אוקיי.
א. דוקינס בהחלט לא כותב את זה, וזה לא נובע ממה שכתב. את שלבים א-ב-ג-ד אתה כתבת. שלב ד' הוא מיותר, ודוקינס ב. דווקא התמימים כן יתחילו להתרבות בסופו של דבר, ודווקא בגלל שהאוכלוסיה סופית, כי הסיכוי לכך שהמזל יטה לצידם אינו אפס (ומכיוון שאין להם חיסרון מול הנוטרים הוא גם לא כל-כך נמוך כמו מצב של מי שמנסה להתרבות "נגד הברירה"), אבל הסיכוי מאוד נמוך ולכן לא תהיה מחזוריות קבועה. כאמור דוקינס לא כותב שתהיה מחזוריות. אתה לעומת זאת כן כותב את זה, אבל אולי זה בהתייחס למה שאתה חושב שכתוב בספר ולא למה שאתה חושב שיקרה. ג. זו לא "הסקה מהמודל", זה שימוש במודל כדי להסביר. כמובן שהחיים לא פשוטים כמו המודל. המסקנה אינה שהנחמדים נשארים, אלא שהנוטרים נשארים (וגם מי בדיוק נשאר תלוי במתחרים שיש בשטח. יש מצבים שבהם "מידה כנגד שתי מידות" הסובלנית תהיה עדיפה על "מידה כנגד מידה", ויש שבהם תמימותה של הראשונה מנוצלת ע"י אסטרטגיות מנוולות מתוחכמות). בנוסף ההסקה אינה "טריוויאלית", היא תלויה בתנאי שקשור לסכומי הניקוד המוענקים לאפשרויות ה-"בגידה - שיתוף פעולה" במודל. ד. כמובן שהאוכלוסיה אינה אינסופית, אבל היא גדולה מאוד. וכמובן שהאוכלוסיה אינה גדלה לנצח. העניין הוא שהחישובים יותר פשוטים כשמחשבים עם אינסוף. כאמור דווקא באוכלוסיה סופית הסיכוי אינו להשתלטות התמימים אינו אפס, אבל הסיכוי יורד ככל שהאוכלוסיה גדלה. כאשר עובדים במודל כזה מניחים שמספר הפרטים גדול מאוד. אבל כאמור דווקא המספר הסופי משאיר חלון צר (אין מספיק זמן ביקום) של תקווה עבור התמימים.
