריך לדעת שזה כרוך במאבק קשה מצידו.
 
אגב - זה חשוב שהילדה לא רוצה לנסוע ולא רוצה לחיות בלי אמא שלה, אבל ילדים בגיל הזה לא לגמרי מבינים את משמעות ההחלטות לטווח ארוך. הם מבינים לטווח קצר. לא ארוך. ולכן זה לטובת המומחים לקבוע מה באמת עדיף.
גם מתחשבים בדעת הילדה.
אבל אם יחליטו שעדיף לה להישאר - האמא תצטרך גם להחליט מה חשוב לה יותר.
וכן - צו עיכוב יציאה מהארץ הוא כמעט סטנדרטי. לא כעונש - אלא כדי למנוע שינויים דראסטיים כאלו בחייה של הילדה - שישפיעו עליה לפני שבכלל מבינים איך זה עלול להשפיע.
אם האמא רוצה לנסוע לראות איך זה לתקופה של שנה - גם אפשר. הילדה תהיה אצל אבא והאמא תוכל לנסות שם. ויוכלו לחשוב אחכ מה עדיף לכולם.
לילדה יהיה קשה להיפרד מאמא, אבל הפרידה נגמרת והחיים ממשיכים וצריך להבין אין היא תמשיך.
ואיך האבא והמשפחה החדשה תתמוך בה. האם החיים שם באמת יהיו לה טובים...?
 
בקיצור - סליחה על הבאלגן בתשובה. אני דחוקה בזמן אבל רציתי להגיב.
לא נשמע לי בכלל שהאמא מחליטה נכון. הנסיעה שלה לא מחוייבת המציאות בכלל.
ויותר כסף לאמא לא מחוייב אושר לילדה כשהיא חיה בארץ זרה בלי איש אחד קרוב. זולת אמא שעסוקה בעבודה חדשה.
נשמע לי קשה מדי. וממש לא נחוץ.
לדעתי האבא חייב להילחם כדי להשאיר את הילדה פה.
ואם לאמא יש קצת יותר הבנה - היא תדחה את הרילוקיישן עד שהילדה תהיה גדולה יותר ותוכל להתמודד עם פרידה או נסיעות ארוכות או החלטה שלה עצמה איפה לגור. (נניח כשהיא תהיה בת 16 או 18.).
 
זו דעתי.
 
בהצלחה.
נספרסה.
(נסי).