הפירוש
אני אנסה, זה יהיה ארוך, ואני גם לוקח בחשבון (בטח אחרי מיגוון ההודעות הציניות שקיבלתי) שלאחר תגובה זו אולי לא יתייחסו יותר להודעות, אבל אני מוכן לקחת את זה בחשבון.
אני חי בעולם
שמוכתב לי על ידי 2 מוסרות הטבע - תענוג ויסורים. לעיתים הם גלויים, לעיתים ניסתרים, אבל אין שום דבר שאעשה (כולל לעצור ולתת 2 שקל לעני ברחוב) בלי שארצה להפיק ממנו איזה תגמול. מכאן שחופש הבחירה שלי מאוד מוגבל, תחשוב בעצם קיימת כאן מערכת של חוקים קבועים שקובעת לי מלכתחילה את הבחירה שלי...
עכשיו , כל מה שיש לנו זה חמישה חושים. והם בסופו של דבר אלה שמציירים לנו את כל המציאות: את הגוף שלנו ואת כל העולם לפנינו. את החומר אני תופס באיברי המישוש, וכל שאר החושים: ריח, טעם, שמיעה וראייה מציירים לי תכונות נוספות שונות של ה"מציאות" אליה אני בעצמי והעולם הסובב אותי שייכים.
כלומר החוויה החושית שלי אינה אלא התפעלות הרצפטורים ממשהו לא יודע. מה הוא? לא יודע. מה אני כן יודע? שכך הוא מורגש מכיוון שאנו בנוי בצורה כזו ויש לי רצון מסויים שביחד עם אותו נתון לא יודע מצייר לי חוויה כלשהיא, טעם ריח מישוש וכו.
כך אני חי במשך שנים, אבל משהו משתנה - הרצון שלי. אם פעם לאלו שגידלו אותנו היה רצון למשפחה, מין, מזון, כסף, היום משהו קרה עם הרצון הזה - הוא דורש משהו אחר, משהו נוסף, הוא מרגיש שאולי קיים עוד משהו שממנו הוא יכול להפיק תועלת אבל החברה מעודדת כסף ושליטה אז מן הסתם הפרט הבודד גם כן מתאווה לרצונות אלו.
דבר נוסף - יש משהו מאוד מרגיז עם הרצון הזה. ממש חוק. בכל פעם שהוא מתמלא עם משהו, הוא ניסתם (איזה באסה
![Smile :) :)]()
כלומר אם עכשיו מתחשק לי מאוד סיגריה, שחטה ראשונה אני בשיא האושר אך לאט לאט זה דועך, כך עם אוכל, מין . כלומר נבראתי בצורה כזו שהרצון שלי מאוד מוגבל מצורת ההנאה שלו. למה זה קורה? מכיוון שהוא מקבל בצורה אגואיסטית לעצמו, וזה בסדר רק שזה מונע ממני (בכוונה) להרגיש סיפוק ולהנות בצורה רציפה. כזו שלא ניפסקת.
מה זה ההיפך מלהנות לעצמו? למשל, אמא שנותנת ומספקת לתינוק שלה אהבה, (דוגמא בעייתית מכיוון שזה משהו אינסט' אבל זו הדוגמא הכי קרובה שאני יכול לתת) למה ההנאה לא ניפסקת (כמו הנאה חומרית לעצמי), כי היא מרגישה את זה מחוצה לה. הכלי שבה היא מרגישה את ההנאה הוא כביכול נמצא מחוצה לה.
מה שרציתי לנסות להביע, זה שאם (בצורה דמיונית) הייתי יוצר בתוכי כלי שבשונה מאותו רצון טבעי לעצמו היה מסוגל להנות בצורה שונה, לא לעצמי אלא בצורה של השפעה ולא קבלה, אז ההנאה היתה יכולה להיות כזו שלא ניפסקת. במילים אחרות, התענוג שאני מקבל מוגבל בגלל אופן הרצון שקולט אותו. תשנה את הכלי/הרצון, ישתנה התענוג.
אפשר לומר גם כך, "רוחב הפס" שלי כל כך מוגבל שהוא לא מסוגל לקבל יותר ממה שהוא מקבל באותם 5 חושים.
"חכמת הקבלה" איזה לחץ...
חכמת הקבלה היתה ניסתרת במשך זמן רב דווקא על ידי המקובלים. הם הסתירו אותה עד לזמן מסויים (לא יכול להסביר למה עכשיו וכו ...סתם ייקח עוד זמן) שבו החליטו שהאנושות הגיעה להתפתחות כזו שנית לגלות אותה. (ולא מדובר באופנת מדונות, מים קדושים או חוטים אדומים)
חכמת הקבלה היא שיטה עתיקה , המציעה לכל אדם באשר הוא את הדרך להגיע לאיזון עם העולם הסובב אותנו, ומתוך כך לחיות את חיינו באושר, בביטחון ובשלמות.
המקובלים הם אנשים שהתעורר בהם רצון עז לגילוי תענוגים מעבר לאלו אותם אנו קולטים בחמשת החושים, התעורר בהם רצון להבין מה נמצא מעבר לתמונה הרקומה, מהם אותם חוטים ניסתרים שמפעילים את המציאות, וכיצד ניתן להיות בקשר עם אותם חוטים על מנת לשלוט בצורה טובה יותר בחיים. מתוך לימוד חכמת הקבלה הם פיתחו חוש רוחני מיוחד המכונה "נשמה", שבעזרתו הם מגלים את חוקי הטבע הנסתרים, אשר מנהלים את כל המציאות שבה אנו חיים.
(אני אקצר כי רבה היריעה מלהכיל)
מה הוא תדר לפי מה שהתכוונתי?
תדר הוא מספר ההבחנות שישנם בכלים, נגיד תדר של 10 הרץ זה אור הנפש, של 1000 זה אור הרוח, של 10000 זה אור הנשמה וכן הלאה. הכול תלוי בתדירות מספר המידות, מספר ההתפעלויות, ההתרגשויות שמקובל (ואל תחשוב שזה צריך להיות מישהו עם זקן וכיפה שמנשקים לו את הידיים) יכול להשיג , במידת הכלי שהוא בנה.