מולי-בקשה עזרה לבעייתי הקשה

[bonbonori]

מולי-בקשה עזרה לבעייתי הקשה

מולי שלום, הסיפור שלי מאוד ארוך ועל זאת קבל את התנצלותי. אשמח אם תוכל להקדיש לי כמה דקות חשובות כי בעיה זו היא בעיה מאוד קשה בחיי ואני כל הזמן מחפש תשובות ותקוות מאנשים גם אפילו אם אני שואל זאת על גבי פורום באינטרנט כי כל פיסת מידע אלי תביא לפיתרון. אני אור, בן 20, חייל וכדורסלן. כיום אני בהפסקה של הכדורסל עקב פציעה בקרסול אך מתאמן בחדר כושר ורץ. מולי, הבעיה הקשה שלי היא סיפור חיי שפגע בי לכל אורך השנים ובמיוחד במקצוע האוהב עלי שרציתי ורוצה לפתח-כדורסל. אני התחלתי לשחק כדורסל מאז כיתה א' ומאז תמיד זוכר את עצמי כפעיל ספורטיבית והשתתפתי בהרבה חוגי ספורט שונים כמו כן. בכיתה ג'-ד'-ה' שיחקתי כדורסל תמיד עם הבני מחזור שלי ומיד לאחר האימון היה המחזור מעלי מתאמן והייתי מתאמן גם איתם. אף פעם לא זכור לי שהרגשתי עייפות. זכור לי שהייתי ממשיך להתאמן כמו שד ומרביץ ביצועים של כושר שאף אחד לא האמין מאיפה הכח שלי. לשמחתי הצלחתי גם להציג כישורים בתחום הכדורסל. בכיתה ז'-השתתפתי פעם ראשונה במרוץ 10 ק"מ בעירי. באותו מרוץ עשיתי תוצאה של 47 דקות בערך. ולאחר מכן בצהריים היה לי עוד משחק כדורסל. לא הרגשתי עייפות ולא כלום והמאמן בכלל לא האמין לי שלפני עשיתי את המרוץ. עד עכשיו הקדמה. הסיפור בעצם מתחיל מכיתה ח' בגיל 13. בגיל הזה עברתי ניתוח כנגד הזעת יתר בכפות ידיים. מאז כל חיי השתנו. מלבד התופעות לוואי שקיבלתי-לא מזיע בכלל בפנים וממש קצת בידיים ולא מזיע בעורף ובצוואר. לעומת זאת מזיע כמו מטורף מהחזה ומטה. ככה המצב עד היום. מלבד דברים אלו באימון הראשון אחרי הניתוח-כ-3 שבועות אחרי התאוששות מהניתוח-זכור לי את האימון כאילו הלכתי להתעלף. הרגשתי מועקה רצינית ולא יכלתי לנשום. זכור לי גם כאבים בחזרה במגע ללא קשר לאימון. חשבו שיש לי דלקת ריאות והדבר נשלל. חשבתי שפשוט איבדתי כושר והמשכתי להתאמן. אחרי כמה אימונים המאמן בעצמו בא אלי ושואל מה עשו לי בניתוח כי אני מתאמן כמו בן אדם עם כושר של סמרטוט. לא ידעתי מה להגיד לו. מאז המשכתי להתאמן והעלתי תכושר אך עדיין הרגשתי רע ולא הצלחתי לחזור למה שהייתי ואפילו לא התקרבתי. הורי ואני החלטנו ללכת יותר רחוק ופנינו לויינגייט לבדיקה. הגענו למנהלת המחקר של הספורט, באותו זמן זו הייתה נעמה קונטנטיני. החלטנו לבצע בדיקת ריאות עק שהייתי קטן היה לי חשד לאסטמה. הבדיקה יצאה תקינה. הבדיקה התבצעה על מסילה. לאחר מכן עשיתי שוב בדיקה על מסילה-ארגונומטריה. בא פה נתון מעניין. באמצע הבדיקה, הרופאה ראתה כי הדופק שלי עולה מאוד לאט ואף נתקע ובגלל שרצתה להביא אותי לדופק מרבי הגבירה לקצבים גבוהים ושיפועים גבוהים. הבדיקה לבסוף הופסקה על ידי. הגעתי לדופק מירבי 190. דופק מירבי כזה בגיל 13-14 לא מזהיר. נעמה חשבה שלא התאמצתי ולא משכתי את עצמי. אני הסברתי שפשוט לא יכלתי יותר ומאז ומתמיד אני אף פעם לא וויתרתי אם יכלתי להמשיך תמיד הייתי פייטר בקטעים של ראש כנגד עייפות אבל שם פשוט נגמרתי ולקח לי הרבה זמן להתאושש מהבדיקה. הוחלט שאני אלך על תזונה.הלכתי לתזונאית זהבה אחת שמוכרת בתחום הספורט והיא עשתה לי תזונה רצחנית-הייתי ללא סוכרים בלי חלב ועם לחם שיפון ודברים בריאים למשך חצי שנה. הדבר כמובן לא הביא לשיפור. לאחר מכן נעמה החליטה לנסות הכל זאת לתת לי משאף כנגד אסטמה-ונטולין. הדבר לא עזר ואף גרם לי להרגיש רע. נעמה קבעה שאני כשיר להכל ואני בריא כשור ופשוט להמשיך בהתאם ליכולתיי. אני נורא התאכזבתי. הרגשתי שהיא פשוט חרצה את גורלי. מאז ניסיתי גם בעצת הפיזיוטרפיסט של הקבוצה שלי לקחת כל מיני אבקות שמחזירות את המלחים במהירות-בגלל שאני מזיע ממש המון. לאחר כשבועיים הפסקתי כי לא הרגשתי שיפור. אני באמת מזיע המון המון בכל אימון החולצה שלי פשוט ספוגה וכמו כן המכנס. תמיד שהייתי נופל היו צריכים לנקות את הפרקט שעה. הסיפור ממשיך בעצם בכך ששנה אחרי שעשיתי את התוצאה במרוץ רעננה של 47 דקות בערך עשיתי תוצאה של שעה ורבע! אין יותר הרגשת אכזבה מהדבר הזה. שנה אחרי כבר עשיתי 55 ושנה אחרי 50. אך עדיין עד היום אני לא מרגיש את מה שהרגשתי בעבר. ואת כמה שזה רחוק אני זוכר את התחושה של החוזק, של האי עייפות, שאין מה שיעצור אותי. לא כאב לי כלום לא מנע ממני להמשיך תפעילות שום דבר. והיום? רק כאבים רק קושי רק עייפות. שמתי לב גם מכיתה י"א-גיל 17 שהרגליים שלי כמעט כל אימון מתעייפות ממש עד כדי כאבים ועד כדי כובד ועייפות מוחלטת. דבר זה נמשך עד היום. בעיקרון העייפות הזאת יכולה להתחיל מיד אחרי כמה ספרינטים. אני הרבה פעמים הייתי מתעייף יותר מאחרים. אבל לפחות זכיתי בראש שנלחם בעייפות ותמיד הייתי סוחב את עצמי עד סוף האימון בכח. כל אימון הייתי צריך לשכב בצד כמה דקות כדי להתאושש. שמע מצד אחד אני נשמע כמו בן אדם עם בעיה גדולה. מצד שני אני אמרתי שאני רואה לבדוק את עצמי ואת היכולות שלי והלכתי לגיבושים בצבא. עברתי יום סיירות בוינגייט והעבירו אותי לגיבוש מטכל. היום סיירות היה כמה שעות טובות בהם הובלתי כל הזמן בכל הפעילויות דבר שבהחלט שמחתי. יש לציין שאחרי הפעילות הייתי שפוך לגמרי אבל זה כולם היו ככה. בגיבוש מטכל לא הייתי בין הטובים אך נפצעתי בגב בהתחלה. כיום אני גם מתאמן בחדר כושר-אימוני כח ואירובי. לשמחתי יש לי ידע בתחום-עברתי קורס מדריכי חדר כושר בוינגייט. לאחרונה גם קניתי שעון דופק על מנת לעבוד כמה שיותר נכון ולדעת בכל רגע נתון מה הדופק שלי. כיום אני עושה אימוני כח של שעה וחצי 3 פעמים בשבוע ואחרי כל אימון כח אני עושה אירובי-כמובן אוכל איזה חטיף אנרגיה בין לבין. אירובי אני מבצע על מסילה בשיפוע של 0 אחוז על מהירות של 12.8 במשך 40 דקות. 20 דקות ראשונות לא עובר את הדופק של 140-145. לאחר עוד 10 דקות מגיע ל155-160 ולקראת 4 דקות אחרונות של האימון מגיע לדופק של 170. בסוף האימון הדופק נמדד בדרך כלל על 174-175. לאחר אימון כזה אני גמור ומתאושש ממש לאט. לאחר 20 דקות נמדד עדיין הדופק על 120. לאחר 20 דקות לא ידוע. כל המדריכים בחדר כושר שדיברתי איתם אמרו לי שאני מטורף ומה אני בכלל מתלונן על עייפות. לעשות 12.8 קמ"ש על מסילה למשך 40 דקות זה מצוין ואני בכושר מצוין. ואני אומר יכול להיות-אבל בתכלס בשטח-באימוני כדורסל אני מדשדש. ובטח תגיד שאני צריך לעשות אימוני אינטרוולים-אך אימונים אלה אני כל הזמן עושה באימונים. אז איך הכושר שלי במשך שנים של אימונים אינטנסיביים מאוד לא השתפר? לי יש כמה השערות שחלקן אולי לא הגיוניות אך היית רוצה לשמיע אותן.

 

[bonbonori]

המשך

1. בעיית חלוקת הזיעה בגוף גורמת לעייפות. אולי בגלל שאני בכלל לא מזיע בראש ובחלק עליון אז יש בעיה של חום, הגוף לא מתקרר ויש בי עייפות. נראה לי השערה לא הכי הגיונית. 2. כאבי שרירי הרגליים. כמעט בכל אימון אני מרגיש עייפות מסוימת ברגליים. גם בריצות בחדר כושר. הרבה פעמים עד לאימון הבא אני עדיין עם תחושת כובד ותחושת שלרגליים אין כח לזוז. למשל-כאבים של עייפות רצינית בעליית מדרגות. האם באמת שיש כאבי שרירים ברגליים והן עייפות אז הגוף מתעייף יותר מהר? זה דבר שלדעתי מאוד הגיוני עד ברור מאליו. שמעתי על השערה שאולי יש לי בעיה בהולכת חמצן לשרירים ברגליים. האם יכול להיות דבר זה ומה עושים בקשר לזה? 3. אני אלרגי לאבק בצורה לא קלה. מטופל כבר שנה באמצעות חיסונים. יש שיפור רב אך עדיין יש לי תמיד ליחה כבדה בפעילות דבר שמעיק לי על הגרון וגורם לפעמים לתחושת "חנק". אם אני יורק את זה זה לא עוזר אל גם בגלל שיש לי שוב ישר אחר כך. 4. אולי שוב טיפול של ונטולין כן יכול לעזור כי אני מרגיש מועקה של אויר. קשה לי להכניס אוויר בפעילות. דבר זה ידוע לי כנורמל אבל יכול להיות שאצלי הריאות לא מתפקדות כמו שצריך למרות שבבדיקה דאז בוינגייט התפקודי ריאות יצאו תקינות. 5. אני סובל לפעמים מצרבות. בעת פעילות אחד מסימפטומי העייפות זה גם תחושה של צריבה ומעוקה כבדה באיזור הסרעפת. תחושת כובד שכאילו אומרת אור תעצור במקום ואל תזוז. לא עולות לי כרגע עוד רעיונות והשערות. אני כיום רוצה לחזור לשחק כדורסל לאחר שאחלים סופית מפציעתי בקרסול. בכל זאת אני יכול להתאמן בריצות וחדר כושר. אני מאוד מקווה שאוכל לחזור עם כוחות מחודשים ובצורה יותר טובה. שמע סך הכל עד היום שיחקתי כדורסל והצחלתי פחות או יותר להתמודד עם הבעיה. הייתי בנוער לאומית של רעננה ושיחקתי במטרו ווסט רעננה ולשמחתי הצלחתי להשתלב יפה בשני התחומים. הייתי גם שותף לאליפות של מטרו בשנת 2004. אך אני בטוח שללא בעיית הכושר הייתי יכול להיות שחקן בהרבה יותר רציני ודומיננטי. בגלל העייפות קשה לי לפקד ולצעוק על המגרש-לכוון שחקנים וכו'. קשה לי להשתלב בהתקפה כי אני תמיד הייתי שחקן גם של הגנה והייתי שומר על רכזים מהירים ולאורך כל המשחק ולא הצלחתי להגיע עם כוחות להתקפה, הצלחתי להיות שחקן התקפי ולתרום אבל לא בצורה קיצונית שם עקב העייפות. אני בטוח כי אם בעיית העייפות הגדולה הזאת תיעלם אני ארגיש יותר טוב ויהיה בהרבה יותר טוב. הסיפור מאוד ארוך ועל זאת קבל את התנצלותי. אך הבעיה הזאת היא ללא ספק בעיה קשה מאוד בחיי ואני כבר שנים מחפש תשובה. מכיוון שיש לך ניסיון בתחום אני אשמח לשמוע את דעתך. ותוספת קטנה: לפני כשנתיים שלוש במסגרת מגמת ספורט והקורס מדריכים שעשיתי דרך בית ספר הייתי פעם אחת בווינגייט בכל מיני סדנאות וגם נכנסו לבדיקה של סף חומצת חלב. הבדיקה התבצע על אופנים והיינו צריכים לשמור על קצב פידול מסויים וכל פעם בהתאם לקריטריונים ולזמנים העלו במשקולת ההתנגדות של האופנים. בסוף הבדיקה, מתוך 20 אנשים בערך ביניהם גם הכדורסלנים שאיתי בקבוצה, אני קיבלתי את התוצאה הכי גבוהה. 72. אז איך אני עייף?!

 

[מולי אפשטיין]

אור בקצה

שלום אור, אכן סיפור די סבוך שמתפרש על הרבה שנים למרות גילך הצעיר. האם אתה חייל כיום? איזו מן פציעה בקרסול יש לך? דרך הפורום קשה כמובן לתת פתרונות לנושא מורכב כמו שתיארת ולכן אני רק יכול להציע להגיע לפגישת ייעוץ שבמהלכה אפשר יהיה להתרשם מן הבעיה ולנסות להציע פתרונות. אתה יכול להזמין תור לייעוץ פיסיולוגי בוינגייט, או אצלי או אצל הפיסיולוג שון פורטל. הטלפון להזמנות - 09-8639400 בברכה,

 

[bonbonori]

תודה על התשובה

כן כיום אני חייל, סובל מפציעה בקרסול של קרע חלקי/מלא של רצועה ושחיקה של הסחוס. בקרוב אעבור ניתוח אצל פרופסור במאיר, מאיר ניסקה אם מכיר. היית בעבר בפגישות ייעוץ בווינגייט אצל נעמה קונסטנטיני שכיום לא עובדת שם הבנתי. בזמנו היא לא הצליחה לעזור לי מלבד להגיד שאלי לא התאמצתי מספיק במבחן מאמץ בו לא עברתי את הדופק 190. אבל אני ברוך השם עם ראש חזק בקטעים האלה והייתי יכול להישבר שם הרבה לפני פשוט משכתי את עצמי מאוד חזק שם. בקיצור לא מצאה תשובה לבעייתי. ובעייתי מאוד מפריעה לי בכדורסל וגם גרמה לי לא להגיע בצבא לאן שרציתי-בגיבוש סיירת מטכל נאלצתי לפרוש בגלל פציעה שכראה קרתה בגלל העייפות. לא יודע אם באמת אפשר לעזור לי-עובדה שבזמנו נעמה לא הצליחה.