נוגעת - לא נוגעת
New member
מוקדש לארבל
לרגל פתיחתו של הפורום החדש שלך, מקדישה לך שיר, מתוך הקלאסיקה הרומית... ללמדך, שאין טינה ברשת...
על אהבה שאינה יודעת גבולות - מאת פוליביוס אובידיוס נאזו ------------------------------------------------------- אני מודה! השלֵמות ממני היא והלאה. לא אתגונן בשקר כה מובהק. אקום ואתודה וסנגוריה אלמד על חטאַי. הנה המגילה. כן, רבותי, אני מכה על חטא הגם שבלעדיו לא יותר ממני רב. שנאתי את עצמי אבל איני יכול, למרות נסיונותי, להיות אלא חוטא. על - כן מוטב אל תחפשוני בקהל הגיבורים כובשי היצר. איני נמנה עם קהלם. רך - אופי וחלש, דל כסירת משוט בין משברי הים - כזה אני. היש יפיפיה אחבוק לעד בזרועותי? לא, אין! כי תשוקותי רבות לאין מספר מתעופפות להן מזו אל האחרת. למשל: אם תמימה היא ומבטה מושפל לארץ כדרך הבתולות אני עולה באש והיא כלה עימי בלהבות. אם אשת חיל היא מופקרת כיאות אני אוהב אותה, כי אין כמותה האמונה במלאכת נשים עלי מיטה. ואם היא, בדומה לפסל שיש, קפואה נצבת וקרירת מבט. אל תאמינו לה. היא מצפה לרמז, ואז, כהרף עין תשיל את מבטה הקר ואחריו, את שאר המחלצות. גבירותַי, אם יש בכן אחת, אוהבת פילוסופיה, מוזמנת היא אלי הלילה לשיח ולעיון ולדיון... ואם יש בכן פרועה ושלוחת רסן - אני האיש אשר על מתג ועל שוט! ואם טוענת היא שחרוזיו של קאלימכוס הם פסולת אשפתות לצד שירי - אני אוהב אותה בפרט אם מטיבה היא לסמוך את דעתה בין זרועותי על המיטה. ואם דבקה בה רוח של ביקורת: ``שירי אינם שירים, איני לטעמהּ...`` אני לוחץ אותה והיא, אגב גניחות ואנקות נחפזת לשנות את טעמה הספרותי. יש שטופפת היא בצעד קל. כזאת תפסע בחיפזון את חדר המיטות. אחרת רגליה הקפוצות נוצקו כמו בעופרת ורק לאהבה הצפן לפשקן. ושוב אחרת תפיק צלילי עדנה בפיה המתוק שאין כמותו לרוך. כיצד נודע לי הדבר? נשקתי לשמרת. ...וזו אצבעותיה אמונות על מיתרי הנבל שוטה האיש לא יתחנן להזדמנות לחוש אותן פורטות על מיתרו. וזו הרקדנית בטלטולי חיקה ונפנופי ירך. הן למראה כזה היפוליטוס הקר לפריאפוס יהפך. הו אתן, זהובות שער שקומתכן תמירה כמו זו של בנות הגיבורים מקדם. מן הירכתים ועד המראשות אתן גודשות את המיטה באהבה ותפנוקים. ולא נופלות מכן שחורות שער קטנות קומה אשר... אך די... שני המינים גם יחד המה אסוני. אני אוסף את חטאי ללא משוא פנים. אם לבושה בלואים אני רואה אותה בדמיוני לובשת טוניקה, ואם לובשת היא מיטב המחלצות פושט אני אותם בדמיוני. אם שערה כשלג צח הוא ואם שחור משחור ואם גונו אדום כלהבה - האהבה עיורת לצבעים והיינו אך הוא לי אם שנותיה עשרה ואם אמה היא זו בת הארבעים. זו תסחרר ראשי בתום ילדות, וזו - בנסיונה הרב. אך די! ומה נכביר מילים. גבירותי, בכל אשר תשוקה יוקדת בְּעִיר גדולה הזאת הלילה ברוכות תהיו בצל קורת ביתי. אקבלכן וזרועותי פתוחות.
לרגל פתיחתו של הפורום החדש שלך, מקדישה לך שיר, מתוך הקלאסיקה הרומית... ללמדך, שאין טינה ברשת...
על אהבה שאינה יודעת גבולות - מאת פוליביוס אובידיוס נאזו ------------------------------------------------------- אני מודה! השלֵמות ממני היא והלאה. לא אתגונן בשקר כה מובהק. אקום ואתודה וסנגוריה אלמד על חטאַי. הנה המגילה. כן, רבותי, אני מכה על חטא הגם שבלעדיו לא יותר ממני רב. שנאתי את עצמי אבל איני יכול, למרות נסיונותי, להיות אלא חוטא. על - כן מוטב אל תחפשוני בקהל הגיבורים כובשי היצר. איני נמנה עם קהלם. רך - אופי וחלש, דל כסירת משוט בין משברי הים - כזה אני. היש יפיפיה אחבוק לעד בזרועותי? לא, אין! כי תשוקותי רבות לאין מספר מתעופפות להן מזו אל האחרת. למשל: אם תמימה היא ומבטה מושפל לארץ כדרך הבתולות אני עולה באש והיא כלה עימי בלהבות. אם אשת חיל היא מופקרת כיאות אני אוהב אותה, כי אין כמותה האמונה במלאכת נשים עלי מיטה. ואם היא, בדומה לפסל שיש, קפואה נצבת וקרירת מבט. אל תאמינו לה. היא מצפה לרמז, ואז, כהרף עין תשיל את מבטה הקר ואחריו, את שאר המחלצות. גבירותַי, אם יש בכן אחת, אוהבת פילוסופיה, מוזמנת היא אלי הלילה לשיח ולעיון ולדיון... ואם יש בכן פרועה ושלוחת רסן - אני האיש אשר על מתג ועל שוט! ואם טוענת היא שחרוזיו של קאלימכוס הם פסולת אשפתות לצד שירי - אני אוהב אותה בפרט אם מטיבה היא לסמוך את דעתה בין זרועותי על המיטה. ואם דבקה בה רוח של ביקורת: ``שירי אינם שירים, איני לטעמהּ...`` אני לוחץ אותה והיא, אגב גניחות ואנקות נחפזת לשנות את טעמה הספרותי. יש שטופפת היא בצעד קל. כזאת תפסע בחיפזון את חדר המיטות. אחרת רגליה הקפוצות נוצקו כמו בעופרת ורק לאהבה הצפן לפשקן. ושוב אחרת תפיק צלילי עדנה בפיה המתוק שאין כמותו לרוך. כיצד נודע לי הדבר? נשקתי לשמרת. ...וזו אצבעותיה אמונות על מיתרי הנבל שוטה האיש לא יתחנן להזדמנות לחוש אותן פורטות על מיתרו. וזו הרקדנית בטלטולי חיקה ונפנופי ירך. הן למראה כזה היפוליטוס הקר לפריאפוס יהפך. הו אתן, זהובות שער שקומתכן תמירה כמו זו של בנות הגיבורים מקדם. מן הירכתים ועד המראשות אתן גודשות את המיטה באהבה ותפנוקים. ולא נופלות מכן שחורות שער קטנות קומה אשר... אך די... שני המינים גם יחד המה אסוני. אני אוסף את חטאי ללא משוא פנים. אם לבושה בלואים אני רואה אותה בדמיוני לובשת טוניקה, ואם לובשת היא מיטב המחלצות פושט אני אותם בדמיוני. אם שערה כשלג צח הוא ואם שחור משחור ואם גונו אדום כלהבה - האהבה עיורת לצבעים והיינו אך הוא לי אם שנותיה עשרה ואם אמה היא זו בת הארבעים. זו תסחרר ראשי בתום ילדות, וזו - בנסיונה הרב. אך די! ומה נכביר מילים. גבירותי, בכל אשר תשוקה יוקדת בְּעִיר גדולה הזאת הלילה ברוכות תהיו בצל קורת ביתי. אקבלכן וזרועותי פתוחות.