מה קורה?

[א ב י ב ה חיים טובים]

מה קורה?

מה קורה לכם כאשר מתבטלת פגישה עיסקית?

 

[motyka]

בדרך כלל - שום דבר

כלומר, רוב האנשים מספיק מסודרים על מנת להודיע על הביטול מספיק זמן מראש, ולא כשאני כבר בדרך. אז לא קרה כלום, ואני יכול להמשיך בעיסוקי (או לצפות בתבטת). לרוב זה מחייב יצירת קשר נוסף - לתיאום פגישה חלופית.

 

[א ב י ב ה חיים טובים]

ככה, בלי להניד עפעף?

זה לא מרגיז או מעצבן?

 

[motyka]

חבל על האנרגיה

למה להתרגז או להתעצבן - במה זה יעזור?

 

[א ב י ב ה חיים טובים]

בטח שזה לא יעזור...

מה, עושים כל הזמן רק מה שעוזר? אין שום התפרצות לא מרוסנת, מעוצבנת, ורבת קולות? הכל הולך כל הזמן רק על מי מנוחות? מוטי, אתה עושה כל הזמן רק מה שעוזר ומועיל? אין אף פעם "סטייה מהתקן"? ממממממ.... וואלללה, זאת ממש לא התמונה, לדעתי. יש פער עצום בין ההנחיות לבין מה שקורה בשטח... יש איזה תמונה פסטוראלית של איש עסקים שהכל עובר רק לידו, הוא עושה כל הזמן כסף בבוחטות, המכשולים ממש לא נראים, העצבים אף פעם לא עולים... יש לו זמן פנוי גם לטיפול קוסמטי, למשפחה וגם לקאונטרי שלוש פעמים בשנה בחו"ל לפחות, ועוד איזה חמש חופשות בארץ... יודע בדיוק כמה מאמץ להשקיע כדי להצליח, וגם אף אחד אף פעם לא מרגיז אותו....!!! ביטולי הפגישות לא משנים, ולא מזיזים את הקצה... כי רוח השאנטי והנסיון אומרים לנו שככה זה... מישהוא רוצה לדבר על זה? (והלוואי ואני טועה....) מוטי, שום דבר אישי כלפיך, רק נעזרתי בתשובתך כדי להעלות משהו... נראה אם תהיה תגובה, ואיזה...

 

[motyka]

אין לי הילה, וגם לא כנפיים

יש לי פשוט כמה שנות נסיון על הגב. גם אני מתעצבן לפעמים, ואפילו מתפרץ. והלוואי והכסף יבוא בבוכטות. (טיפול קוסמטי עדיין לא בתכנית). אבל להתעצבן על ביטול פגישה לא יעזור. היום למשל, היתה אמורה להיות לי פגישה באחת הרשויות המקומיות בקשר לעבודה בסכום פעוט של 110000 שקל (לפני מעמ). פגישה X מתוך סדרת פגישות מתמשכת. (שאולי תניב חוזה, ואולי לא). אתמול בערב, התקשר הבכיר שהייתי אמור לפגוש, והתנצל שעקב השביתה אין באפשרותו לקיים את הפגישה. אז יעזור לי אם אתעצבן? אני מתעצבן במקרה הבלתי מנומס בו אני מגיע - ומבטלים את הפגישה אחרי שהגעתי (או שמספרים לי שהאדם יצא למקום אחר ולא ברור מתי ישוב). כי זה חוסר נימוס וחוסר התחשבות באחר ובזמנו.

 

[יונית א]

מלאה אנרגיות מבוזבזות

התעצבנתי היום על: מוחמד- שלא בא לגמור את הפס של הצבע של הדלת למרות שהקודם התייבש כבר לפני שבוע,כי יש היום עיד אל משהו. המורה כרמלה-שלא תלתה את השלט על שער בית ספר שגם היום לא יהיה שומר ומנקות והכניסה לבית ספר באחריות ההורים. ראש העיר- שהבטיח לפני שבוע שישלח פליירים לבתי התושבים להסביר על מה הפעם בדיוק שובתים, ולמה דווקא בתי ספר. עדאל -שלא בא לתקן את דלת הזכוכית שהתקין לא טוב בארון הספרים בספרייה לפני חודש. הבן הגדול שהשאיר את המטאטאים כולם בגשם (אולי הוא חושב שבטו בשבט הם יצמחו מהמים). הוירוס המעצבן הזה שמעביד לי את האוכל וירוסים כל הזמן. וכל זה עיצבן אותי עד כה - (עוד לא נגמר היום) וזה לא עוזר להתעצבן (אני יודעת) אז מה, לא מתעצבנת? בבית, ברחוב, בעבודה? ולגלות לך סוד? זו לא האנרגיה המבוזבזת היחידה. אתה יודע מה הכי מעצבן אותי? אנשים שלווים וקרי רוח. הינה התעצבנתי עוד פעם.

 

[motyka]

פתרון חלקי (לא פתרון קסם)

ביומן שלי מופיעים חגי כל העדות. ואז גם אם לא שמתי לב מראש - ועדאל לא הגיע - אני פותח את היומן ומגלה שהיום הוא עיד אל אדחה - חג הקורבן. חג קדוש גם למוסלמים וגם לדרוזים. אז אני בודק עד מתי החג, ורושם לעצמי להתקשר ב 8 לחודש לעדאל (שם ככלי). ואי אפשר להעעצבן על חג - חג הוא דבר שמח, המפגיש רחוקים (ומרחיק קרובים).

 

[א ב י ב ה חיים טובים]

אני דווקא מוצאת באנרגיות הלאה

המון כוח... מצד אחד משחררת את ה"קריזה", מצד שני מתמלאת ברעיון חדש שהגיע תוך כדי... יונית, מה מעצבן בעבודה מהבית? אני חושבת שכדאי לפתוח שרשור "עיצבונים בעבודה מהבית" ושכל אחד יוסיף את ה"פנינים" שלו... כל הזמן יש עצות איך להיות נחמדים, איך למכור, איך להיות "בסדר", נהדרים,יפים, מצליחים וcoolים כמעט לא אנושיים...

 

[יונית א]

../images/Emo28.gif אני לא שפנפנה (בקריירה הזו)

וכל זמן שזה לא יו הפנר והוא לא מציע לי להחליף את אחת השפנפנות שלו בתוכנית האירוח הישראלית החדשה, אני לא מוטרדת. תהיה פגישה אחרת במקומה.

 

[א ב י ב ה חיים טובים]

../images/Emo6.gif../images/Emo45.gif מצחיקה!

 

[motyka]

כרגע ביטלו פגישה חשובה למחר

התנצלה המבטלת שעליה להשתתף בלוויתו של סמ"ר שי אבבה ז"ל, והיא לוקחת איתה גם את המשתתפת השניה שהיתה צריכה להיות בפגישה. האם יש טעם להתעצבן?

 

[לב לב]

כשמבטלים

אני מרגישה כמי שקיבלה שעה במתנה..... להתרגעות למחשבות למדיטציה לאירגון בירוקרטי, גם כשמישהו לא מגיע וסתם מבריז..... אני מוצאת תמיד מה לעשות עם הזמן הזה..... במפגש הבא אשאל ענינית מה קרה..... ואבקש להודיע על ביטול.וזהו. כי.... אם יהיה ויכוח אצבור רגשות שליליים , זה יתבטא ביכולת שלי לטפל.... ויקח ממני אנרגיות .

 

[motyka]

מצד שני זה אבדן הכנסה

אם מבטלים מראש - יש זמן להתארגן, לשנות את סדר היום, לחשוב מה עושים בזמן הזה. אבל אם סתם לא מופיעים - זה זמן אבוד, כי לפחות 10 דקות ולפעמים יותר מכחים - אולי סתם מתעכב. ואחר כך כבר לא נשאר זמן לכלום.

 

[יונית א]

אני ג'ינגי'ת בדם

אבוי למי שלא יגיע לפגישה איתי ,ככה סתם בלי להודיע. אני יורקת אש וגיצים. אבל כשיש הודעה מראש, בכל פרק זמן ריאלי (וחצי יום קודם זה ריאלי מספיק) אני יכולה למלא את הזמן האבוד בפעילות אחרת. אני מתפוצצת למשל, כשאני קובעת פגישה על פי נוחות הצד השני, מגיעה למשרדו נניח, ונותנים לי להמתין מעבר לכמה דקות.

 

[א ב י ב ה חיים טובים]

גם אני...

 

[א ב י ב ה חיים טובים]

לב לב

איך את מוצאת את הגשר בין עולם הרוח לעולם העסקים?

 

[לב לב]

עסקים?

עד היום הקדשתי את האנרגיות לעבודה עצמה, והצנעתי מאוד את הענין הכלכלי והעיסקי שבדבר. והאנשים מגיעים . בעקבות דברים שקורים בפורומים אני מתחילה לחשוב על אפשרויות אחרות.. לדוגמא: להרגיש מרוצה מהתמורה שאני מקבלת, או איך להגיע לקהל חדש, איך לשווק איך להפוך את זה לעסק עם יעדים.... בקרוב אתחיל לטפל במקום חדש. וזאת אפשרות טובה בשבילי לשינוי.

 

[א ב י ב ה חיים טובים]

מוטי, זו דוגמא קיצונית

אני לא מדברת על מקרים שבהם זה ברור, הכוונה שלי היא דווקא לדברים שאינם ברורים, ויש הרבה כאלה. אתה מתעצבן רק כהתבטלה פגישה ושיש טעם או לפעמים רק מהלך לא צפוי שאמור להביא איתו כסף יכול לעצבן אותך? הכוונה אינה דווקא להתעצבנות אלא בכלל להרגשה לא נעימה של פיספוס או אי וודאות...

 

[motyka]

הרגשת החמצה

בכל פעם בו מתבטלות פגישות או שפרויקט מתמסמס אני מרגיש החמצה. גם כלכלית וגם תעסוקתית. לאחרונה הייתי במשא ומתן עם עיריה בעמק יזרעאל לגבי פרוייקט. נסעתי פעמיים (או שלוש), הכנתי חומרים, מצגות, ניירות, טיוטה להסכם מסגרת, דיברתי המון בטלפון. היו נחמדים, גילו עניין והרגשתי שהעיסקה (והכסף) כבר אצלי בכיס. ואז, הסתבר שהיחיד שלא היה שותף - גזבר העיר, מתנגד - כי אין כסף, ומשרד הפנים לא יאשר, והוא חושש שגם הוצאות לא גדולות יגרמו להקמת וועדה קרואה וכו' (יש באמת מצוקה תקציבית באותה עיר). והוחלט לדחות את הכל בשנה. בעוד שנה, גם אם יהיה כסף, זה לא יהיה אותו דבר, כי הכלים יהיו שונים והטכנולוגיה שונה. היום אני יכול לעשות הכל בלי מאמץ מיוחד (פרט להשקעת זמן, ידע וכשרון), אבל מי יודע מה יהיה בעוד שנה. אז יש הרגשת פספוס, משולבת באי וודאות, כולל אי וודאות כלכלית - כי בזמן האחרון היו כמה סיפורים כאלו.