מה שלומכם היום?

[Lady Stark]

מה שלומכם היום?

 

[אלומת האור]

רע

 

[Lady Stark]

אפשר לעזור איכשהו יקירתי?

 

[אלומת האור]

אני עם כאבי תופת

הייתי כל היום בבי"ח וגם שם לא ממש עזרו לי... רשמו לי תרופה חזקה מאוד נגד כאבים וכשבאתי לקנות אותה התברר שאסור לי לקחת אותה בגלל אחת התרופות הפסיכיאטריות שלי. אז קניתי אופטלגין בטיפות, לקחתי כמות נכבדה ועכשיו אלך להפיל את עצמי על המיטה עם ספר הלימוד שלי. לא מרגישה טוב בכלל, לא נפשית, לא פיזית, מרגישה שהכול קורס לי ואין לי עם מי לדבר

 

[Lady Stark]

אנחנו פה אלומה יקרה.
חשוב שתאכלי משהו עם האופטלגין כדי שלא יכאיב גם במערכת העיכול.

 

[אלומת האור]

אה, זו לא בעיה

עם הפרעת האכילה שלי צריך להגיד לי לא לאכול משהו, כי לאכול זו ברירת המחדל שלי. לא סתם לא השתתפתי בשרשור שלכם אתמול...

 

[מחבקת עצים סדרתית]

חשבתי על זה גם..

אני מקווה שהשרשור לא היה טריגרי מדי

 

[אלומת האור]

הוא כן היה, אבל מצד שני כל דבר הוא טריגר כעת

מבחינתי. חוץ מזה אני ילדה גדולה, לא הייתי חייבת להסתכל. זו לגמרי אני ורגישות היתר שלי. היה קשה לי גם לקרוא את התיאורים הקרניבוריים בעודי צמחונית (לא פנאטית, אבל לא מסוגלת לדמיין אפילו להכניס לפה שלי בעלי חיים שמתו), אבל שוב, זו אני והרגישות שלי ואני לא מאשימה אף אחד. אני לא מהמטיפים. כל אחד ומה שעושה לו טוב בחיים. לא בכל שרשור אני חייבת להשתתף

 

[מחבקת עצים סדרתית]

אני יכולה להבין את זה

הייתי צמחונית בעבר, אבל איכשהו, עם האיזון התרופתי, איבדתי את האידיאולוגיה. אני לא בטוחה איך זה קרה.

איך את מרגישה? לקחת את הטיפות?

 

[אלומת האור]

לקחתי, כן, לא עזר. עדיין כואבת.

 

[מחבקת עצים סדרתית]

איך ישנת בלילה?

 

[אלומת האור]

ישנתי טוב לשם שינוי

הדיכאון סוחף אותי עכשיו

 

[Lady Stark]

שלחתי לך מסר

 

[קליופיה]

היה לי יום נוראי בעבודה !

אני עובדת רק 50% משרה. לא יכולה מבחינה נפשית לעבוד יותר. לא מוכרת בביטוח לאומי או משהו כזה, אבל נעזרת כלכלית בהורי.
מכיוון שאני ממש לא מעוניינת לספר על העבר שלי בעבודה, אז אף אחד לא יודע את הקשיים הנפשיים שלי.
היום היה בוקר עמוס נורא. אני לא מגיבה טוב כשמופעל עלי עומס, והיום זה הביא לכמעט ריב עם הקולגות.
למזלי, בצהריים הייתה לי הפגישה השבועית עם הפסיכולוגית. בכיתי אצלה נורא...
עכשיו אני כבר אחרי המקלחת. ונראה לי שאפרוש למיטה מוקדם, כי מחר מחכה לי עוד יום קשה. אנחנו נהיה צוות חסר מחר, וכבר ברור לי שיהיה לי מאוד קשה.
לפעמים אני מרגישה שכל הניסיונות שלי להשתקם ולשים את המחלה מאחורי נכשלים שוב ושוב

 

[Lady Stark]

קליופה

בכך שאת מצליחה לעבוד ולא מוותרת גם כשקשה, על אף שאובייקטיבית קשה לך הרבה יותר מלשאר האנשים שמקיפים אותך בעבודה, את לא קרובה לכישלון. ההיפך הגמור. כנראה שהיכולות שלך גבוהות מהממוצע.
אני מבינה אותך, לשלב בין דיכאון ועבודה זה מתסכל ומה שאחרים מגדירים כתקופה לחוצה יכול להיות בשבילנו התמוטטות.
שולחת

 

[קליופיה]

ליידי - תודה על החיבוק !

אני נלחמת בעצמי, מדי יום, שלא להישבר.
לנסות, למרות הקושי, להילחם. לשרוד.
חשוב לי לעבוד. זה עוזר לי להרגיש שווה בין שווים.
מקווה להחזיק מעמד לעוד הרבה שנים

 

[נועָה]

יכול להיות שאת צריכה שינוי

אני כמובן לא מכירה את כל התמונה. אני רק תוהה אולי את לוחצת על עצמך יותר מידיי כשאת רוצה להשתקם בעבודה שלא מתאימה ליכולות הנפשיות שלך, ואז את אומרת לעצמך שניכשלת.
אולי כבר מראש אין לזה סיכוי להצליח, ואז זה לא הוגן כלפי עצמך.
אולי את צריכה לבדוק עם עצמך ברצינות האם את מוכנה להמשיך לשלם את המחיר הבריאותי הנפשי הכרוך בעבודה הזו ולוותר על השיקום.
אני לא מכירה את מצבך, אולי כדאי לחשוב על כיוונים אחרים, ביניהם גם פנייה לביטוח הלאומי לקבל קצבת נכות. יש להם שם עו"ס שיקום שתוכל לעבוד איתך על השיקום, והביטוח הלאומי מממן לימודים. ככה זה היה לפני מספר שנים.

 

[קליופיה]

נועה יקרה -

זו שאלה שאני עסוקה בה כבר חודשים: האם שווה לי לשלם את המחיר הכל כך יקר של הבריאות הנפשית שלי מול מקום העבודה שאני סובלת בו.
הבעיה:
א. מאז התפרצות הדיכאון לפני 8 שנים, החלפתי בערך 10 מקומות עבודה. יש לי השכלה גבוהה ומקצוע ספציפי, ודווקא משום כך קשה מאוד למצוא עבודה בתחום שלי. בנתיים אשאר. אני מסה בכל כוחי להוכיח לעצמי שאני מסוגלת. מקווה שלא יגיע שבר גדול.
ב. כבר יותר מ -5 שנים שלא הייתי מאושפזת. ביטוח לאומי לא יאשר לי קיצבה כלשהי לעולם. לאור העובדה שאני כן מפרנסת את עצמי בחמש השנים האחרונות.
תודה על ההבנה ועל הרצון לעזור.
מקווה לימים טובים יותר

 

[נועָה]

קליופה יקרה

נקודת המוצא שלי היתה שראית בעצמך כישלון של השיקום. אני מבינה שהעבודה מקשה עליך, ולא את היא הכישלון.
שיהיה לך הכי טוב בעולם.

 

[עופר בן אברהם]

יכול להיות יותר גרוע (אני אופטימי)