מודעות

paluta

New member
מה הקשר בין לומר או לא ?

תנסי להבין את הדרש של מה שכתבתי היות ואין זה המקום להכיל את כל התורה הזו אם תרצי הסבר מעמיק תשלחי לי מסר .
 

0 אור 0

New member
אם יש משהו שאני לא מתחברת אליו בעולם הרפואה

המשלימה , אלו אמירות כמו שלך. אתה לא הראשון שממנו שמעתי את הדברים. אני מכירה היטב את הגישות הללו , אני אפילו נעזרת בכלים ובתובנות שהן נותנות בטיפול שלי. אבל - וזה אבל גדול. אני חושבת שאמירה שיפוטית מהסוג שהבעת פה, היא בניגוד לכל הרוח שבה אני עוסקת ברפואה משלימה - אין בה הבנה, אין בה הכלה, אין בה קבלה. אמירה כזו יכולה להפיל מטופל, יכולה להכאיב ללא רחם ולפגוע במשפחתו הקרובה (האחות של האמא אשמה) ברמות הכי עמוקות של הקיום והמהות שלי ושל הנשמה שלי אני לא מוכנה לקבל את האפשרות שתינוק שחלה בסרטן, או ילד שעבר תקיפה מינית או אפילו מבוגר שננשך על ידי כלב מוכה כלבת ברחוב במקרה, בחר בזה. אתה יכול לחשוב מה זה אומר עלי, ובדרך תחשוב מה השיפוטיות שלך אומרת עליך.
 

paluta

New member
איך הסקת שאומרים דבר שכזה למטופל?

תוכלי לציין בבקשה ולו פעם אחת שבה כתבתי שצריך לומר זאת למטופל ? , כרגע אני בהחלט כותב שחור על גבי לבן שלמטפל כן למטופל אולי. מטפל שאינו יודע או אינו מבין זאת או מכחיש שלכל סיבה יש תוצאה לא ראוי לדעתי לעסוק בתחום לא כל שכן זה הגבול הדק שבין להיות מטפל ללהיות שרלטן. תנסי למצוא את הקשר שבין ילדים חולי סרטן למשפחות שבם ההורים היו במצב של גרושין בעת שהילד חלה, תופתעי לגלות כמה מקרים שכאלו היו ,ולצערי ישנם ועוד יהיו , הרבה מחלות של ילדים הם תוצאה ישירה של הרצון שלהם לקרב את האהבה של ההורים או של אחד מהם אליו, סטטיסטית ילד שמועבר מהתא המשפחתי למסגרת חיברית לפני גיל שנה יפתח מחלה זו או אחרת ב95 אחוז מהמקרים (בדקי מקרי ילדים של אמהות שמעבירות אותם לפעוטון לאחר 3 - 4 חודשי חופשת לידה) . גם לילדים יש זכות בחירה כמו למשל למי להיוולד ולאילו נסיבות. ולגבי מה שכתבת ובהתיחסות יתרה לשורה האחרונה, אני לא פוסל את הגישה שלך ואו האמונות שלך ואו הקבלות שלך או אי הקבלות שלך , אני מקשיב לכל ולומד ומנגד אני מנסה להביא את מה שאני יודע לדיון - קחי מה שטוב לך לקחת , אל תקחי מה שלא עושה לך טוב . אני מאמין שבעתיד אולי גם את תביני מה שלא היה לי מובן לפני שנים רבות - הבחירה היא שלך .
 

0 אור 0

New member
גם כשאתה לא אומר משהו במפורש

אבל אם זה מה שאתה חושב ומשדר, זה מאד עצוב. אני אכן כולי תקווה שאתה מטפל טוב, ויש בך מספיק רגישות כדי לא לזרוק על אנשים דברים שאתה מרשה לעצמך להגיד בפורום בדיון מטפלים. יחד עם זה, כבר ראיתי ושמעתי ממטופלים (ולשעברים) על הנחתות נוראות מהסוג הזה שנאמרו להם. זה אפילו נפוץ מאד אצל מטפלים מתחילים שגאים בכל הידע הרב שנפל לידם, ומנחיתים אבחנות שלפעמים הן נכונות אבל המטופל לא בשל לקבל אותן בלי דרך מכינה, ולפעמים הם פשוט לא נכונות. ולגבי המשפט האחרון שלך - אשתמש בביטוי שמאד לא אהוב עלי : אל תתנשא עלי. אל תניח שאם אתה עברת דרך מסויימת, זה אומר שהיא יותר נכונה וגם אני אגיע לשם. יכול להיות שאני בחנתי את הדברים שכרגע אתה מבין, ואני נמצאת בשלב שאתה תבין בעוד כמה שנים. יכול להיות גם ההיפך כפי שאתה מאמין. אכן - הבחירה שלי. וכרגע הבחירה שלי היא ללכת עם האמת הפנימית שלי, ועם החמלה והאהבה למין האנושי שהם חלק מהטיפול שאני מעניקה.
 

paluta

New member
אני מטפל רק במי שהמערכת הזניחה לחלוטין

גם הקונבנציונאלית וגם המשלימה , לא מטפל בשום מקרה אחר , ומבין המטופלים האלו מטפל רק במי שמבקש שיטפלו בו או במי שאינו במצב שבכלל יכול לבקש עזרה וזו תרומתי לקהילה , אני בפרוש לא מרפא , הריפוי נעשה על ידי המטופל בלבד - לאחר שאני אומר לו במפורשות שהוא הביא על עצמו הכל אבל ממש הכל מכל- בכל שלב בחייו, רק אז נוצר הקשר שמאפשר לשני הצדדים להשלים את הדרוש . טוב שיש בחירה חופשית .
 

ינוקא1

New member
אני מאוד מסכים עם המשפט שלך

ואני חושב שבאמת הכל מתחיל ונגמר ברצון של המטופל להתרפא. או ההיפך - ברצון של המטופל להיות חולה. אלא שברוב המקרים , המטופל אפילו לא נמצא במקום כזה שהוא מסוגל להבין את זה. ברוב המקרים אין לו את היכולת לעשות על עצמו "עבודה" ולמצוא את המקום שבגללו הוא רוצה להיות חולה. אני מעריך שהסיבה בגללה "מיכל הלב" ו"אור" הזדזעו היא שהמשפט הזה נשמע כמו "האשמה" כלפי המטופל , וכאילו אנחנו כמטפלים זורקים את האחריות שלנו אליו. אז אני אומר שאכן הרצון של המטופל הוא הדבר הקובע , אבל אחד התפקידים שלי כמטפל זה להיות מסוגל לתת לו את הרצון להבריא. כלומר האחריות היא עלי. וכאשר נותנים למטופל שמחה ותקווה ואופטימיות והרגשה טובה - המטופל מתחיל להבריא. ובאמת יש מטופלים במצב יחסית קשה , שהם מלאי חיים וכיף לעבוד איתם ואני אופטימי לגבי הסיכויים שלהם , וסיכויי ההצלחה של הטיפול. ויש לעומתם מטופלים במצב הרבה יותר קל שאין להם יותר מידי רצון להבריא , הם סגורים בתוך עצמם , וסגורים בתוך התחזיות שלהם , פסימיים , אלו המטופלים שהכי קשה איתם. מה שמניע אותם הרבה פעמים זה רק פחד , ואין להם רצון אמיתי. גם אני הרבה פעמים תוך פגישה או שתיים מרים ידיים - אפילו שהבעיה יכולה להיות בעיה קלה. אינני חושב שזה נכון לומר למטופל שהוא הביא עליו את הכל , אבל אני חושב שכמטפלים אנחנו צריכים לחשוב "למה הוא הביא על עצמו את זה ?" וזה נותן לנו כיוון לטיפול. האם להגיד למטופל "המחלה קשורה לזה שאתה לא יודע להגיד לא" או משהו כזה - נראה לי שברוב המקרים עדיף לא להגיד. המטופלים פשוט יברחו. אבל אפשר לרמוז בעדינות דברים שלאט לאט יתנו כיוון נכון.
 

Fistandantilos

New member
מה שהכי עצוב הוא

שלמטפל הנאור והיודע כל שהגיב לעיל, אין כל חשש, שכן הוא תמיד צודק. כל האבחנות המגוכחות באם מטופל רוצה להבריא או לאו .. הן פשוט win win situation. "אתה לא מחלים מכיוון שאתה לא רוצה להחלים" "אתה לא מחלים בגלל שההורים שלך התגרשו ואתה פשוט לא רוצה להכיר בזה" אולי במקום לזרוק אמרות שווא על אי החלמת מטופלים תבחן את עצמך ידידי PALUTA ועל טיב הטיפול שלך למטופל שהחליט שרוצה להאמין ולנסות את הכיוון ההוליסטי ולהעניק לך ממיטב כספו? אגב..נקודה למחשבה.. גירושין זה קטע מודרני, אחוזי הגירושין מטורפים והם רק עולים.. בעצם מה אני מנסה להבהיר פה הרי לבן אדם נחרץ כמותך PALUTA בטח כל חולה סרטן שבמשפחה שלו עברו גירושים יש לך אבחנה מוכנה מראש.
 

paluta

New member
זה פורום רפואה משלימה .

בפורום פתוח זה שכותרתו 'רפואה משלימה' יש מקום להכל כל עוד מתנהל הוא תחת חוקי הפורום , חשבתי שבפורום שבו יש מטפלים רבים אפשר להיות ישיר ולדון על שיטות, הבנות , דרכים וכל מה שקשור בסופו של דבר לטיפול משלים , נראה לי שלחלק מהמשתתפים כאן קשה לקבל דברים - זה בסדר גמור זה תהליך טבעי , לא חייבים להגיב אולם מי שמגיב ראוי לדעתי שיעשה את זה בכבוד. לגבי עצבונך מר Fistandantilos , אני לא גובה תשלום עבור טיפולים כלל, כל הטיפולים שלי הם חינם אין כסף , אני גם לא מקבל מתנות ואו טובות הנאה ולכן המסכנות שלך אינן נכונות , כפי שציינתי אני מטפל רק במי שהמערכת פלטה אותו ללא פתרון (גם המסורתית וגם המשלימה) גירושין אגב הפכו ל"מודרניים" בזכות הקילקול הגדול שקיים בחברה ובפרט (אפשר להסביר את התופעה די בקלות אולם זה לא הפורום לדיון שכזה) - זו רק קצה קצהו של האבחנה של מצבו של פלוני או אלמוני , אין לי כל אבחנה מוכנה מראש לאף מטופל. אני מתחיל מהנקודה של ההבנה של סדרי העולם של המטופל וממשיך משם הלאה ,אין לך כלל מושג כיצד אני מדבר עם המטופלים שלי ועל מה ולכן הנסיון שלך לדמות את דברי למטופל הם מבחינתי אבחנה של ההכחשה והכעס שלך ותו לא , אתה יכול להעביר ביקרות על האופן שבו ניסחתי את דברי ולהדיין איתי על כל נושא אולם המלצתי לך שתהיה זהיר בנסיונך לכעוס (גם עלי) כי הכעס הזה חוזר אליך בדרכו שלו .
 

ינוקא1

New member
אני לא שותף ל"עליהום" כאן

ואני חושב שבהחלט יש למשפט שלך מקום. עם זאת , אם ברצונך שהטיפולים יועילו , כדאי מאוד לגבות כסף. גם אם רק סכום סימלי , אבל לגבות. כאשר אדם נותן לך כסף , הוא מאפשר לעצמו לקבל. הוא נותן כבוד למה שהוא מקבל , הוא רציני יותר. טיפול ללא כסף הוא בסגנון של "יאללה , בוא נעשה לו טובה". כמו כן , אם אינך לוקח כסף , זה מראה שאתה אינך מכבד את עבודתך מספיק ואינך חושב שהיא שווה את זה. סוג של חוסר ביטחון. חוסר הביטחון הזה מחלחל לטיפול , וחבל. לי היה קשה לקחת כסף מאנשים , אני עדיין גובה לפעמים מחירים מצחיקים לעומת העבודה שאני עושה , אבל אני תמיד לוקח משהו. אני יודע שאני נותן על ידי כך שאני מקבל.
 

paluta

New member
נושא לקיחת כסף ממטופל

בהחלט מובן ומקובל עלי, נוכחתי לגלות כבר לפני הרבה שנים שתמורה נאותה של מטופל למטפל מהווה נקודת תחילה טובה , אולם כיום הכסף בכלל לא מעניין אותי , אני מטפל כפי שציינתי במי שהמערכת פלטה אותו מתוך תרומה לציבור - זה עניין אישי שלי במסע שלי בעולם הזה, אני לא מפרסם את עצמי כלל ואם שולחים אלי מטופלים שאינם פלוטי המערכת אני מפנה אותם למטפלים אחרים , המטופלים שלי בוחרים אחר"כ אם הם רוצים (או לא ) לתרום לקהילה בדרכם שלהם , כל אחד והמסע שלו.
 

ינוקא1

New member
גם אני מטפל

בהתנדבות במקום מסוים , אבל אני גובה מחיר סימלי. זה מאוד חשוב , ולדעתי גם מאוד נכון אנרגטית , בלי קשר האם אלו פליטי המערכת או לא. כל אחד יכול להרשות לעצמו לשלם 20 או 40 ש"ח לטיפול , וזה עושה הבדל עצום. בחורה שעברתי אצלה סדנת תקשור לא מזמן (גלי לוסי נדיב , כאן מנהלת פורום "ריפוי עם חוצנים") סיפרה לי כי בעבר היו פעמים שהיא לא היתה לוקחת כסף , והיא שמה לב שהתחילו להיעלם לה חפצים מהבית. וכאשר היא שאלה , היא קיבלה תשובה בתקשור שזה בגלל זה. שכאשר איננו מבקשים תמורה לעבודתינו , לוקחים מאיתנו מה שיש לנו כי זה מראה שאיננו מחשיבים מספיק מה שיש לנו. אני ממליץ לך בחום לקחת כסף , ומכל אחד.זה גם נותן למטופלים שלך הרגשה טובה , ולך זה נותן הרגשת אחריות כלפיהם.
 

0 אור 0

New member
אני מכירה את הגישה הזו ולא מתחברת אליה

טיפלתי הרבה שנים חינם, ולמען האמת גם היום לא פעם עדיין מטפלת חינם.לפעמים במסגרת של החלפת טיפולים - שזה מבחינתך תשלום לכל דבר, אבל הרבה פעמים גם "סתם" אני חושבת שהמטופלים וגם אני מבינים את הרוח של הדברים - לא צדקה, אלא ידידות ואהבה. מתנה שאני בוחרת למי לתת, אני יודעת שאני אישית קיבלתי סדרות של טיפולים חינם מתוך ידידות ואהבה ולפעמים צורך בתרגול. מעולם לא זלזלתי במתנה שקיבלתי או בנותן אותה - להיפך, אני חושבת שרק הערכתי יותר את ערך הטיפול. ואת ההחזר, אני מחזירה למישהו אחר שיש בו את הצורך לקבל. (וד"א בדיוק אתמול התחלתי לקבל טיפול במסגרת סטאז' של מישהי קסומה לחלוטין)
 

ינוקא1

New member
מה שמרגיש לך נכון.

אני חושב שלפחות תשלום סימלי כדאי מאוד לקחת.
 

0 אור 0

New member
אז זהו

שנראה לי שטיפול בחינם מרגיש יותר מכובד מ 20-30 ש"ח וזה מזכיר לי את המבוכה שלי באחד הפסטיבלים, כשמישהו חזר פתאום (מסתובבים בלי כסף בדרך כלל) כדי לתת לי טיפ של 10 שקלים. מצד אחד זה היה מאד מחמיא שהוא עד כדי כך רצה להודות לי שטרח ללכת ולהביא כסף ולחזור, מצד שני מה זה לא ידעתי מה לעשות עם עצמי ועם המטבע ..
 

קומרן

New member
נצלש, לגבי הסטטיסטיקות שציינת

האם תוכל להביא מחקרים סטטיסטים התומכים בקשר שבין ילד חולה סרטן לבין יחסיי הוריו? אני בכוונה כותב בזמן התגלות המחלה כי אני חושד שבמקרים מסויימים מחלה קשה של ילד יכולה להוות בוחן קשה לזוגיות ההורים ולהציף בעיות על פני השטח. אינני חושב, שמחלה כמו סרטן , יכולה להתפרץ אצל ילד בגלל מערכת יחסים רעה בין ההורים, ומצד שני, בגלל הקשר של "גוף-ונפש" הגיוני מאוד שאכן תהייה עליה סטטיסטית של תחלואה אצל ילדים שחיים בסביבה בעיתית. לגבי טענתך השניה: "סטטיסטית ילד שמועבר מהתא המשפחתי למסגרת חיברית לפני גיל שנה יפתח מחלה זו או אחרת ב95 אחוז מהמקרים" ממה שידוע לי , קרוב ל100% מהילדים מפתחים מחלה "זו או אחרת" בשנת הלימודים הראשונה, אני מאמין שכל הורה חווה זאת. בפעוטון, יכול להיות שתהייה עליה סטטיסטית שיכולה להתפרש מהמגע עם עוד ילדים שאפשר להידבק מהם.
 
אני חושבת שאנחנו מנסים

אבל זה מאוד מעייף, ואחרי שנים בפורום אני יותר מפתחת גישה צינית לעניין וכבר לא באמת מתייחסת. צצים כאן כל כך הרבה כותבים. לפעמים חוסר ההסכמה איתם הוא בעניין הניסוחים שלהם, ולפעמים העיסוק שלהם מעורר התנגדות. לי יותר קל לבקר מישהו שעושה שטויות ברפואה הסינית, כי זה התחום שלי. אבל כשמופיע מישהו שעוסק במשהו שאני לא מכירה, קשה לי להגיב לכך. אני יכולה לומר שזה מריח לא טוב, אבל לא יותר מזה. זו עוד אחת מהבעיות בתחום, כי תחת הכותרת "רפואה משלימה" נמצאים הרבה מאוד אנשים שלפעמים אין להם דבר במשותף. לגבי מה שכתבת על מחלות חשוכות מרפא, או מחלות קשות, אני בהחלט מסכימה שהם חשופים ליותר שטויות. לאחרונה קראתי שני ספרים, את ספרו של לאנס אמסטרונג "בחזרה לחיים - זה לא רק סיפור על אופניים" ואת ספרו של יוסי רודוי "לדרוך על הצל". שניהם מספרים על ההתמודדות שלהם עם מחלת הסרטן. מעניין ששניהם סיפרו על שפע הטיפולים האלטרנטיביים שהוצעו להם. אמסטרונג אמר שהוצעו לו הצעות מהמון שרלטנים. רודוי ניסה את השיטות הכי איזוטריות, וכתב את הרשמים שלו וגם את התוצאות של אותן שיטות. אם תעשה חיפוש בגוגל תחת הערך "רפואה משלימה סרטן" תגלה כל מיני אתרים הזויים של אנשים שמבטיחים לרפא מהמחלה, וזה ממש מפחיד. אז אני אומרת, גם לסובלים ממחלות קשות, וגם לסובלים ממחלות קלות: צריך לבדוק, לקרוא, לחפש, ולחקור לפני שפונים לטיפול.
 

קומרן

New member
רפואה משלימה וסרטן - נצל"ש

מחקר שנעשה במשותף עם בית החולים וולפסון ומכללת רידמן, על פסיכוטרפיה הוליסטית וסרטן, לא ראיתי שהם פירסמו את המחקר עצמו, אבל ניראה מעניין , אם כי, אני מניח שזה לא המחקר הראשון הנעשה בתחום.
 

0 אור 0

New member
אה! פה נגעת בנקודה חשובה בנושא ההכשרה

מי שלמד במנזרים בסין , טיבט והודו - זה לא שהוא לא למד. למען האמת הוא למד בצורה המסורתית הנכונה ביותר לסוג הרפואה הזה, בדרך כל לאפילו שנים רבות, ולכן הכרתו מצויינת והוא יוצא מגדר הגדרת השרלטן. איפה הבעיה שלנו? בשני היבטים: קודם כל בעולם המערבי אנו מתקננים ומתעדים כל דבר, ואותו אדם לא תמיד יש לו תעודה שמוכרת על ידי האיגוד (לפעמם דוקא כן - אני למדתי אצל אלפונס שרבים ממקומות הלימוד שלו היו כאלו והוא דאג להכרה בהם, טופלתי אצל גנדון שהוא נזיר טיבטי שחי חצי מכל שנה בארץ, ונדמה לי שגם האיגודים כבר מכירים בו) הבעיה השניה היא שאין לנו כלים "פורמליים" להבדיל בין מי שנחשב תלמיד מסור אצל מורה גדול במזרח ולמד שם להיות מטפל, לבין מישהו שטייל שם ואסף באיזו פינת רחוב ידע בטל בשישים וקורא לעצמו מטפל. ככל שהידע שלנו על המזרח גדל יותר קל לנו לסנן את התבן מן המוץ, והמצב משתפר והולך. והערה אחרונה - דוקא הייתי מביאה כדוגמא לא את זה שלמד במזרח מפי המורים שם, אלאא את מייסד הרייקי - הבנאדם עלה לאיזה הר, חלם ם חלומות וחזר עם שיטה. אם זה לא האמא של ההגדרות של שרלטני, אז אני לא יודעת מה כן. ובכל זאת מסתבר שזו שיטה מופלאה ואמיתית ומרפאה, והיום בתי הספר בכל העולם מלמדים אות ונותנים עליה תעודות. גם לכן אני נזהרת בלמהר להגדיר מישהו כשרלטן.
 

m i n y m o

New member
מסכימה לחלוטין

אני עצמי למדתי במנזר בגוולין ואף ל פי שכאן לא מכירים בלימודים אני יודעת שלמדתי שם יותר ממה שלמדתי כאן בכל שנות לימודי. למעשה העלת כאן נקודה מעניינת נוספת. אני צופה אל מטפלים שסימו איתי את הלימודים. הם למדו במקום מהרציניים ויש להם את כול התעודות הפורמליות אבל הם עושים שטויות שזה לא להאמין. אני לא חושבת שהמטפלים שסימו איתי לימודים הם שרלטנים. הם למדו וסיימו וקיבלו תעודה. אבל אני גם לא אמליץ אלהם כמטפלים טובים ואפילו אחשוש להפנות אליהם. אז מי אנחנו שנחליט מי מטפל ראוי ומי לא. איך באמת יודעים מיהוא שרלטן. לי בכול אופן אין תשובה
 
למעלה