מונוגמיה VS פוליגמיה

מנגוM

New member
לא נראה לי שהבנת ../images/Emo3.gif

אני הייתי הפלצן פה!
 
חידודים

"כיום אנחנו יותר פתוחים ומודעים לזכויות שלנו ולמה שאנחנו רוצים,מרגישים, ויכולים לקבל.. ואם נימאס לי מבת זוגתי כי רבנו או כי היא לא מספקת אותי בדרך זו או אחרת אני יכול להתגרש ממנה" פעם בתנ"ך זה היה לגיטימי להחזיק כמה שפחות או נשים, התורה נתנה אפילו חוקים לגבר עם כמה נשים. היום כחברה "נאורה" (ציניות מוחלטת) אנחנו מגנים היתנהגות זאת בנוסף אתה לא פילוסוף גדול, אבל בשבילי אתה יכול להיות מילים כדורבנות
 

george12

New member
פוליגמיה

ללא ספק בני אדם הם פוליגמים, אני פשוט חושבת שזו חיה נדירה להישאר עם אותו בנאדם עד המוות ולהישאר מאושרת. אנחנו משתנים, הצרכים שלנו משתנים וכך גם האדם איתו אנחנו חיים, יש משהו די לא טבעי בנישואים והסיבות שמחזיקות זוגות נשואים היום הן כל הסיבות הלא נכונות שהן מתכון בטוח לסבל ואומללות נפשית.
 

אייני

New member
לדעתי, ההודעה מנסה לכסות על בעיה אחרת

אנשים לא מסוגלים לקבל את עצמם, אז הם מנסים לחפש כל מיני הוכחות כביכול שזה בסדר מה שהם עושים. שמע, תכלס, מה זה משנה מהו טבע האדם? האדם ממזמן יצא נגד הטבע שלו בכלכך הרבה מובנים. סתכל על הנזירים למשל - שמתנזרים מסקס. זה נשמע לך טבעי? לא, זה לא. ויש עוד מספיק דוגמאות, אבל אין לי כוח או זמן לחשוב עליהן. אז מה זה משנה מה טבע האדם? אתה לא מסוגל להתאפק ולהיות רק עם אישה אחת - סבבה לך. צא ותגיד שאתה לא מסוגל במקום לנסות לחפש נימוקים ביולוגים וטבעיים לזה. וד"א, הגירושים עולים לא בגלל בגידות, אלא בגלל שאנשים כבר לא מתאמצים כלכך להחזיק את מוסד הנישואים. פעם גירושים היה "ייהרג ובל יעבור". היום אנשים מתגרשים אפילו ישר אחרי החתונה, זה הפך להיות פיגור כבר.
 
הבעיה היא לדעתי

"אנשים לא מסוגלים לקבל את עצמם",כפוליגמים מישום מה הדעה הרווחת שאנו מוניגמים ואני לא מבין למה? יותר נכון אני חושב שאני מבין, אבל מעוניין לשמוע דעות אחרות "אז מה זה משנה מה טבע האדם?" משנה מאוד!! זה יסביר כל כך הרבה דברים, למשל למה אנשים בוגדים ולמה יש גירושים (לא שזה קשור אחד לשני) "אתה לא מסוגל להתאפק ולהיות רק עם אישה אחת - סבבה לך. צא ותגיד שאתה לא מסוגל במקום לנסות לחפש נימוקים ביולוגים וטבעיים לזה" ואם יש נימוקים טיבעיים לזה?, ואני לא מתכוון רק לגברים אלה גם לנשים, זהו פורום פילוסופיה, לא? אני לא צריך להצדיק את מעשיי לחבורת זרים שאני לא מכיר
"וד"א, הגירושים עולים לא בגלל בגידות" ממש לא ציינתי את זה, ציינתי שהאדם לא יכול להיות עם בן/ת זוג אחת לכל החיים, לא אמרתי שהוא בוגד "בגלל שאנשים כבר לא מתאמצים כלכך להחזיק את מוסד הנישואים. פעם גירושים היה "ייהרג ובל יעבור". היום אנשים מתגרשים אפילו ישר אחרי החתונה, זה הפך להיות פיגור כבר." ולמה זה? מה הישתנה? תפיסת הדת בחיינו, ככול שהדת פחות שולטת בנו אנו מבינים שאנו לא חייבים, תיראה את מצב הגירושים אצל הדתיים, כמעט אפסית, הדת שולטת ביד ברזל, האם זה טוב? האם הם מאושרים? האם הם חופשיים? השאלות מופנות גם לגברים וגם לנשים
 

אייני

New member
הסיבה לדעה הרווחת

היא פשוט רכושנות. רוב האנשים לא מסוגלים לדמיין את האישה שלהם עושה את זה עם מישהו אחר בכיף, בדיוק כמו שרוב הנשים לא מסוגלות לדמיין את הבעל שלהן עושה את זה עם מישהי אחרת בכיף. ורכושנות, אגב, היא בטבע האדם כבר. אפילו בתנ"ך, אם תסתכל - בד"כ כשלמישהו יש כמה נשים, יש קנאה ביניהן. תכלס, זה לא פשוט חיים כאלה. וזה לא יסביר למה אנשים בוגדים או למה יש גירושים. זה פשוט ייתן עוד סיבה קטנה במכלול הגדול של הסיבות שקיימות כבר ממילא. מה גם, שלדעתי זה יהיה אפילו יותר גרוע. אנשים נשואים יריבו, ואז במקום לנסות לטפל בעצמם, מה שבקושי קורה היום - הם יגידו "טוב, ממילא האדם לא נועד לחיי נישואים" ויתגרשו ישר. כאילו, אנשים היום בקושי מתאמצים. ואושר - זה משהו שמשתנה מאדם לאדם. הדתיים - בינם לבין עצמם, מאמינים שהם מאושרים. לא אתה ולא אני יכולים לסתור את זה.
 
ואם...

...הם לא יתחתנו, המושג חתונה לא יהיה קיים? אז לא היתגרשו...
הרי האדם הטביע את המושג הזה, או יותר נכון, הדת...? ולמה הדת המציאה את החתונה?
 
רכושנות, אני מסכימה.

אבל אני לא חושבת שרכושנות על בן או בת זוג היא דבר שהוא חלק מטבע האדם אלא דבר תרבותי שלמדנו לארוך מאות שנות היסטוריה מונוגמית (אם לעשות ממוצע בין תרובויות של עשרות וכאלה של אלפים), מלידה הערכים שאנו לומדים הם ערכים מונוגמים שרואה בגבר ובאישה כ"שלי" ("יפה שלי", "אהוב שלי"), אין בכך שום דבר רע, השאלה היא איך מסתכלים על השלי הזה, האם כבעלות או כשותפות? האם "יפה שלי" פירושו: היפה לי ביותר, או לחלופין: היפה אשר שייך לי? כאן עומד ההבדל. אני מאמינה גדולה במערכות יחסים פתוחות, עד גבול מסוים. אני חושבת שכל זוג או קבוצה צריכים להחליט ביניהם את החוקים של מערכת היחסים שלהם, לא לקבל עליהם באותו אוטומטי את חוקי החברה בנושא. וכך אני גם משתדלת לפעול, למרות שלפעמים הדבר קשה מאוד, הרי גם אני חונכתי באותה הצורה. מה שחשוב לי להבהיר או הבדל בין פוליגמיה למערכת יחסים פתוחה מבחינתי, פוליגמיה היא ריבוי מערכות יחסים או ריבוי פוטנציאלי, מערכת יחסים פתוחה היא עם אדם אחד בלבד כאשר מה ש"נפתח" הוא המגעים בלבד.
 
כל עוד יש גבול,

זאת לא תהיה מערכת יחסים פתוחה לגמריי. ובקשר למונוגמיה ויחסים פתוחים כשאת עם מישהו אחר (לא בן זוגך) איך לך רגשות מינימאלים אליו? לא אהבה וכל זה...אבל תשוקה, רצון להיות איתו, שימחה, אושר... כל עוד יש לך את זה עם מישהו אחר, את ממש לא מונגמית. חיות מונגמיות הם חיות שלא פוזלות הצידה, רק עם בת זוג אחת לכל החיים לא אוהבות,רוצות,או מעוניינות בקשר עם אחר. כל עוד האדם תמיד יפזול הצידה (ולא חשוב אם יש מעשים או אין, כולנו פוזלים) אנו לא חיה מונגמית.
 
אף תשובה לא נכונה../images/Emo29.gif יש אנשים שמסוגלים ואף רוצים להשקיע במערכת יחסים זוגית יחידה ומונוגמית, ויש כאלה שנישואים יגרמו להם למות או להשתגע. זה מאוד מאוד מאוד תלוי באופי של בנאדם. לגבי העלייה בגירושים,זה לא רק עניין של חיפזון בגירושין, היום גם החתונות הן חפוזות יותר- בגלל הקלות של הגירושים אנשים מרשים לעצמם להיות ספונטניים ולהתחתן אחרי הכרות קצרה וכדומה במחשבה ש'מקסימום תמיד אפשר להתגרש'. נישואים הם כבר מזמן לא ברית נצחית והכבוד שלהם פחת משמעותית יחסית לעבר. לא שהאלטרנטיבה של להישאר תקוע במערכת יחסים מתה/להרוג את אישתך או משהו כזה היא יותר טובה או משהו כזה, אני רק מציינת את דעתי. עוד סיבה היא שבעבר בני אדם היו חיים הרבה פחות שנים ומבחינתם הם רצו לבלות את כל שארית חייהם עם אדם אהוב- היום בנאדם/בתאדם יכולים לקום פתאום בגיל 40 למשל ולהחליט שכל החיים שלהם עוד לפניהם ואשתו/בעלה מפריעים להם להגשים אותם.
 
כל התשובות נכונות ../images/Emo13.gif

"אנשים מרשים לעצמם להיות ספונטניים ולהתחתן אחרי הכרות קצרה וכדומה במחשבה ש'מקסימום תמיד אפשר להתגרש'." ופעם (ואפילו היום) היו חתונות של שידוכים שבהם החתן והכלה אפילו לא ראו אחד את השניה וההורים חיתנו אותם, או שהיתחתנו כבר בגיל צעיר כמו 14. "שבעבר בני אדם היו חיים הרבה פחות שנים ומבחינתם הם רצו לבלות את כל שארית חייהם עם אדם אהוב- היום בנאדם/בתאדם יכולים לקום פתאום בגיל 40 למשל ולהחליט שכל החיים שלהם עוד לפניהם ואשתו/בעלה מפריעים להם להגשים אותם." בעבר היה נהוג ריבוי נשים, שגבר מתחתן עם כמה נשים, (אפילו שהוא חיי פחות שנים) וחוץ מזה הכל יחסי, פעם זאת הייתה התוכלת חיים, הם לא חשבו שאפשר להגיע ל-120 והם לא ידעו שהם חיים "קצת" ולא משנה כמה שנים אתה חיי, מה הבעיה עם להיתחתן עם כמה נשים במגביל? לאהוב כמה? למה החברה הישתנתה, למרות שבתנ"ך זה ממש מקובל
 

leeshes

New member
מונוגמיה אולי הייתה עובדת,

אילו תוחלת החיים שלנו הייתה קטנה הרבה יותר.
 
אולי

במצב כזה, היינו מנסים לפזר את זירעינו כמה שאפשר, בזמן הקצר שיש לנו לחיות...אולי... מה שבטוח שהיום וגם בעבר המונוגמיה לא עובדת, העובדות בשטח. נעים להכיר leeshes
 

leeshes

New member
נעים להכיר דרור נחום:}

עם תוחלת חיים של פעם, ואמות מוסר של העידן הפוסט מורדני, המונוגמיה הייתה יכולה להצליח.
 
ונעים להכיר אותך leeshes

אולי מילת המפתח, איננו יודעים זאת, הכל אולי.... היתה יכולה להצליח, והיתה יכולה להיכשל.... אולי... השאלה היא, שפעם בתנ"ך התוחלת חיים היתה קצרה, ועדיין היו מאהבות ופילגשות...וזה היה לגיטימי...למה?
 

The Living Life

New member
הגברים פוליגמיים, הנשים מונוגמיות

וזה נובע מעצם טבעם. לגבר יש צורך אבולוציוני בסיסי להפיץ את זרעו, ולכן הוא יחפש כמה שיותר נשים ויתקשה לשמור על נאמנות. האישה, מנגד, תוכנתה ע"י האבולוציה לחפש גבר נאמן, חזק, שישמור עליה ועל צאצאיה. האישה מטבעה מחפשת ביטחון, ולכן היא מונוגמית מטבעה ומרגע שהיא מצאה גבר טוב שעונה לצרכיה, היא לא תמהר להחליפו. אך כיום, בעולם הפוסט-מודרני, בעוד שאסטרוגן נמצא בכל פינה והופך את הגברים לנשיים יותר, ויש יותר ויותר אנשים בעולם, ששונים אחד מהשני, וקיימת מערכת חברתית ליברלית- הגבולות מיטשטשים, התפקידים מתחלפים, הנורמות והערכים משתנים, וכך היום הנטייה למונוגמיה\פוליגמיה היא בעיקר אינדיבידואלית, למרות שעדיין האינסטינקטים החייתיים מעבר, שרירים וקיימים, ורוב האנשים עדיין פועל לפיהם.
 
למעלה