בשנת החיים הראשונה של התינוק,ה..
המכונה ע"פ הגישה הדינאמית,התקופה האוראלית.תינוק מקבל דרך המציצה,והשמוש בשפתיים,ספוק לצרכים רבים.פיזיים,ונפשיים.כמו פיצוי (נחמה),בטחון,רגיעה, ותחושה של ספוק כולל.אם הילד "זוכה" למנה גדושה מדי של בקבוק,בכל פעם שמעט בוכה,או מציק,אם "דוחפים" לו מוצץ,בכל פעם שמילל,או כשמסרב לישון. מתפתח אצלו אותו הרגל,שאחר כך מקשה עליו מאד להיגמל.הילד לומד להתמודד עם צרכים ראשוניים שלו כחום,אהבה,ורעב,בעזרת המוצץ,או הבקבוק הזמין מדי.. ולא יודע ,אולי גם לא מסוגל להתמודד עם צרכים אלה ,בלא המוצץ/בקבוק. נוצרת אצל ילדים רבים מעין התמכרות לאביזרים הללו.ובהעדרם,הוא מתקשה לתפקד כרגיל.כמו כל התמכרות,יש צורך בגמילה..הקושי הוא כמובן להבחין מתי זה ביטוי לצורך אמיתי,ומתי הילד רק משתמש במוצץ/בקבוק (כמו מתמכר אמיתי).ולכן צריך לבחון כל ילד מנקודת מבט סוביקטיבית..ואז להחליט מה לעשות.