מועקה. כבדות. חרדה. טריגר.

[אלומת האור]

מועקה. כבדות. חרדה. טריגר.

כמעט כל סוף השבוע ישנתי. הנפש הייתה זקוקה למנוחה. אפילו לשיאצו לא נסעתי. אני עייפה מהחיים האלה. עייפה כל כך. כל דבר כל כך מתיש אותי. ערמת כלים עצומה בכיור (מזל שהשותפה לא כאן). לא התקלחתי. לא כתבתי דו"ח לעבודה. לא עשיתי שום דבר שמזכיר איכשהו לימודים. רק ראיתי סרט (אתמול, במחשב) וישנתי. ואכלתי. זהו. גם לא הלכתי לבקר אצל השכנים עם התינוקת החדשה.

יש לי מחשבות לא טובות. יותר טוב מביום רביעי, אבל הכול נזיל כל כך והפכפך. עדיין רוצה מאוד לפגוע בעצמי. קשה לי מאוד לקרוא כמה קשה לאחרים, זה מעציב אותי ואני מתוסכלת מכך שאינני יודעת כיצד לעזור.

יש לי גם מחשבות לא פשוטות בנוגע לאיילה ולחוסר המושלמות האנושי שלה, שאני מתקשה להשלים איתו. קשה לי לקבל דברים מסוימים אצלה, שפוגעים בי מאוד למרות שהיא לא מתכוונת.

מרגישה שאני לא יכולה יותר, אבל בינתיים אני כאן.

שבוע טוב שיהיה.

 

[ינשוף מנוקד]

היי אלומה

גם אם לא היה לך כח לעשות דברים אחרים, היית צריכה את המנוחה הזו, אז טוב שהצלחת לישון.
יש לי הצעה לגבי הקושי עם איילה, משהו שעשיתי פעם כשהיה לי קושי עם המטפלת. אם מתאים לך, אולי תכתבי לה מה גורם לך להרגיש לא בנוח. כשאת עם המחשבות, לבד, ולא מולה, תוכלי להתרכז ואז בפגישה תקריאי לה או שתתני לה לקרוא ותוכלו לדבר על הדברים.
יודעת שקשה אבל טוב שאת כאן

 

[אלומת האור]

היי ינשוף

כבר דיברתי איתה רבות על מה שמפריע לי, אבל כל מה שהיא מנסה לעשות כדי לתקן את זה יוצא עוד יותר עקום וחסר תועלת. סוג של מבוי סתום. ואת החוברת שבה כתבתי את המאמר שרציתי שתקרא היא איבדה. חבל.
תודה על העידוד

.

 

[מילקי110]

למה את אומרת שאת לא עוזרת לאחרים ?

את מאד עוזרת , אליו בזה שאת שמה חיבוק או נחמה זה עוזר מאד לאנשים

כי זה אומר לאדם שמישהו קרא את הפוסט שלו ומתייחס אליו.


כבר ציינתי כמה עזרת לי מאד מאד .

צר לי מאד שרע לך ולי אין יכולת לעזור לי בניגוד אלייך אין כוחות כאשר אני קוראת דברים כואבים אני פשוט מרגישה שאני לא יודעת מה לאמר

אם היו לי פתרונים לא הייתי מגיעה עד הלום . כל שאני יכולה להגיד כפי שצייניתי בעבר תראי כמה אנשים אוהבים אותך : השכנים , חברים , נינה .

תחשבי רגע על נינה תארי לך מה היא תעשה עם חס וחלילה לא תהיי , אני בטוחה שהיא מאד מאד קשורה אלייך את הרי יודעת כמה חתולים נקשרים לאדם ולמקום

ותארי לך שתשברי לה את הלב אם יקרה לך משהו , אולי היא אפילו חס וחלילה תמות בעצמה משברון לב .

תרגישי טוב יקירה.

 

[אלומת האור]

תודה רבה מילקי, את מקסימה

אני פשוט מתוסכלת לפעמים מכך שאני לא יכולה להיות זמינה לאנשים תמיד, או מכך שאין לי תמיד מה להגיד... אני מתוסכלת וכואב לי שכואב לאנשים שאכפת לי מהם. לפעמים אני באמת לא יודעת מה צריך לומר. אני לא כל כך פרקטית.
ואת נהדרת

 

[מילקי110]

נהדרת ??

נראה לי שאת היחידה שחושבת ככה . את ותיאו החתול . ובמקרה שלו זה בגלל שהוא מכיר רק אותי ולא מכיר אנשים אחרים.

 

[אלומת האור]

את צריכה יותר להאמין בעצמך, זה הכול

 

[פרח נובל2]

לי את מאוד עוזרת

בימים האחרונים!

 

[אלומת האור]

תודה, מותק

הלוואי שיכולתי לעשות יותר ולגרור אותך בכוח לטיפול, לדאוג לך. אבל לצערי אני לא יכולה

 

[Lady Stark]

מותק

אם מקשה עליך לראות שקשה לאחרים, אז את לא חייבת לקרוא הודעות. עם זאת, אני יודעת שמחזק אותך לדעת שאת מצליחה לעזור לאנשים עם החכמה שלך וטוב הלב שלך.
אז באמת, זה עניין של מינון.
ובאמת תני לעצמך לישון כמה שיותר ותביני את עצמך בזה שכרגע קשה לך לתפקד. זה באמת בסדר.
שולחת חיבוק ענקי ענקי.

 

[אלומת האור]

נראה לי שאת צודקת

לפחות להימנע מטריגרים. תודה

.

 

[אלומת האור]

רע לי. שוב מתח רב.

מחר אני נוסעת למעקב בביה"ח של איילה. היא אמרה לי בשבוע שעבר, לפני סאגת האשפוז שלא היה, שהיא רוצה לראות אותי ביום שני, אבל מה יהיה אם שוב תוכל לראות אותי רק לרפרוף של שנייה, ואני לגמרי צריכה ממנה עכשיו יותר? לא יודעת איך אוכל להתמודד עם דחייה מפניה, גם ככה קשה לי מאוד שהיא לא מאמינה לי למשהו כל כך בסיסי שקרה לי לפני שנים רבות. קשה לי עם זה מאוד. ועם זה שהיא איבדה את החוברת שנתתי לה במתנה. נכון, כולנו בני אדם וזה אנושי וגם סלחתי לה מיד, אבל איך אני יכולה עכשיו להרגיש שם בטוחה? ומה יהיה אם היא לא תוכל לדבר אתי? המתח הזה הורג אותי כבר.

 

[ינשוף מנוקד]

מקווה מאד שתוכלו לדבר

מקווה גם שתרגישי בטוחה כי, גם עם הבעיות (ואם הבנתי נכון), כתבת כמה המפגשים איתה מקלים ועושים לך טוב.
מחזיקה אצבעות למחר

 

[אלומת האור]

תודה לך, תודה רבה

 

[ליידי באבא3]

גם אני הרוגה מרוב מתח

אם כי מסיבות שונות...

 

[Lady Stark]

מקווה ומאמינה שתדברו, מותק

תעדכני. שולחת חיבוק ולילה טוב.

 

[אלומת האור]

אני מפחדת

 

[אלומת האור]

אני אחוזת חרדה

ט'

פוחדת נורא ממחר. כן איילה, לא איילה, כן אשפוז, לא אשפוז, כן מלחמות על אשפוז, לא מלחמות על אשפוז, נמאס לי כבר!!!!!
כל לילה סיוטים. וגם במשך היום (אני ישנה הרבה בימים האחרונים, במהלך היום). לא יכולה יותר. נמאס לי.
הלבטים האלה לפגוע, לא לפגוע, איך לפגוע, רק קצת, הרבה, שיראו, שלא יראו.
הבכי הזה.
כמעט לא אכלתי כלום היום מרוב חרדה שעשתה לי בחילות.
אני מרגישה שאני יודעת מה אני צריכה לעשות ואין לי אומץ לעשות את זה (אני לא מתכוונת להתאבדות, אלא למשהו שיכול אולי דווקא להועיל).
הכול עוקץ וחם. אני רוצה שאיילה תרגיע אותי, אבל יותר ויותר אני מבינה ומרגישה שחוסר הוודאות הזה פשוט הורג אותי. הורג.
ואני קצת כועסת עליה, למרות שהיא כל כך טובה ואכפתית ובן אדם מקסים. אני לא מצליחה ליישב את הסתירות. אני רוצה שהיא תקבל את כולי, והיא לא. אני רוצה שהיא תבין, והיא מתרחקת ככל שאני מנסה יותר להסביר ושהיא מנסה יותר להבין. משהו בי לא עובר לה נכון. ולהפך.
ושוב אני נתלית, בדיוק כמו לפני האשפוז-יום, כבדה כבדה, מפילה ומטביעה, תובענית וטובענית. ושוב אנשים מתרחקים, כי תכלס אי אפשר להכיל אותי.
ויש אנשים נפלאים בחיים שלי, אבל אני לא מכניסה אותם. לא עונה לטלפונים (מפחידים אותי). מתקשרת רק לאחותי, פעם בשבוע בערך, והשיחות כל כך טפלות ומטופשות. ולשכנים עם התינוקת לא יצא לי לקפוץ וכל כך רציתי, אבל אני כל הזמן ישנה בשעות שהם ערים.
אני מותשת, חבר'ה. ואני לא רואה שום סוף לזה באופק. צריכה שמישהו יחבק אותי. אולי מחר? איילה?

העסק הזה הורג אותי.

 

[מחבקת עצים סדרתית]

שולחת לך חיבוק גדול

אני חושבת שכשתמצאי מסגרת שתתאים לך, כמו באשפוז (טוב, בערך), זה גם יעזור להרגשה הכללית שלך וגם לתחושת התלות שאת מרגישה עם איילה.

אוהבים אותך, אלומונת

 

[Lady Stark]

מותק, מחכים לעדכון איך היה