מה עושים עם הורים שלא סומכים עליך?

[Honey Bunny]

מה עושים עם הורים שלא סומכים עליך?

אני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל, אני מקווה שתוכלו לעזור לי איכשהו סליחה מראש אם ייצא ארוך בכל מה שקשור ללפגוש אנשים-הם ממש לא סומכים עלי, בגלל שבשבילם אינטרנט ואפילו מחשב זה מילה גסה הם חושבים שכל האנשים שמדברים איתם באינטרנט הם אנסים סדרתיים או טרוריסטים, וזה לא שאני מדברת עם סתם אנשים, יש לי בסך הכל 2-3 ידידים שהכרתי ברשת, ואני לא עד כדי כך תמימה שאני לא אבדיל בין מישהו נורמלי למישהו שרוצה דבר מסויים... גם כשאני הולכת למסיבות (אצלינו זה מסיבות קטנות כאלה, בעיקר של אנשים מהבי"ס או מיישובים באזור), אמא לפעמים צועקת עלי "אוי ואבוי לך אם את חוזרת בטרמפים", כאילו, הלכתי כבר מלא פעמים למסיבות האלה ואף פעם לא חזרתי עם מישהו שאני לא מכירה, אני לא מבינה מה היא רוצה ממני מעולם, ממש *מעולם* לא נתתי להם סיבה לא לסמוך עלי, אנשים שבקושי מכירים אותי כבר מעריכים אותי יותר מהם זה ממש אירוני, הם חושבים שאני תמימה בזה שאני מאמינה שהאנשים שאני מדברת איתם באייסיקיו (ו2 מהם אפילו פגשתי) אין להם כוונות רעות, אבל בעצם הם אלו שכ"כ תמימים שרואים דבר לא מוכר וישר מסמנים אותו הקטע הוא שאבא למשל סומך עלי בעניינים של כסף לדוגמה, הם סומכים עלי בעניין של לימודים, אבל כושר שיפוט? חס וחלילה! אני כבר בכתה י"ב, והם עדין עושים לי את המוות אם אני רוצה לסוע למרכז לדוגמה. אז בסדר, אני באה לקראתם אמרתי שאני אסע ברכבת ולא באוטובוס כי "יש פיגועים", אני יודעת שלישון אצל ידיד הם לא יתנו לי, ואני אצטרך להמציא להם שאני הולכת לקרובים ואז ללכת להיפגש איתו וזה עוד עניין מעצבן-אני גרועה בלשקר להם, אפילו רק מהסיבה שמרגיז אותי שאני צריכה בכלל לשקר בעניין סטנדרטי כזה, רק בגלל השיגעון הזה שלהם. אל תייעצו לי לדבר איתם, הם לא פתוחים לשיחות כאלה, הם מקובעים מדי, וכבר ניסיתי להתווכח איתם בצורה לא נחמדה מה שלא עוזר ורק גורם לרצון שלי לחופש להיראות כמו "מרד נעורים" מגעיל אותי רק לחשוב על הביטוי הזה, אני שונאת שכל דבר לא נוח מייחסים לזה, אלו סתם קלישאות דביקות.. ואני לא רוצה שהם יחשבו שאני עושה מזה פתאום עניין "בגלל בחור" כשבעצם זה מה שאני רוצה כבר כמה שנים אבל אז פחות התעקשתי אחותי חושבת לפעמים שהם רק תירוץ ואם אני באמת רוצה משהו זה יקרה, אבל אני מרגישה שהם כמו עצם בגרון עם כמה שלא נעים לומר..ואני לא רוצה לוותר ו"להתחיל לחיות אחרי התיכון".. ואולי חשוב לציין-הם בד"כ לא מדברים ולא רוצים שאם יקרה משהו זה יהיה באחריותם ואז הצד השני ינצל את זה כדי להאשים. אז מה שקורה הוא שגם אם היה אפשר לשכנע כ"א מהם בנפרד, או לפחות את אמא, הם היו מתמסרים עם ההסכמה שאני אעשה משהו ולא יוצא מזה כלום הצעות יתקבלו בברכה, אני כבר התייאשתי מלנסות לחנך אותם תודה

 

[הדס100]

מנסיון שלי עם ההורים

אין מה לעשות אלא פשוט להודיע להם שאת הולכת לכך וכך ולהציב אותם מול עובדה. הרי- מה הם יעשו לך? יזרקו אותך מהבית? ירביצו לך? יקשרו אותך למיטה? מה??? יצעקו קצת ואחר כך יתרגלו לרעיון. הורים שלי גם היו כאלה, לא הרשו לי לישון אצל חבר שלי או לו לישון אצלי, לא הרשו לי לעשות מלא דברים, הכריחו אותי להישאר בימי שישי בבית, כי הם דתיים והם לא רוצים שאסע בשבת, עד שהתגייסתי. מאותו רגע פשוט התחלתי לעשות מה שאני רוצה בלי לשאול אותם, והם שתקו. כי הם הבינו שיש גיל שבו הם כבר לא יכולים לשלוט בי, ויצתרכו לוותר. הם היו בטוחים שזה סוף העולם, ואני ממש לא ילדה בעייתית. להפך. הייתי תלמידה טובה, לא עישנתי, לא שתיתי, עזרתי בבית, וכו'. פשוט תעמידי אותם בפני עובדות כי בדרך של שכנועים זה לא יעזור.

 

[As I Am]

../images/Emo45.gif../images/Emo103.gif

ככה זה עובד. לא חיובי במיוחד, אבל אחרי ששיחות ושכנועים לא עובדים, מה כבר נותר לעשות? בשלב מסוים, אם לא נותנים לך קצת חופש, צריך לקחת אותו בעצמך. בהצלחה.

 

[Honey Bunny]

אתן צודקות בעיקרון

וזה גם מה שהרבה אנשים אומרים לי לעשות אבל לפעמים זה נראה לי קצת בעייתי. נכון הם לא יזרקו אותי מהבית או משהו, אבל הם מסוגלים לעשות לי כאלה בושות או להפוך כל עניין קטן לפרוייקט שאני בעצמי כבר לא ארצה לצאת מהבית לקבוע להם עובדה שאני נוסעת זה אומר תחקור "לאן? עם מי? בשביל מה? עם מי את נפגשת? איך קוראים להם? למה את צריכה את זה?...", אח"כ הם יתקשרו לאחיות לגשש אם סיפרתי להן משהו ואם הן יודעות מי האנשים ואז אני מקבלת טלפון מהן ובקיצור הם סתם עושים מזה סיפור ומערבים אנשים שלא צריכים להיות מעורבים...ואם אני אנסה לסוע בלי שהם יסכימו הם יצעקו עלי לחזור או יסעו אחרי עם האוטו לפני שאני אגיע לתחנת אוטובוס אולי אני צריכה להרגיל אותם לזה בהדרגה..יש דברים שאני יודעת בוודאות שהם בלתי אפשריים בינתיים, אבל כנראה שאין ברירה ובאמת צריך להתחיל במשהו.. תודה על התגובות

 

[לב אם]

הני בני

כשקראתי את שתי ההודעות שלך בפורום, חשבתי לרגע שהבת שלי פתחה ניק חדש, ואז פתאום ראיתי שאת ביב'... תראי, את צריכה לנסות להבין את ההורים שלך. בסך הכל הם דואגים לך, ולא רוצים שתסתכני. הדרך הטובה ביותר להגיע למצב שהם יסמכו עליך ויתנו לך חופש, היא להוכיח להם שאת באמת לא במצבים מסוכנים. אם ההורים יכירו את החברים שאת יוצאת אתם, ואת החברים שאת מדברת אתם ב ICQ, יש סיכוי רב שהם יקבלו אותם יפה, וגם יאפשרו לך לצאת אתם כמו שאת רוצה. ככל שאת מסתירה יותר, כך ההורים יותר דואגים ובטוחים שאת מסתובבת עם רוצח סדרתי, אנס מוסווה ושאר דמויות חיוביות שאנו ההורים רואים בסיוטי הלילה שלנו פוגשים את ילדינו. דברי אתם באופן גלוי, הגיעי אתם להסכמים, תכירי להם את החברים שלך. סך הכל, אם את ביב' ויש לך אחים גדולים - אז מן הסתם הם מודעים לזה שאת אדם בוגר שצריך לפרוש כנפיים, ואם הם כל כך אוחזים בך - כנראה שנתת להם סיבה לדאוג במיוחד.

 

[Honey Bunny]

תלוי איך מגדירים דואגים

זה מביך לספר להם על האנשים שאני מדברת איתם, ועוד יותר מביך להזמין אותם לבית לעבור את החקירות שלהם או את החוסר נעימות מצידם (למרות שאחד כבר היה אצלי). אפילו חברים מהבי"ס אני מתביישת להזמין פשוט ביום-יום הם בכלל לא שואלים אותי על הדברים האלה, אין להם שפה משותפת עם הילדים שלהם. לא נראה לי שממש אכפת להם מתחומים "שוליים" כאלה אני כבר לא יודעת איך להוכיח להם שאני לא במצבים מסוכנים, או שאין להם סיבה לדאוג הרבה יותר נוח להם להגיד "לא" וזהו. למרות שהם יודעים שאחרי שאני אצא מהבית או כשיהיה לי רשיון אני לא אצטרך לשאול אותם. אז מה ההבדל? בגיל 18 אני לא אהיה חשופה לסכנות? פתאום אחרי שנה אני אהפוך להיות אדם בוגר? ההבדל היחיד הוא שאז אני כבר פחות אהיה באחריותם זה מצחיק, בהודעות הקודמות אמרו לי לקבוע להם עובדה (כמו אנשים אחרים בגילי), ועכשיו אתם ש"משתייכים להורים" אומרים לי לדבר איתם אולי אני אנסה לשלב את זה..אין לי כבר מה להפסיד

 

[As I Am]

אני לא חושבת

שנערה בכיתה י"ב צריכה לחשוף את הוריה לכל פרט ופרט בחייה. גילאי 17-18 הם גילאים שבהם אין אפילו שאלה בעניין, לנער/ה כבר יש את הזכות לחיים משל עצמה, והיא אמורה לבחור אם לשתף או לא, ובמה בדיוק. וזה לא שהיא מסתירה סודות ותקריות נוראים, חס וחלילה. היא פשוט מתראה עם אנשים שההורים שלה, לא כל-כך מכירים. ההורים שלה גידלו את הבת שלהם למה שהיא כיום, וכל מה שנשאר להם לעשות עכשיו זה לסמוך על שיקול הדעת שטיפחה לעצמה במשך שנים אלו, ולתת לה את חופש הבחירה. היא הרי בכל-מקרה תזכה בו כשתעזוב את הבית, אין טעם להחזיק אותה קצר רק כי היא "גרה תחת קורת הגג שלהם" - זה לא משטר דיקטטורי, אלו חיי משפחה, וגישה כזאת עוד עלולה להבריח את הנער/ה מבית הוריה.

 

[Dark faith]

שמעי....

אותו דבר היה עם ההורים שלי, אחותי לא יותר מדי התווכחה....אולי חלקה על דעתם פעם אחת במהלך הוויכוח- ובסופו של דבר "קיבלה" את הדעה שלהם ואת המילה שלהם. אני- בתור הקטנה של הבית, עם יותר "פלפל" לא הסכמתי לקבל תשובה שלילית מההורים- אם זה בדבר שממש רציתי, או דבר שידעתי שאין הצדקה לסירוב...תתעקשי, תתעקשי ותתעקשי!...אין דבר, יש מעט מדי- אבל אין יותר מדי בוויכוחים!...ואני אומרת לך מניסיון אישי... אבל, תזכרי משהו מאוד חשוב, אל תלחצי עליהם ביותר מדי יציאות. עכשיו בנוגע לידידים מהנט, שמעי...את חייבת להבין אותם, כבר שמענו לא פעם ש"תמי" הנערה בת ה-17 וחצי מרמת אביב- התגלתה ב"רמי" בן ה-33...בזה אני בהחלט מסכימה איתם, אל תסמכי על אנשים בעיניים עצומות, כי אולי בפעם הבא זה יהיה איזה סוטה. נקודה נוספת, תסבירי להם יפה בצורה רגועה! שכמו שהם סומכים עלייך בדברים האחרים, הם חייבים לסמוך עלייך שאת מספיק נבונה לעשות שיקול דעת נכון...וזה אומר שאת מספיק נבונה לדעת על מי לסמוך ועל מי לא... שהיה בהצלחה

 

[עינת]

ברגע שאת אומרת

אל תגידו לי לדבר איתם ,את בעצם חוסמת את האפשרויות, הרי ללא שיח לא יתכן פתרון ,אלה אם כן הוא פתרון "אלים" (לעשות מה שבא לך מבלי לשתף אותם). עכשיו בואי נתבונן רגע במה שקורה - בסך הכל כללי הם סומכים עלייך נכון? הבעיה היחידה כפי שמשתמעת מכאן היא מפגשים עם אנשים שהכרת באינטרנט נכון? את קוראת עיתונים, חשופה לתקשורת בדיוק כמוהם , לא נראה לך שהפחד שלהם אוחז במציאות מסויימת? אז נכון את בוגרת ויש לך כושר שיפוט ובכל זאת היו דברים מעולם, גם אני ואחרים בגילי נתקלנו לא פעם ב"תופעות" לא נעימות במפגש שכזה. להגיד לך כולם סוטים, כולם עם כוונות זדוניות? לא! אבל בפרוש אומר לך כבדהו וחשדהו ! עד כאן יש הסכמה?

 

[Honey Bunny]

זהו שזה לא רק זה

הם לא ממש סומכים עלי בכללי, אני מרגישה שהם עדין רואים בי ילדה קטנה שלא יודעת מה טוב בשבילה יכול להיות שזה בגלל שאין להם הרבה דברים אחרים שמטרידים אותם כרגע, או בגלל שאני הכי קטנה בבית, בכל מקרה זה לא מוצדק ונכון אני חשופה לתקשורת בדיוק כמוהם, אבל אני חשופה גם לצד השני-לשיחות באינטרנט וזה ההבדל. הם מסיקים ממקרה אחד על הכלל. אני מודעת לסכנות בזה, אבל תסכימי איתי שאחרי שאת מדברת עם מישהו במשך לפחות שנה את יכולה "לקלוט אותו". לדעתי הם חושבים שאני פשוט תמימה מדי בשביל לעשות את ההבחנה הזאת, או שהתחום הזה כ"כ רחוק מהם שהם לא מסוגלים לחשוב על זה בגדר המציאות עם טיפת הגיון.. בקשר לדיבור איתם- אני פשוט לא רואה איך זה עוזר כי כבר ניסיתי. אולי אפשר לדבר איתם על כל מקרה ספציפי, אבל לא על העיקרון... או שאפשר להגיע איתם להסכמה עקרונית, אבל ברגע שיהיה מדובר במקרה מעשי הם ישכחו מזה ושוב יתחילו הויכוחים.. אם יש לך הצעות איך מדברים עם אנשים כאלה זה יהיה נחמד. אני אשמח להיות מופתעת שזה אפשרי

 

[עינת]

ברמה העקרונית

מסכימה איתך שניתן לקלוט רק רוצה להזכיר לך שהיו דברים מעולם ואף פעם איננו יכולים להיות בטוחים במאת האחוזים. ישנם מתחזים אשר עושים "עבודה" נפלאה ויוצרים אמון ולכן הצעתי - שוחחי עם הורייך (בזמן שקט ורגוע לא תוך כדי מריבה ),הציגי בפניהם את מה שאת מרגישה כפי שסיפרת לנו (שאינם סומכים על שיקול דעתך). תאמרי גם שאינך רוצה להגיע למצב בו תסתירי מהם דברים כיוון שאת סומכת עליהם שיהיו קשובים לך .יחד עם זה גלי הבנה לצד שלהם (אני מבינה שאתם דואגים לי ) והציעי פשרה . ומה הפשרה? אני משתפת אתכם בכוונותי להפגש ומבטיחה לעשות זאת במקום ציבורי ,(את יכולה גם לקבוע איתם זמן שתתקשרי כדי להרגיע אותם שהכל בסדר), ואתם מצדכם מפרגנים לי וסומכים עלי שאדע לשמור על עצמי. מה את אומרת?

 

[Dark faith]

../images/Emo45.gif!!!!

 

[ofra176]

לדעתי זו לא ממש דאגה..

זה הקושי "לשחרר" את הילד, והקושי הזה אמיתי ולא קל להתמודדות להורים. אני חווה אותו עכשיו - ועשיתי דברים שאני מאוד לא גאה בהם, מתוך הרצון להחזיק את הילדה שלי קרוב ובשליטתי עוד קצת.. אני חושבת שמודעות שלך לדבר הזה, אולי תעזור לך לנווט את השיחה לכיוון יעיל יותר. שיהיה בהצלחה!!!

 

[gal-or]

עינת,

שלום ושנה טובה, אני די מסכימה עם עופרה בעניין הזה. לדעתי כדאי שהיא תדבר עם היועצת בבית הספר. אולי יש לה רעיונות. עדי

 

[עינת]

יתכן .

וגם לך שנה טובה יקירה

 

[עינת]

אני עדיין

רואה זאת כדאגה, למרות שיתכן שאת צודקת עפרה.

 

[ofra176]

קל להתבלבל בין השניים..

אנחנו, ההורים, צריכים לבדוק את עצמנו כל הזמן בכדי שנפעל מהמניעים הנכונים. רק ההורים של אותה נערה יכולים לדעת האם הם פועלים באמת מדאגה, או מסיבות אחרות.. אני הגבתי מתוך החוויה האישית שלי, כשפתאום תפסתי את עצמי והבנתי שאני בעצם כן סומכת על הילדה שלי, אבל פשוט קשה לי עם העובדה שהיא גדלה...

 

[Honey Bunny]

בעייתי

ההורים שלי הם לא כאלה שנוהגים לבדוק את עצמם, בכלל קשה להם לקבל את העובדה שהם טועים לפעמים. בדיוק היום, כשאבא כרגיל הציק לי עם האוכל, וממש נמאס לי ואמרתי לו שוב שיפסיק להתייחס אלי כמו אל ילדה קטנה ושאני יכולה להחליט לעצמי, הוא טען שהוא לא מתייחס אלי ככה "אבל מה לעשות את בת זקונים ותמיד מתייחסים לילד הכי קטן כמו הכי קטן, אין ברירה" ונכנס לחדר כי הוא לא רצה להמשיך להתווכח איתי (חשבתי שאני "הילדה הקטנה"..) בקשר להצעה שלך עינת- נשמע טוב בתיאוריה אבל אני חוששת שההורים שלי לא ממש אוהבים את הויכוחים האלה, הם מסוגלים להפסיק באמצע ולהגיד "בסדר בסדר" או "אין מה לעשות" כדי להשתיק אותי. אני זוכרת פעם אחת שיצא לי להגיד משהו על זה לאמא שלי, ובשיא החוצפה היא אמרה לי בטון מיואש "די, מה נשאר לך עוד שנה, תעשי אח"כ מה שאת רוצה.." (וזה ממש לא מראה על דאגה, זה מראה על הורים שלא יודעים להתמודד) הם כמו אבן. אני מבינה את הצד שלהם ואפשר לעשות להם ניתוח פסיכולוגי ולמצוא אינסוף סיבות להתנהגות הזאת (תאמינו לי שחשבתי על הסיבות האלה), אבל עם כל הכבוד, זאת לא אשמתי, הם לא יכולים למנוע ממני לעשות דברים כי *הם* לא בטוחים ב100% שזה בסדר, ואם לא מספיק להם מה שאני מספרת יש להם בעיה. אני חושבת שאם לי בעתיד יהיו ילדים אני אגרום להם לרצות לשתף אותי. הם לא יכולים לדרוש ממני להגיע לפרטים הכי קטנים, במיוחד כשאני יודעת שהם אח"כ יספרו את זה לאחיות שלי כדי לשתף אותן בחששות שלהם ולקוות שהן יביעו דעה. (לא מסוגלים לקחת אחריות כבר אמרתי?) אני מרגישה באזיקים. בבית הם מציקים על שטויות ("בואי לאכול, למה את לא הולכת לישון.."), עושים לי בעיות כשאני רוצה לצאת, וכל דבר קטן מספרים לאחים. אפשר לחשוב שגיליתי את סודות האטום של המדינה... אני בכל מקרה אנסה לדבר איתם. כדאי להתחיל עם אבא כי הוא יותר דאגן. אבל נראה לי אי אפשר להתחמק מקביעת עובדה..או לפחות לנסות :\ תודה על העזרה שלכם, מקווה לשיפור..בכל זאת, שנה אחרונה בתיכון

 

[Dark faith]

בדיוק כמו שאמרת כאן...

שהם לא יודעים להתמודד, זה מה שתגידי לאמא מתי שהיא אומרת לך משפטים בסגנון הזה. הם מתיחסים אלייך כאל בוגרת בכל שאר המובנים- שתייחסו אלייך כאל בוגרת גם שהם אינם מסכימים איתך- וינהלו איתך דיון נורמאלי...

תעלי את הנקודה הזאתי שאמא שלך רוצה לסיים את הדיון...

 

[faith2]

י'ה בלי ששמתי לב- זאת אני...

כל ה-Dark Faith