מוסר: תכונה גנטית או יצירה תרבותית?
אני רוצה להעביר דיון מעניין מפורום אתאיזם ודת, כדי שלא ישקע במדמנה ההיא: להלן שתי תגובות, שעלו מתוך נושא אחר: שייח ספיר: מוסר איננו נובע מהשכל או מהתרבות. הוא קדום מהם וטבוע בגנים האנושיים. התרבות היא זו הנובעת, בין היתר, גם מהדחף המוסרי הטבעי. חוקים מוסריים לא צצו יש מאין. הם התפתחו משום שהם עמדו בקנה אחד עם נטיות אנושיות טבעיות. כמובן, יש גם דחפים אחרים, "אלימים וגסים". נפש האדם היא מורכבת ויש בה סתירות רבות. אין שום דרך בה יכול להתפתח מוסר משיקולים אגואיסטיים שכלתניים בלבד. זו דילמת האסיר - פעולת כל אינדבידואל למען עצמו מזיקה לכולם. הדרך היחידה בה יכולה להתקיים חברה יציבה היא כאשר לפרטים בה יש אמפתיה מובנת לזולתם. יש יתרון אבולוציוני עצום בקיום מוסריות פיזיולוגית, לכן אין פלא שהיא התפתחה. "יכולת בניית המודלים האלה לחיזוי עומדת לאדם גם כדי להבין מה מרגיש וחושב אדם אחר, ועל ידי כך להגיע להזדהות איתו." - גם הבנה מושלמת של אדם אחר איננה מובילה, בפני עצמה, להזדהות. אני מבין איך מקרר עובד ובכל זאת אינני מזדהה איתו. יש אנשים בעלי אישיות סוציופטית (עיוורים מוסריים), אשר פיתחו יכולת מדהימה של ניתוח פסיכולוגי, אבל הם משתמשים בה רק על מנת לנצל את הזולת ולבצע עליו מניפולציות לתועלת עצמם. אני: היתרון האבולוציוני נובע מהיכולת לשחק את דילמת האסיר יותר משחקים קדימה, וכך להגיע לחישובי תועלתנות הדדית מתוחכמים יותר. אני לא יודע לענות על השאלה מתי חישובי תועלתנות הדדית הופכים להיות מוסר, אבל אני מרגיש שלמרות שאולי מקורו של המוסר בחישובי תועלתנות, יש נקודה שבה הוא נפרד מהם. אולי הנקודה הזאת היא הנקודה שבה חישובי התועלתנות ההדדית חוצים את גבולות המין - הנקודה שבה לא רק לגרום סבל לאדם אחר נחשב ללא מוסרי, אלא גם לגרום סבל לחיה אחרת נחשב ללא מוסרי. --- אני עדיין לא לגמרי מגובש והייתי שמח לשמוע עוד דיעות.
אני רוצה להעביר דיון מעניין מפורום אתאיזם ודת, כדי שלא ישקע במדמנה ההיא: להלן שתי תגובות, שעלו מתוך נושא אחר: שייח ספיר: מוסר איננו נובע מהשכל או מהתרבות. הוא קדום מהם וטבוע בגנים האנושיים. התרבות היא זו הנובעת, בין היתר, גם מהדחף המוסרי הטבעי. חוקים מוסריים לא צצו יש מאין. הם התפתחו משום שהם עמדו בקנה אחד עם נטיות אנושיות טבעיות. כמובן, יש גם דחפים אחרים, "אלימים וגסים". נפש האדם היא מורכבת ויש בה סתירות רבות. אין שום דרך בה יכול להתפתח מוסר משיקולים אגואיסטיים שכלתניים בלבד. זו דילמת האסיר - פעולת כל אינדבידואל למען עצמו מזיקה לכולם. הדרך היחידה בה יכולה להתקיים חברה יציבה היא כאשר לפרטים בה יש אמפתיה מובנת לזולתם. יש יתרון אבולוציוני עצום בקיום מוסריות פיזיולוגית, לכן אין פלא שהיא התפתחה. "יכולת בניית המודלים האלה לחיזוי עומדת לאדם גם כדי להבין מה מרגיש וחושב אדם אחר, ועל ידי כך להגיע להזדהות איתו." - גם הבנה מושלמת של אדם אחר איננה מובילה, בפני עצמה, להזדהות. אני מבין איך מקרר עובד ובכל זאת אינני מזדהה איתו. יש אנשים בעלי אישיות סוציופטית (עיוורים מוסריים), אשר פיתחו יכולת מדהימה של ניתוח פסיכולוגי, אבל הם משתמשים בה רק על מנת לנצל את הזולת ולבצע עליו מניפולציות לתועלת עצמם. אני: היתרון האבולוציוני נובע מהיכולת לשחק את דילמת האסיר יותר משחקים קדימה, וכך להגיע לחישובי תועלתנות הדדית מתוחכמים יותר. אני לא יודע לענות על השאלה מתי חישובי תועלתנות הדדית הופכים להיות מוסר, אבל אני מרגיש שלמרות שאולי מקורו של המוסר בחישובי תועלתנות, יש נקודה שבה הוא נפרד מהם. אולי הנקודה הזאת היא הנקודה שבה חישובי התועלתנות ההדדית חוצים את גבולות המין - הנקודה שבה לא רק לגרום סבל לאדם אחר נחשב ללא מוסרי, אלא גם לגרום סבל לחיה אחרת נחשב ללא מוסרי. --- אני עדיין לא לגמרי מגובש והייתי שמח לשמוע עוד דיעות.