מה עושים?

hanash

New member
טאניוש לא קיבלנו כלום

המסר רייק אנא נסי שוב תודה
 

hanash

New member
טניה קיבלנו קראנו והתייחסנו שוב

תודה
 
איך לא לדאוג...

בתור אמא צעירה מאוד, אני יכולה להגיד שכדי להגיע למצב של רוגע נפשי צריך ללמוד כמה שיותר על הנושא, ולהתייעץ עם האנשים המקסימים שבפורום. תאמינו לי (מתוך נסיון) (אני מזכירה שהתינוק שלי הוא בס"ה בן חודש, וגיליתי על קלאב פוד בשבוע 22). מרגע שנודע לי התחלתי כל יום להכנס לפורום, לקרוא על הנושא, נסעתי למפגש שבוע לפני לידה, ראיתי את הילדים וכבר משבוע 23 בערך להריון הייתי רגוע, כי ידעתי שזה בכלל, אבל בכלל לא נורה. אם אני לא טועה, גם טאניוש עברה את אותו תהליך כמוני. אני זוכרת אותה נכנסת לפורום בהסטריה מוחלטת ותראו אותה עכשיו... רגועה, ונהנית מההריון. וזה הכי חשוב. כל הכבוד טניה!!!
 

hanash

New member
תודה אילנה

תודה על התגובה התומכת...זה מה שנצטרך לעשות מה שלום הילד שלך?
 
הוא פשוט מקסים!!!

והקלאב פוד בכלל לא מפריע לו, וגם לי לא. בנוסף לזה, אין לי שום בעיה לספר לכל העולם על הבעיה שלו. אני לובשת לו מכנסיים קצרים ומי שמתעניין אני עונה בלי בושה על שאלות מטופשות כמו "למה יש לו גבס?" "מה קרה לו" וכד'.
 
ברוך הבא!!!!

אני אורית אמא לתמיר בן השנה ושבע, ובאמת.... בוודאות, לא חרב העולם עם קלאב פוט, גם שאנחנו שמענו על זה, נשארנו בהלם ואפילו שקלנו הפלה,וזאת בין היתר בגלל חוסר במידע כתוב, אבל היום!!!!
יש את הפורום הזה, והאתר של אושרי, אנחנו פה לאורך כל הדרך עם תמיכה, סיוע או כל דבר אחר... אז קודם כל מזל טוב על ההריון, ואני מבטיחה לכם שאם תשוטטו קצת בפורום, תגלו בעצמכם שהשד לא כל כך נורא ו "יש חיים אחרי הקלאב פוט" תרגישו טוב בינתים ומחכים לעדכוני הרגעה מכם... אורית
 
עוד משהו קטן

לפני כחודש נולדה בת אחרי שאיהאב ואני ליווינו את המשפחה במהלך ההריון. החרדות של הזוג היו מפחידות. לאחר שהם נפגשו עם איהאב ולידיא הם נרגעו יחסית. כמה ימים לאחר הלידה דיברתי עם האם. היא נשמעה סופר מאושרת, זה היה מאוד מרגש. היא אמרה לי, כמעט דרשה, שאתן את מספר הטלפון שלה לכל אישה בהריון, היא לא מאמינה שהיא בכלל פחדה מהק"פ. אשמח לקשר בינכן. היא בטח כל כך תשמח וגם הכל אצלה עוד "טרי".
 
למעלה