מה עושים עם חמות?

רותי ע

New member
תתיעצי עם בעלי ../images/Emo8.gif

אנחנו גרים בדו עם אמא שלי כשדלת מפרידה בין שני הבתים. ואנחנו אלו שנצמדנו אליה...היא היתה קודם. ואני יכולה לספר לך שמערכת היחסים ביני לבין אמא שלי נהדרת ויותר קל כשהיא החמות של הבעל ולא של האישה. ועדיין זה מצב לא קל ורגיש ביותר. אז יש כללים ברורים- -לא נכנסים בלי לדפוק על הדלת כי הפרטיות רק הופכת להיות מודגשת במצבים כאלו. -לא חוקרים לאן הצד השני נוסע ואיפה הוא היה. -נותנים מרחב מחייה הדדי. -מזמינים לארוחות וכאלו רק כשבא, לפעמים, ולא מרגישים מחוייבות לצרף את הצד השני תמיד כי הוא גר קרוב. ואז זה עובד ומגלים את היתרונות שרובם בצד שלנו : -ביבי סיטר? מה זה? אני לא מכירה את המונח. -כשאני חולה או אפילו מרגישה רע יש לי מייד עזרה צמודה. -הילד הולך חופשי לבקר את סבתא... -כשיש פנצ´ר אפשר להזעיק את סבתא לקחת את הילד מהגן. אין ביקורים "רשמיים" עם הכנות ונסיעות. אחרי 4 שנים כאלו אני מברכת על הסידור. אבל זה כמובן תלוי בחמים, איזה טיפוסים הם ובכם-להציב בשיחה גלויה את כל הקלפים על השולחן. בצורה נעימה להביא להבנות הדדיות וזה לטווח הארוך יחסוך הרבה כאבי לב.
 
אני מסכימה עם רותי

רק עכשיו ראיתי על מה אתן מדברות והתיאור של רותי נראה לי הכי נכון. פשוט להכין מעין תקנון יחסים על מנת להנות מהטוב ולהמנע מהצרות. שיהיה בהצלחה
 

almost

New member
אני לא מסכימה איתך שכן...

גם אני וגם אחותי גרות בקרבת יריקה מאמא שלי - אנחנו נהנים מכל מה שזה אומר (אוכל, עזרה, ילדים, גנים וכו´) אבל אני יודעת שבשיחה פעם בן בעלי לגיסי הם דיברו על זה ש"אין מה לעשות לפעמים צריך לסבול מ..." ואמא שלי לא מהמתערבות - להיפך. אני חיה עם זה כי אני מעדיפה שהילדים שלי יהיו אצלה במקום אצל איזה מטפלת, אבל אני בטוחה שלבעלי זה לא קל - וגרוע יותר בגלל שלום בית הוא אפילו לא יספר לי עד כמה
 
אנחנו עברנו לגור בשכונה של חמותי

לפני שלוש וחצי שנים ולמעט פה ושם דברים קטנים בדרך כלל אני מאד מרוצה. שי לנו ימים קבועים לביקורים שלה ואפילו שאנחנו גרים קרוב יש תקופות שגם שבועיים ויותר לא רואים אותה. היא ממש נותנת לחיות. אני מקווה שגם אצלך ההתחלה כנראה תהיה רצופה הרבה ביקורים ורצון לעזור ותני להם לעזור לך אם הם ירצו. אח"כ תגבשו לכם דפוסים שמתאימים לכולם ואני מקווה שיהיה בסדר.
 
../images/Emo104.gifלהציב גבולות עוד לפני המעבר../images/Emo70.gif

היא תעבור, ואז יהיה בלאגן של ארגזים, ויקח לה חודשיים להתארגן, ואת תאמרי לעצמך: "נו, טוב נחכה שהיא תתמקם בבית", והזמן יעבור, והעצבים יתרופפו, ויגיע המפץ הגדווווווללללללללל
לחסוך את הסנאריו כבר מעכשיו. אמרי לה מה את מבקשת, ובקשי שתכבד את דעתך. הא, וחשוב מאוד: עשו זאת ביחד! יחד עם בן הזוג.
 

ניקי בת

New member
תודה|

תודה לכל מי שקראה והגיבה ברור לי למרות הבטחותיה מהיום (הבטיחה לי ולבעלי שאכן כל אחד בביתו והיא לא תתערב)שהחיים כבר לא יהיו קלים ודומים למה שהיו עד עכשיו,מחר יחתם החוזה ושתבינו כל תהליך קבלת ההחלטה והחתימה לקח פחות מ4 ימים אז זהו תחזיקו לי אצבעות שלא אצטרך לעבור עוד כמה חודשים לפורום גרושים/גרושות
 

יונית ש

New member
מחזיקה לך אצבעות

אומנם קראתי את כל מה שנכתב רק היום אבל אני רוצה רק להוסיף. אולי לא יהיה כל כך גרוע. תני לנ צ´אנס קצת אופטימיות ובכל מקרה אנחנו פה לכל קיטור ולו הכי קטן שיהיה לך יום נפלא יונית
 
../images/Emo23.gif ליבי ליבי

אמהם אני חדשה אבל, אני מצטרפת למי שאמר שצריך להתנהג רגיל. מנסיון שלי, הורי בעלי גרו רחוק מאיתנו אבל, היתה תקופה, לפני שיולי נולדה, שהם באו כל יום. אחרי כמה ימים נשברתי - התלבשתי כדי ללכת למכון כושר, הם נעלבו והתבכיינו לבעלי ובעלי העמיד אותם על מקומם. בשום אופן לא לתת להם מפתח משום סיבה - הם ידאגו לאמץ אותו. כשאת נכנסת לשם (אם בכלל) דאגי לדפוק בדלת ולא משנה כמה פעמים יבשרו לך שאת חופשיה להכנס. דאגי שגם הדלת שלך תמיד תהיה נעולה - אפילו אם היא יצאה לדקה. בקיצור, נא להציב גבולות ברורים. והשם יהיה בעזרך! ציפי
 
למעלה