1. משית ולא משיט (מלשון תשתית ולא מלשון שייט). 2. החוק נפל
בשל מהותו הבעייתית שגרמה ליוזמיו להגישו בצורה בהולה ולא מסודרת. אם החוק היה מוגש בצורה מסודרת, אז היועץ המשפטי לממשלה או היועץ המשפטי של משרד האוצר היה פוסל אותו עוד לפני הבאתו למליאת הכנסת. החוק היה נופל בשלב הוועדות. יוזמיו הבינו זאת אך בכל זאת התעקשו על אישורו בכנסת כדי להצטייר בעיני הציבור כמגיני החלשים על חשבון העשירים (כעת הם מנסים להצטייר בציבור כטובים לעומת שופטי בג"ץ הרעים. זהו מהלך קבוע בשנים האחרונות של ח"כים ושרים שמעבירים חוקים לא דמוקרטיים ואח"כ נואמים נגד בג"ץ שביטל אותם. הם מציגים את בג"ץ כאשם ולא את עצמם).
3. המס על המכוניות הוא דוגמא טובה. גם למי שיש מכונית אחת קטנה וגם למי שיש שלוש מכוניות גדולות במשפחתו, מחוייב בתשלום אותו מס למדינה בעת קניית הרכב, בעת חידוש רישיון הרכב ובעת כל מילוי של דלק במכוניתו. ערך השוויון מודגם פה בצורה טובה.
גם בנושא המכונית, אתה חותר לקראת אופי משטר דיקטטורי קומוניסטי שמעדיף את התחבורה הציבורית הממשלתית על פני המכוניות הפרטיות. אתה שואף לפקח כמה שיותר על חיי האזרחים במקום להניח להם לנהוג כרצונם ברכושם הפרטי.
4. בעבר, באמת הכל היה במרחק הליכה כי הערים היו קטנות, האוכ' היתה מצומצמת, לא היו מגדלי מגורים, היה שפע של חניות ריקות כי היו מעט מכוניות פרטיות.
היום, המצב הוא בדיוק הפוך. האוכ' גדלה וגם עידן המכוניות הפרטיות שינה את אורחות החיים. אופי הבנייה של היום משקף את שני הגורמים האלה שלא היו בעבר.
5. שיעורי גידול האוכ' החריגים של ישראל הם אמיתיים. ביחס לעולם המע', יש לנו גידול אוכ' חריג ביותר וקבוע בשיעורו. לכן גם יש צורך בבנייה קבועה של עשרות אלפי יחידות דיור בכל שנה, רק כדי לענות על הגידול החריג הזה.
זה נתון שלא ניתן להתווכח עליו.
אין ברירה אלא לבנות שכונות מגורים ענקיות חדשות בשולי הערים, הרבה ומהר. אין פנאי לדיונים אקדמיים ביחס לאופי הראוי של עיר מודרנית או ביחס למידת ההתערבות המותרת של ממשלה דמוקרטית בקניין הפרטי של אזרחיה. צריך להילחם כעת במשבר הדיור ע"י מעשים בשטח ולא ע"י התנצחויות תאורטיות משפטיות או אקדמיות.
בשל מהותו הבעייתית שגרמה ליוזמיו להגישו בצורה בהולה ולא מסודרת. אם החוק היה מוגש בצורה מסודרת, אז היועץ המשפטי לממשלה או היועץ המשפטי של משרד האוצר היה פוסל אותו עוד לפני הבאתו למליאת הכנסת. החוק היה נופל בשלב הוועדות. יוזמיו הבינו זאת אך בכל זאת התעקשו על אישורו בכנסת כדי להצטייר בעיני הציבור כמגיני החלשים על חשבון העשירים (כעת הם מנסים להצטייר בציבור כטובים לעומת שופטי בג"ץ הרעים. זהו מהלך קבוע בשנים האחרונות של ח"כים ושרים שמעבירים חוקים לא דמוקרטיים ואח"כ נואמים נגד בג"ץ שביטל אותם. הם מציגים את בג"ץ כאשם ולא את עצמם).
3. המס על המכוניות הוא דוגמא טובה. גם למי שיש מכונית אחת קטנה וגם למי שיש שלוש מכוניות גדולות במשפחתו, מחוייב בתשלום אותו מס למדינה בעת קניית הרכב, בעת חידוש רישיון הרכב ובעת כל מילוי של דלק במכוניתו. ערך השוויון מודגם פה בצורה טובה.
גם בנושא המכונית, אתה חותר לקראת אופי משטר דיקטטורי קומוניסטי שמעדיף את התחבורה הציבורית הממשלתית על פני המכוניות הפרטיות. אתה שואף לפקח כמה שיותר על חיי האזרחים במקום להניח להם לנהוג כרצונם ברכושם הפרטי.
4. בעבר, באמת הכל היה במרחק הליכה כי הערים היו קטנות, האוכ' היתה מצומצמת, לא היו מגדלי מגורים, היה שפע של חניות ריקות כי היו מעט מכוניות פרטיות.
היום, המצב הוא בדיוק הפוך. האוכ' גדלה וגם עידן המכוניות הפרטיות שינה את אורחות החיים. אופי הבנייה של היום משקף את שני הגורמים האלה שלא היו בעבר.
5. שיעורי גידול האוכ' החריגים של ישראל הם אמיתיים. ביחס לעולם המע', יש לנו גידול אוכ' חריג ביותר וקבוע בשיעורו. לכן גם יש צורך בבנייה קבועה של עשרות אלפי יחידות דיור בכל שנה, רק כדי לענות על הגידול החריג הזה.
זה נתון שלא ניתן להתווכח עליו.
אין ברירה אלא לבנות שכונות מגורים ענקיות חדשות בשולי הערים, הרבה ומהר. אין פנאי לדיונים אקדמיים ביחס לאופי הראוי של עיר מודרנית או ביחס למידת ההתערבות המותרת של ממשלה דמוקרטית בקניין הפרטי של אזרחיה. צריך להילחם כעת במשבר הדיור ע"י מעשים בשטח ולא ע"י התנצחויות תאורטיות משפטיות או אקדמיות.