מה צופה לי העתיד התעסוקתי

בינתיים :) בכל מקרה לדעתי עבודה סוציאלית

היא הדצפלינה הכי רלוונטית לטיפולים פרטניים, ואפשר להתפרנס בכבוד רב מאד מאד מטיפול פרטני במגזר הפרטי. בהצלחה.
 

mosocialwork

New member
שאלה לטל

שלום,
השרשור היה מעניין, ואני מצטערת שאני נדחפת אליו, אך יש לי שאלה לטל.
בעקבות הדברים שכתבת, ובתור מי שמתעניינת לגבי המשך לימודים, של תעודה או תואר (עוד לא החלטתי..)
הייתי שמחה לקרוא באיזה גישת טיפול את עוסקת?
איך קוראים לספר שכתבת?
אולי זה יריחב את אופקי החשיבה שלי לגבי הלימודים.
תודה!
ולגבי הבחור ששאל את השאלה-
בתור עובדת סוציאלית מזה שלוש וחצי שנים, אני יכולה להגיד שהתפקיד הוא מאוד מגוון, וגם בכל תחום וכל ארגון אתה נדרש לחשיבה שונה, ועבודה שונה. גם בעבודה הנוכחית שלי וגם הקודמת, יש הרבה דגש על טיפולים פרטניים, קבוצתיים והדרכה של צוות. שלושה תחומים שבעיני הם מרתקים וגם נותנים ניסיון טוב. מעבר לזה יש עוד חלקים פחות מהנים בתפקיד כמו דו"חות לרווחה, פגישות עם הרווחה ועוד ניירת. בכל מקרה, בחוויה שלי המקצוע נותן הזדמנות לעסוק בתחומים מגוונים שבמקומות מסוימים לא היו נותנים לי להתנסות בהם. למשל עבודה קבוצתית, ברוב המקומות אתה נדרש לתואר. יכול להיות שזה נשמע לא מקצועי, ואכן אם תחליט בהמשך שתרצה להתמקצע ולהיות תרפיסט או מנחה קבוצות תצטרך ללמוד, אבל לפחות יש לך הזמדנות להתנסות ולהבין אם זה מה שאתה רוצה להמשך.
לגבי המגזר הציבורי- מצד אחד משכורות נמוכות, מצד שני יש תנאים סוציאלים טובים, למשל בכל הקרוש לקרן פנסיה, נסיעות וכו'. בנוסף כמשתייך לגוף ציבורי יש לך לרוב יותר סמכויות, ואפשרות להתקדם, אולי באופן איטי, למשרות בכירות יותר בהמשך. אני חושבת שהתחלה במגזר ציבור יכולה לפתוח יותר דלתות בעתיד. בעיקר בשירותי הרווחה.
בחברות פרטיות היתרון הוא שהשכר יותר גבוה, בעיקר אם הם עומדים בהסכמי השכר שנחתמו. אם כן זה אומר שאתה כבר מתחיל מ-7100 בחודש. בשביל משכורת התחלתית ז לא רע. הבעיה היא שזה לא עולה ולא יעלה מאחר וליזמים פרטיים אין אינטרס לעשות זאת.
מקווב שיעזור לך להמשך.
 
שיטת הטיפול היא EMDR, הספר נקרא בעברית

EMDR המדריך לקהל הרחב, ניתן לרכישה בהוצאת אופוס וגם בסטימצקי צומת ספרים וכד',
 
שאלה לטל

מדוע זה לא לכל אחד ואייך אדם יודע אם זה בשבילו או לא אם מעולם לא ניסה זאת? איכשהו מהפוסטים הקודמים שלך בנושא התרשמתי שלדעתך אם הכשרה מתאימה כל אחד יכול וכעת את אומרת משהו שונה...
 
הי, זה לכל אחד שמוכן להשקיע בזה,

ולשם כך צריך את הגישה הנכונה והידע הנכון. הסיבה שאמרתי שזה לא לכל אחד כי יש הרבה שלא מוכנים להשקיע בזה.
אני לא רואה שום חסם ממשי של יכולת מולדת, אני רואה הרבה אנשים ששמים לעצמם חסם - מיעוטם בשל העדפות, רבים מהם בשל פחדים, חוסר ידע, וכד'. כל חסם כזה הפיך, לא כל אחד מוכן להשקיע כדי להפוך.
 
אוקיי עכשיו זה ברור יותר

חשבתי שהכוונה שלא מתאים ליכולות של כל אחד. למשל התחום השיווקי הטהור (לא בהקשר של עבודה סוציאלית)באמת לא מתאים לכל אחד אם כי אפשר לטעון עד מחר שכן וכל אחד יכול עם יש לו הדרכה וכו. זה לא עובד כך בפועל מפני שלאנשי עסקים טובים יש גישה אישית כזאת לגבי החיים בכלל וישנם כאלה שאכן יכולים להגיע לזה אבל רק עם המון מאמצים והקרבה של דברים אחרים, וישנם כאלה שלא יכולים בכלל מכיוון שאישיותם לא בנויה לכך, הם חזקים בדברים אחרים לעומת אחרים, ואין דבר כזה שלמישהו יש את כל היכולות והוא חזק בהכול.
 
אני לא מאמינה ב'לא בנוי לזה',

זה יותר 'לא בנוי לזה כרגע ולא מוכן להשקיע בלשנות את זה, אבל זה ממש לא מולד אצלי החסמים הפסיכולוגים האלו שגורמים לי לאי נעימות'
 
יש לי עניין רב

ללמוד נושאים חדשים שנראים לי אטרקטיבים לעבודה ולחיי האישיים. אני לא אלמד תחום שהוא ממש זר לי ( כגון בנקאות- סתם דוגמה) גם אם אני עשויה להתעשר מאוד ממנו או שמובטח דרכו קריירה מכובדת. אין כאן עניין של לא מוכן להשקיע או חסם פסיכולוגי. זה בכלל לא חסם. ישנה גם דרך חיים שמתאימה או לא מתאימה לטיפוסים שונים. לא כל אחד מתאים להיות עובד סוציאלי גם אם ישקיע את כליותיו ומעיו בנושא. כנ"ל למקצועות או תחומים אחרים. למדתי תחום מסויים לא מזמן וסיימתי בציונים גבוהים. נו אז מה? הגעתי למסקנה שעיסוק בתחום הזה לא מתאים לי גם אם אני יכולה ללמוד אותו ולהבין אותו ולהתקיים ממנו. לעומת זאת, תחומים אחרים כגון זה שאת עוסקת בו נראים לי מעניינים למרות שהם לא היו בעבר בראש מעייני, ולדעתי כאן יש לי סיכוי ויש במה להשקיע.
 
תראי, אני בקשר עם המון מטפלים,

לא רק אלו שאני מעסיקה, יש גם המון שרוצים לעבוד איתי (לצערי את הרוב המוחלט אני נאלצת לדחות מלבד בודדים ביותר, בשל העדר נסיון ו/או השקעה קודמים), וכמובן אינספור קולגות בארץ ובחו"ל בכנסים ימי עיון וכד', ולצערי התרשמותי היא שהחיים כמטפל בשירות הציבורי הם לרוב מאד לא נעימים או נוחים באספקטים רבים, בעיקר פיננסים אבל לא רק, אבל אנשים נמצאים שם לא מתוך בחירה חופשית שזה אכן מה שמתאים להם, אלא בגלל פחד מהאלטרנטיבה של מה שנדרש מהם בעצמאות. זה נכון שיש הרבה שנמצאים בציבורי גם מתוך אידיאולוגיה, אך ללא הפחד הם היו משלבים בין ציבורי לפרטי, ובשל הפחד הם לא עושים זאת. כשלי יש מטופל שהיה רוצה משהו אבל יש פחדים שמונעים ממנו, אני יודעת איך לטפל בזה. עבור קולגות בישראל מה שאני יכולה לעשות זה לאותת שמה שעוצר אותם בעיקרו פסיכולוגי, ולכן בטיפול נכון הפיך. עבור קולגות בחו"ל אני בונה עכשיו תוכניות MENTORSHIP שההשקה הצפויה היא ברבעון הראשון של 2014. גייסתי לתוכנית הזאת מומחים בינלאומיים כמנטורים. שבוע שעבר למשל סיכמתי על תרגום הספר שלי לפורטוגזית וספרדית והפצתו בכל דרום אמריקה (ארגנטינה, ברזיל, צ'ילה וכד') במהלך 2014 (בארה"ב וקנדה הוא יוצא כאמור בינואר הזה) מה מונע מאנשים לכתוב ספר? או מה מונע מאנשים אם הם כתבו ספר ללכת בעצמם ולזהות שחקני מפתח בזירות נוספות כדי לוודא שהספר שלהם מופץ ובאמת עושה שינוי בעולם? מנסיוני זה יותר קשור לBALLS ולחזון מאשר ל'לא מתאים לי שיהיה לי ספר שיתורגם וימכר בשפות נוספות'. אני שמחה שמה שאני עושה מענין אותך, ומזמינה כל קולגה לא להגביל עצמה/ו בשל חשש מעצמאות.
 

sher2004

New member
אמנם השכר במגזר הציבורי מאוד נמוך

אבל בתוך מקצוע העבודה הסוציאלית ישנם מגוון רב של תחומי תעסוקה כך שאפשר להתקדם ולהתמקצע ולא מייד לפנות לשוק הפרטי הרווי במטפלים.
 

manson23

New member
תודה

אותי בעיקר מעניין לטפל אבל עד שזה יקרה זה בטח ייקח זמן, טוב לדעת שיש עוד אופציות,
 
למעלה