מומחית בליווי תהליכי אימוץ- יונית טרנר מתארחת

[הנהלת הפורומים]

מומחית בליווי תהליכי אימוץ- יונית טרנר מתארחת

זה לא קל להיות הורה, גם לא הורה מאמץ

האם כהורה מאמץ אתה באמת יודע על מה הילד שלך חולם בלילה ומה הוא מאחל לעצמו?

האם כאם מאמצת את יודעת מה מטריד את בתך בנושא האימוץ?

האם אתם באמת מצליחים להתחבר לעולמו הפנימי של ילדכם?

ביום ראשון ה- 26.1.14 בשעה 20:30-21:30, יונית טרנר- מאמנת אישית ומנחת קבוצות בנושא אימוץ ילדים, מגיעה לענות על השאלות שלכם.

קצת על יונית:
יונית טרנר, M.B.A. מתמחה בליווי, אימון והדרכה אישית וקבוצתית להורים מאמצים ולילדים מאומצים.
יונית חוותה את עולם האימוץ כילדה מאומצת והיום כאם מאמצת.
יונית פיתחה את המודל "בשביל האימוץ", בעזרתו היא מסייעת להורים להתחבר לעולם של הילד ומנקודת מבטו על הנושאים הקשורים לאימוץ.

לכרטיס העסק של יונית בתפוז עסקים: http://biz.tapuz.co.il/bizcard-940

אתם מוזמנים לשרשר את השאלות שלכם לכאן החל מהיום

האירוח נעשה במסגרת האירוחים המקצועיים של תפוז עסקים-
תפוז עסקים, מחברים בין עסקים לקהילות

 

[China8]

שלום יונית

ראשית, ברוכה הבאה לפורום שלנו ושמחה על הסכמתך להתארח אצלנו.
האם תוכלי להסביר לגבי המודל "בשביל האימוץ" וכיצד הוא מסייע להורים להתחבר לעולמו של הילד המאומץ?

 

[China8]

משתתפי פורום יקרים

ניתן לשרשר את שאלותיכם כבר עכשיו כך שיונית טרנר תוכל לענות עליהן בעת האירוח ביום ראשון. תודה

 

[יונית109]

מודל בשביל האימוץ

ערב טוב China8 לשאלתך, מודל בשביל האימוץ הוא מודל תהליכי פשוט שמאפשר להורים מאמצים לקבל תמונה ברורה של ההתמודדות של ילדם עם האימוץ לאורך השנים.

כיצד המודל מסייע להבין את הילד?
לכל ילד מאומץ, בהתאם לגילו, יש מחשבות, דמיונות וסוגיות שעולות לו בגלל האימוץ. המודל מעלה את השאלות שמאומץ חושב עליהם ובעצם מזמין את המאמץ לשאול את ילדו את אותן שאלות. אז מה ההבדל? במקרה של המודל ובסיוע שלי, ההורה יצייד את עצמו כבר עכשיו,מראש, עם התשובות שמתאימות לו ולמשפחתו. כך הוא לא יהיה מבולבל, לא יישאר נבוך מול שאלותיו של הילד, ולא ישדר מסר לא ברור בגלל ההפתעה שבשאלה! ההורה יהיה מוכן עם תשובות ברורות ופשוטות המתאימות לגילו ולהתפתחותו של הילד.

וחשוב לא פחות,
אחד הדברים שמאפיינים ילד מאומץ הוא שהוא חושב ומרגיש שאף אחד לא מבין אותו... ובמיוחד, שאתם ההורים לא מבינים עד הסוף את ההוויה בה הוא חי וגדל. המודל:
- מאפשר להורים לצמצם את הפער ולהבין את מקומו של הילד .
- מלמד את "שפת האימוץ"
- מלמד לחשוב אימוץ, מנחה את ההורים מה לומר ובעיקר מה לא...
- מסביר להורים את הכאבים של המאומצים ואיך הם יכולים לקבל תשובות מראש ולהכין את עצמם כדי לעזור לילדם להתמודד עם כל הקשיים שיש לו- גם עם עצמו וגם עם הסביבה- בית ספר, חברים ומשפחה מורחבת.
- להתמודד כראוי, באמצעות כלים והכנה מראש לקראת השאלה הבאה שמגיעה תמיד במפתיע...
אני בטוחה שבהמשך הערב תעלנה שאלות שיאפשרו לי לחדד ולתת דוגמאות... מוזמנות להמשיך לשאול...

 

[נתנאלה2]

האם את יכולה להתייחס לשאלה, כיצד

ניתן לקבל בצורה המטיבה והמיטבית ילד מאומץ למשפחה עם ילדים ביולוגים?
כיצד ניתן לרתום את הילדים למאמץ המשפחתי .
מן עשה ואל תעשה .
כיצד לגונן עליו מבלי לפגוע בקיים....ולשבור את האיזון המשפחתי שנוצר, ככל הניתן כמובן .
תודה שבאת
מחכה לקרוא בשקיקה את מילותייך

 

[יונית109]

איך מצרפים מאומץ למשפחה עם ילדים?

נתנאלה 2 ערב טוב,
אני שמחה על שאלתך כי חשוב לאמץ ילד למשפחה אוהבת עם רגישות, הכלה, מוכנות להקרבה והשקעה בילד שמגיע. כל ילד חייב להרגיש בטחון במקומו על מנת להרגיש שייך, כל שכן – ילד מאומץ. ילדים ביולוגיים בבית אינם מהווים מחסום, נהפוך הוא, הם יכולים להקל ולעזור בקליטה. אם הם מספיק גדולים - מגיל–בית ספר יסודי ומעלה – מומלץ לשבת איתם ולהסביר להם את החלטתכם, ולבקש את עזרתם בקליטת הילד. יחד עם זאת אסור לשכוח. האחריות היא שלכם. לרתום את הילדים לאימוץ זו עבודה שלכם, כהורים. עבודה שחייבת לשלב עשייה עם תקשורת. תראו התלהבות, בלי לפגוע במקומם של ילדכם, תבקשו סיוע ותפרגנו עליו, הכניסו הביתה מושג של זמן איכות ותשקיעו אותו גם עם ילדיכם הביולוגיים כך שהם יבינו שמקומם לא נפגע. במקביל, תבלו עם המאומץ זמן איכות משלו וכך תיצרו איחוד של הקשר - שלכם אתו ושל כולכם כמשפחה.
נתנאלה, לא פרטת בני כמה הילדים הביולוגיים שלך ובן כמה המאומץ. האם יש פער גילאי גדול? האם תהיה תחרות על צעצועים? האם יש מקום לתחומי עניין ושפה משותפים?
אם יש פער גילאי גדול סביר להניח שעם כל אחד מהילדים תצטרכו לבלות, להיות, לתת מעצמכם. אם אין פער גילאי, תצטרכו ללמד להתחלק- לא רק בתשומת לב אלא גם בצעצועים וכו'
ברמת "עשה ואל תעשה" – הקפידו לשמור על הכללים שלכם בבית. אל תשנו אותם בגלל הילד החדש שנוסף למשפחה. גם ילדכם הביולוגיים וגם הילדון החדש צריכים הורים וסמכות, וטוב להם עם הצבת גבולות ואסרטיביות. אל תשכחו להישאר הורים!
כל מה שאני מנסה לומר לך זה שאולי זה נראה קשה או מורכב מה שבטוח שזה אפשרי.

המון הצלחה יונית

 

[משתפרת]

כמי שבעצמה אומצה

האם יש משהו שאת כאם מאמצת תעשי או לא תעשי בגלל תובנות יחודיות שיש לך כמאומצת?

 

[יונית109]

תובנות אישיות ממני אליך...

שלום משתפרת,
השאלה ששאלת אותי מורכבת כי אצלנו בבית, בגלל ההכרות שלי עם האימוץ, אני לא נותנת לו מקום למניפולציות שבד"כ עושים ילדים מאומצים להוריהם.
זה היה ערב אחד חורפי ביותר בירושלים, והקטנה שלי, שהייתה ממש קטנה (4) אמרה לי: "את לא אמא שלי, ואת לא תגידי לי מה לעשות". ברגע הראשון חייכתי לעצמי וחשבתי איך משפט שאני אמרתי להורי בגיל 17 חוזר אלי כבומרנג בגיל 4... מודה שלקח לי כמה דקות, אבל פתחתי את הדלת תוך כדי תשובה: אני אמא שלך, אין לך אחרת, ואם את חושבת אחרת, לכי וחפשי אותה. הרוח שנכנסה פנימה מדלת הכניסה והתשובה שלי הסבירו לבת הזו ולאחותה הגדולה שמשפטים כאלה, שמרטיטים הורים מאמצים, לא עושים עלי רושם, והיום שתיהן בגיל ההתבגרות ומשפטים כאלה או דומים לא חזרו.
ברור לי שלא לכולם מתאים לומר משפט כזה... זה קשור לאישיות ולאופי שלכם, אבל ברור לי שיש להפגין חד משמעיות בתשובה כדי שהילד ידע בברור את התייחסותכם לנושא.

יודעת מה הן מרגישות ומעבירה את היתרון הזה אליכם, הורים מאמצים
היתרון שלי כאם מאמצת וכמאומצת הוא בידיעה מה עובר על בנותיי. כשהן אומרות משפט כזה או אחר אני יחסית מהר יודעת לזהות האם מקורו באימוץ או שהוא יכול היה להיאמר על ידי כל ילד אחר. בנקודה הזו אני רואה את היתרון הגדול ביותר שלי. הזיהוי המהיר של הבעיה, המחשבה, החלום והקושי – הם נותן לי את היכולת לעזור לבנותיי הכי מהר וממוקד לצרכיהם ולא סוחבת אותן בזמן עד להחלטה איזו תשובה נכון לתת...
המסר הכי חשוב שאני יכולה לתת לך ובכלל לכולכם, הוא לדעת לזהות במדויק מה מפריע. אל תניחו הנחות שהמשפט שנאמר מגיע מהאימוץ או דווקא לא מגיע ממנו. אל תהיו נודניקים, אבל תשאלו את הילד שאלות מנחות והקשיבו לתשובות שלו לפני שאתם עונים לו. תהיי פנויים באמת לשאול ולהקשיב – זו הדרך היחידה שאני מכירה לזהות במדויק את מקור המשפט שנאמר.
כל טוב יונית.

 

[נגה לביא]

וזו השאלה העיקרית, לא?

איך מזהים אם משפט מסויים נאמר ממקור אימוצי-פרטני, ממקור ילדותי-כללי, או אולי בכלל משלוב של מקורות אלו?

תשעים וחמישה אחוז מן המקרים אנו די משוכנעים שזיהינו ללא בעיה את מקורות תגובותיה של זיו, אך חמשת האחוזים האחרים, גם אם הם בטלים בשישים, מהווים מקור לדאגה זו או אחרת עבורנו.
למשל
פחדה של זיו להיות ללעג בעיני אחרים, פחד המשתק אותה לפעמים, בעוד בפעמים אחרות הוא לא מופיע גם כאשר אנו חושבים שדווקא יש סיבה לחשש אובייקטיבי.
- האם הוא נובע מאשיותה של זיו, שאינה מוחצנת מלכתחילה,
- האם הוא נובע מפינוקנו אותה,
- האם הוא נובע מכך שאומצה בגיל שלוש, ועד אז התגוררה בסביבה אוהבת ומגוננת, כך שחוותה קריעה חדה מכל המוכר לה,
- או שאולי יש מקום לכל אחד מהגורמים האלו?
כיצד מזהים תגובה הקשורה למקור אימוצי דווקא, גם כאשר היא יכולה לנבוע מגורמים אחרים?

 

[יונית109]

התנהגות אימוצית?

נגה ערב טוב,
לצערי קצת מורכב לענות על שאלה כזו מבלי להכיר את כל הפרטים.
זה יהיה לא מקצועי מצידי.
כמי שמסייעת למשפחות רבות אני יכולה לומר שניתן לזהות את "האימוץ" בים אתגרי ההורות. כל אחד מהגורמים שהעלית, וכולם גם יחד, יכולים "לתרום " להתנהגות כזו.
לדוגמא פחד ולעג - יכולים להיות גם אצל ילד שאינו מאומץ.
אני לא מכירה את זיו או את משפחתך אך ישנן התנהגויות אופייניות למאומץ קשורות בפחד הבא לידי ביטוי בהתנהגות מרצה. אין לי מושג אם זה קיים אצלכם, לא העלית את זה כאן ולכן
התייחסתי לריצוי כאלמנט ראשון שהייתי בודקת אתכם.

 

[נגה לביא]

וזו הייתה אמורה להיות הנקודה שלי

כל ילד הוא ישות בפני עצמה המגיב בתוך מסגרת משפחתו. מי שמכיר את הנפשות הפועלות, יזהה את המקומות מתוכם הילד פועל, ויגיב בהתאם אליהם. משפטים הטוענים לידיעת המקום ממנו הילד הכללי פועל הם בעייתיים. במקרה אותו סיפרת על בתך, פעלת על פי הכרותך איתה ועל פי תפסתך לפעולה נכונה. זה עבד, כפי שתשובה אחרת הייתה עובדת להורה אחר עם ילד אחר.

הורים רבים נוטים להשליך על ילדיהם את מה שחוו כילדים. אצלנו בבית האימוץ שיחרר זאת, אנו מתייחסים לזיו כאל זיו ולא כאל שלוחה צעירה שלנו. אין לנו סיפורי "אני עשיתי ככה, וארבעים שנה אחרי זה בתנו נהגה בדיוק ככה" כפי שאני שומעת מהורים רבים אחרים. נראה שזו תגובה אנושית של רבים לזהות את עצמם בילדם, ולטעון שהגיבו נכון כי זכרו את עצמם כילדים. כפי שאני רואה זאת, הורה קשוב רואה את ילדו ומגיב לילדו, גם אם הוא עושה זאת בהתאם לתפיסתו כפי שעוצבה עד הגעת הילד לחייו. כל עוד ההורה הקשוב אכן קשוב ולא נוהג בדרך הזרה לו, הוא יראה פירות לעמלו (למעט מקרים קיצוניים, אך לשמחתנו הם מועטים יחסית).

 

[דניאלה111111]

תשובתך: "אם את חושבת אחרת, לכי חפשי אותה"

הי יונית,
תודה על תשובותייך.
אני מודה שקשה לי מאד עם התשובה שלך לביתך בת ה-4: "אני אמא שלך, אין לך אחרת, ואם את חושבת אחרת, לכי וחפשי אותה."
ואנסה להסביר למה אני חושבת שתשובה כזו אינה נכונה, לאף ילד מאומץ באף גיל, לא כל שכן בגיל 4.

אני בהחלט מסכימה כי אין רצפט אחד שמתאים לכל ילד ולכל משפחה, ויש מקום רב לקשת רחבה של תשובות, רגשות ותגובות שלנו כהורים לסוגיות שילידנו מעלים. מה שמתאים לילד מסויים ולהורה המסויים שלו בסיטואציה ספציפית, לא תמיד יתאים לילד אחר או אפילו לאותו הילד עם הורה אחר. עם זאת ישנם לדעתי קווים אדומים שחלים על כל ההורים המאמצים שאותם לדעתי האישית, ממש לא רצוי לחצות.

ילדה בת 4 שאומרת "את לא אמא שלי ואת לא תגידי לי מה לעשות" משתמש לדעתי בתגובה הכאילו "מרדנית" כדי, בין השאר, לבדוק מה את חושבת ומה את מרגישה מול האפשרות שמועלית כאן שאת לא באמת אמא שלה. שאת לא "האם האמיתית" כמו שלא פעם נאמר פה בפורום על ידי ילדים מאומצים להוריהם.

במצב כזה לדעתי הילד/ה בעצם מבקש/ת לקבל אישור שאנחנו כן ההורים שלו, שאנחנו כן ההורים האמיתיים שלו (גם עם יש עוד הורים אמיתיים אחרים) ושלפחות מבחינתנו אנו כהורים מאמצים - הוא או היא הם הילדים שלנו לכל דבר, הם כל עולמנו.

גם כך אצל רבים מהילדים שלנו הסוגייה "כמה הם באמת שלנו" מבחינתו, מבחינת החברה הסובבת, מבחינת העולם ומבחינתם - היא סוגייה קריטית המעוררת הרבה חרדות. חרדות נטישה, חרדות זרות וחרדות זהות.

לדעתי במצב כזה הורים צריכים להעביר מסר הפוך ממש מזה שהצגת לביתך. כי במסר הזה אנו עלולים לאשר לילד את הגרועה בחרדותיו: שכיוון שהוא אינו פרי בטננו - נהיה מוכנים לוותר עליו יום אחד.
תשובתך: אם את/ה חושב/ת אחרת אז לך חפש לך את האם הביולוגית, היא תשובה מעוררת חרדות נטישה.
במקום זאת, ובדיוק ההפך מהמסר שלך, המסר צריך להיות בתשובה: אתה ילדי בכל מחיר, אני אמא אמיתית שלך (ולדעתי בהחלט יש מקום לתת גם לביולוגית מקום חשוב אך להסביר את ההבדל) ואני בשום אופן לא אוותר עליך לעולם.

כי ילד בן 4, נבון ככל שיהיה, לא מסוגל להבין את עומק ההתחיבות ההורית שלנו כמאמצים. את העובדה שזה לתמיד ובכל מחיר. אין החזרות ואין החלפות. לדעתי גם קרוב לודאי שזה מה שהיא קיוותה לשמוע ממך - שאת כן אמא שלה, שאת לא תוותרי עליה לעולם.

ובעצם לדעתי יתכן שבתשובתך אישרת לה את הגרוע בחששותיה: "אני מוכנה לוותר עלייך" (לכי חפשי את אמך הביולוגית...)

גם האמירה: "אין לך אחרת" היא מאד בעייתית לדעתי.
לילדה יש אם אחרת. יש לה אם ביולוגית וזה מה שמעלה בה חרדות כרגע. מי האם האמתית בינכן.
לכן חשוב לדעתי להסביר לילד בן 4 כי בהחלט יש לו אם ביולוגית, אבל היא לא יכולה לגדל אותו.

למחוק אותה באמירה "אין לך (אמא) אחרת" מאד לא נכון לדעתי, שהרי הוא עשוי מהחומרים שלה, ועלול להרגיש שאם היא פסולה או לא קיימת בעיני ההורה המאמץ, כך גם הוא, שכן הוא חלק גנטי ממנה.

 

[נוני 75]

דניאלה הסכימה עם כל מילה שלך

כל הסיטואציה גם הייתה לא נעימה, חורף בחוץ, צאי החוצה, מאומץ או לא מאומץ לא הייתי מדברת כך אל בני. מעבר לכך שכהורים לילדים מאומצים אנחנו יותר רגישים למילים שיוצאות מהפה שלנו .אם הבן שלי לא רוצה ללכת ואני רוצה להתקדם בדרך, אף פעם לא אומר לו , אמא הולכת להתראות, אלא אנחנו הולכים, הדקויות האלה הם שמשפיעים על התחושה שהילד לא לבד

גם אני מסכימה שמחיקת הזהות שלו לא נכונה -קראתי מאמר של יונית על השיטה שלה, ועם כל הכבוד לה אני לא מסכימה עם שיטות הפעולה שלה, בין היתר היא טוענת שיש לחזק את התחושות שלה הילד שהוא דומה לנו, (וגם אם לא למצוא "בכוח" מאפיינים שונים) ,לא להפוך את החור השחור בחייהם למשהו דרמטי וכו...אני מאמינה שצריך לתת לילד מקום בטוח לדבר על רגשותיו ולא לנסות להפוך אותו למה שהוא לא .

 

[יונית109]

זה הזמן לאמץ את הקשר

נוני 75 ,

המדריך "זה הזמן לאמץ את הקשר" מעלה את עשרת הנושאים החשובים ביותר בעיני באימוץ. אחד הנושאים הוא דמיון ואחר הוא החור השחור וההתייחסות אליו.

ילד מאומץ מחפש שייכות. דמיון, לשיטתי יכול להיות חיצוני ויכול להיות גם אחר- בהרגשה למשל. שנינו מרגישים אותו הדבר או אוהבים את אותם דברים. לא המלצתי להפוך מאומץ למה שהוא לא... מציאת קשר לרבות דמיון הוא דבר חשוב בפרט למאומץ צעיר. המלצתי היא לתת לילד למצוא דמיון בינו לבין משפחתו. שוב, דמיון הוא לא רק חיצוני.

לעניין החור שחור - כמי שמלווה משפחות אני יכולה לספר שישנן משפחות לא מעטות אשר "מאשימות" את החור השחור- את עברו של הילד - כאשר קורה משהו, גם כשהילד בוגר. במדריך הסברתי שיש לתת מקום לעבר אך לא להעצים אותו. כמוך בדיוק, אני לגמרי בדעה שיש לגדל את הילד המאומץ במקום בטוח - כשאר הילדים.

 

[סביון1]

נוני יקרה, ילדים מחפשים תחושת שייכות

אני לא יודעת למה הכוונה בלמצוא "בכוח" מאפיינים שונים. אני חושבת שכן כדאי למצוא מידי פעם קוי דימיון בין הילד להוריו. בהתנהגות, בהרגלים, בהעדפות, בהבעות פנים. אצלנו מי שמחפש ומוצא ומכריז על כך זה בדרך כלל דוקא הבן שלי. ולדעתי זה מעיד על כך שהוא זקוק לתחושת השייכות הזאת ומחפש אותה בדמיונות הקטנים הללו.

ולגבי דמיון חיצוני - דוקא מזה הייתי נמנעת, כי הלא ברור שגם אם קיים דמיון חיצוני הוא מקרי בלבד כי אין קשר גנטי בין הילד להוריו.

 

[קצתאופטימית]

גם אני מסכימה עם כל מילה של דניאלה ועוד משהו

מסכימה מאד עם דניאלה שאמירה בסגנון: לכי לחפש לך אמא אחרת אם לא מוצא חן בעינייך... היא אמירה איומה הגורמת או מעודדת חרדת נטישה נוראית שגם כך קיימת אצל רבים מהילדים המאומצים. זה ממש מסר של גירוש.

יש באמירה הזו גם דחייה גדולה מצד האם כלפי הילד, שגם כך לא תמיד בטוח בעד כמה היא אוהבת אותו מכיוון שהוא לא בשר מבשרה.

מסכימה מאד גם עם נוני שאסור להגיד דבר כזה גם לילד ביולוגי. זה נורא.

רציתי להוסיף עוד דבר.
יונית את כותבת "אני לא נותנת לו מקום למניפולציות שבד"כ עושים ילדים מאומצים להוריהם"
עצם התפיסה הזו כאילו אמירה כזו של ילדה בת 4 היא מניפולציה, היא לא נכונה בעייני.
וגם אם כן, לדעתי כן צריך לתת לה מקום ולהבין מה עומד מאחריה או מה עשוי ועלול לעמוד מאחריה.
כי מאחוריה עומד הרבה פעמים פחד גדול להינטש או להעזב.
מסכימה מאד עם דניאלה שזו אולי דרכה של הילדה לבקש שתסבירי לה למה לעולם לא תעזבי אותה, למה לדעתך את כן אמא שלה, וכמה היא חשובה לך, מעבר לויכוח המקומי או לבעיות התנהגות כלשהן.

במקום זאת, לא רק שלא פוגגת את הפחדים שלה אלא העצמת אותם בתשובה שמדברת על פרידה ועל נטישה כשאת מציעה לה לעזוב את הבית ולחפש את הביולוגית. את בעצם מגרשת אותה או לפחות נותנת לגיטימציה (מחרידה לדעתי) לתסריט שבו היא תעזוב לחפש את אימה הביולוגית - ואת נותנת לה את ברכת הדרך: לכי.

גם ילד גדול יותר ולא כל שכן ילד בן 4 היה מבין זאת כדחייה וכנטישה.
לדעתי אסור לעולם להגיד דבר כזה לילד. ובטח שלא לילד מאומץ.

בואי נגיד שקשה לי לחשוב על דבר יותר גרוע לאמר לילד מאומץ.

 

[fatfat]

דניאלה, במילה אותה במשפט אז לכי חפשי אותה

לדעתי היא לא מתכוונת ללכי חפשי את האם הביולוגית אלא אותה את האם האחרת שאת חושבת שיש לך.
כשזה נאמר אחרי אני אמא שלך - אין לך אחרת כאן בעצם מועבר לילדה המסר שהאמא רואה עצמה כאמא לכל דבר של הבת והאחריות מועברת לבת. אם את לא חושבת ככה חפשי לך את האחרת. הבעייתיות במשפט לדעתי הוא העברת האחריות לחיפוש ולבחירה לילדה, כשבפועל באף מקרה ,ילד אינו בוחר את הוריו, לא ילביולוגי ולא ילד מאומץ.

בו זמנית לא תמיד ניתן לצפות לאיזה מקום הילד יקח את התגובה שלנו ולברור כל מילה. כשהגדולה היתה כבת חמש באחת הפעמים שעברה את הגבול ועשתה משהו אסור (אני כבר אפילו לא זוכרת מה) כעסתי עליה ואמרתי לה שבבית שלנו יש כלליים וכל עוד היא גרה בבית היא צריכה לנהוג בהתאם לכללים. הילדה עלתה לשכנה בבכי ואמרה שאני אמרתי שאני לא רוצה להיות אמא שלה יותר כי היא לא התנהגה על פי הכללים.

 

[יונית109]

הבהרה

שלום לכולכם ,
ראשית אני מודה לכן שוב על ההזדמנות שנתנה לי אתמול.
אני מבינה שהתייחסותי לבתי עוררה תגובות רבות. חשוב לי להסביר את הדוגמא שהבאתי בצורה מפורטת יותר.
במציאות, המשפט שנאמר על ידי לא נאמר בצורה כזו חדה וחריפה כפי שיכול היה להשתמע מדברי. התנהלה שיחה בה הבהרתי לקטנה שלי בצורה ברורה שאני האמא שלה, אני האחראית עליה והיא הבת שלי! הדגשתי מספר פעמים שאני אוהבת אותה הכי בעולם ללא קשר לעובדה שהוראה כזו או אחרת שלי לא מצאה חן בעיניה באותו הרגע. הרי על זה היה כל הדיון.
בדברי בפורום תמצתי את השיחה עם הילדה ל-3 משפטים. חשוב היה לי אתמול להגיע לעיקרי הדברים ובמחשבה שנייה אולי טעיתי.

 

[יונית109]

אין לה אמא אחרת...

הי דניאלה 11111
הבהרה לשיחה עם בתי הקטנה כתבתי כמענה לפטפט שהייתה האחרונה להגיב על דברי.
לך אני מבקשת להוסיף -
לגישתי, ילד שאומר לאמא שלו: את לא תגידי לי מה לעשות – הוא מרדן .
מתבגר שאומר לאביו אל תתערב, אני מחליט לבד – בונה עצמאות.
רק ילד מאומץ יכול לומר: את לא אמא שלי.

בשיחה שניהלתי עם בתי כעשר דקות הבהרתי לה שאני אמא שלה! ורק אני...

ברור ומובן, שלא כל הורה, רגיל או מאמץ, נוהג עם ילדיו בדרך בה נהגתי, אך חשוב לשים את הדברים בקונטקסט הנכון.

 

[משתפרת]

מניפולציות עושים ילדים להוריהם

גם המאומצים וגם אלה שנולדו להוריהם. נכון שלמאומצים יש מניפולציות יחודיות, ובאמת נראה הגיוני לגמרי שאת תזהי אותן יותר בקלות.
מ"אתם לא ההורים שלי" בהקשר של סמכות הורית הצלחנו לחמוק, את זה לא שמענו בבית. להיפך, שמענו פעם אחת "אתם המשפחה שיש לי". זה נאמר פעם אחת (וזה די והותר).
בחיים, בחיים לא אמרנו למי מילדינו שיחפש הורים אחרים. לא לבת שנולדה לנו ולא לבן שאימצנו. במיוחד לא לבן שאימצנו. אני יודעת שיש כאלה שאומרים את זה. מבחינתי זו לא אפשרות. שמעתי גם איום של ילד "אני אברח מהבית" ותשובה של האם בסגנון של "אני מאד אצטער על הבחירה שלך", וגם את זה לא הייתי אומרת לאף אחד משניהם. זה הבית שלך, וזהו זה. אני גם רואה סיטואציות בהן הילדון מסרב לבוא עם ההורים והם מתחילים להתרחק, עד שהפעוט נתקף בפחד נורא וזועק ובוכה ורודף בפאניקה אחרי ההורים. גם זה לא משהו שאי פעם היה מקובל עלי. כל הדוגמאות הללו תקפות בעוצמה גבוהה יותר כשמדובר בילד שאימצנו.
אני בהחלט מבינה שלך קל יותר לקלוט מה עובר על בנותיך, יש דברים שאליך מגיעים בישירות ובמידיות, בעוד אני צריכה להיות הרבה יותר קשובה ולהשתמש ביותר חשיבה. ויש דברים שברגש, שאת שותפה להם, בעוד אני יודעת עליהם ומתקשרת אליהם אך לא חלק מהם.