מזדהה עם המאבק שלכם

[הזוג]

מזדהה עם המאבק שלכם

שלום לכם, מאחר ועברתי 8 טיפולי הפריה לילד השני, איני יכולה שלא להזדהות אתכם ובוודאי להבין שחמישה טיפולים הם מעט מאוד מאוד. אם מדובר בהגבלת הטיפולים לילד הראשון, הרי שהמכה כואבת מאוד ויש להילחם על כך. למען ההגינות אומר, שבסופו של דבר בחרתי להפסיק בטיפולים ולאמץ (יש לנו בן ביולוגי ובן מאומץ) וכעת אומר כך: הלב אתכם, וצריך להילחם על כך שלא תהיה הגבלה לגבי הילד הראשון. יחד עם זאת, צריך גם לדעתי להציע פשרה, אם לגבי הילד השני או כפי שקראתי בעיתון "הארץ", 15 טיפולים סה"כ לאישה. מאחר ואני כבר קצת מרוחקת מהנושא, גם מבחינה רגשית, אני מסוגלת להקשיב לאנשים אתם אני מדברת. הדעה הכללית היא, שגם בתחום זה צריך להיות קיצוץ. נראה לי, שאם האנשים כאן, המנהלים את המאבק יציגו פשרה לי יהיה קל יותר לשווק את הנושא. מן הסתם, אנשים שנכנסים לפורום זה, הם מקורבים לנושא וטעונים בו. השאלה הגדולה היא, איך פונים גם לקהל הרחב ומציגים לו את ההשלכות של הפסקת המימון וכן מציגים הצעה שפויה לשינוי החוק הקיים היום. הזוג מפורום אימוץ

 

[אפרת12]

../images/Emo51.gif../images/Emo70.gif ותשובה

אנשי "הזכות להורות" (ותקנו אותי אם השתנה משהו מאז המפגש במשמרת) לא קיבלו ולא לקחו לעצמם לנהל מו"מ בנושא, כיון שאף אחד לא רוצה להחליט בשביל אף אחד מה קביל ומה לא. מה עוד שלמרות הרצון - אנחנו עדין לא מייצגים את כל הנזקקים לטיפולים בארץ. לדוגמא - לי מאוד קל לקבל פשרה כזו, כי הילד הראשון נולד לי לאחר 3 טיפולים, מה שלפי הפשרה הזו משאיר לי 12 טיפולים לילד שני, שהם בדיוק השנתיים שאני מקציבה לעצמי לנסיונות. אבל זה שלי זה נוח, ולצורך הענין אולי גם לליאור או למשה (נגיד), זה לא אומר שלמישהו/י אחר/ת (לא נוקבת בשמות) שעבר 8 טיפולים זה גם נוח. שורה תחתונה - אנחנו נלחמים כדי להשאיר את המצב על כנו, ללא קיצוץ, לא בגלל שהמצב הוא שפוי או לא שפוי (לטעמי - שפוי ושומר על שפיות הנוגעים בדבר), אלא בגלל שאין מצב שמישהו פה ינהל מו"מ בנושא.

 

[ליאור של חנה]

כמה דברים שאומר למען ההגינות

ראשית ברכות על הפיכתכם למשפחה - הורים ושני ילדים 1. כמו שציינת - את אכן מרוחקת מהנושא רגשית. לכאורה זה יתרון. בפועל זה חסרון. 2. הניק הוא ניק חדש. הוא נפתח במיוחד לשם כתיבת הודעה זו (לגיטימי - לא כל אחד מוכן להחשף ולקשור את כינויו הרגיל במסירת אינפורמציה רגישה שכזו). ומה בחרת להדגיש בו ? "נשואים, הורים לשני בנים מקסימים". משמע הצורך והגאווה בלהיות משפחה בת שני ילדים כן נשארה. רק לא ההבנה לרצון להגיע לכך על ידי זוגות אחרים. 3. ציינת כי הבן השני מאומץ. וההחלטה לאמץ את הבן השני ארעה בתום כשלון של 8 הפריות. משמע - לא עצרת אחרי 2 או 3 הפריות. יוצא מכך שבעיניך ברור שלגיטימי לנסות שוב ושוב. 4. לא ציינת האם הילד השני הוא מאימוץ חו"ל או מאימוץ בארץ. מן הסתם את בקיאה בכללים. לא ניתן לאמץ תינוק לזוג שלו ילד ביולוגי. בארץ כן ניתן, בתנאים הללו, לאמץ ילד עם צרכים מיוחדים. לא כל זוג יכול להרשות לעצמו אימוץ חו"ל (בעלות 4-5 מחזורי הפרייה) ולא כל זוג מתאים , שלא לדבר על מסוגל לקבל החלטה מורכבת שכזו, לאמץ ילד עם צרכים מיוחדים. 5. אל הקהל הרחב פונים ברגש. זה אותו כלי שהאוצר משתמש בו - ניצול של הרגש. הצגה של חולה סרטן אל מול טיפולי פוריות - הצגה של ילד רעב מול טיפולי הפרייה. הצהרה מצידנו של הגבלת 5 טיפולים (נגיד) לילד שני תשמש במהרה כנגדנו כאשר יוחלט לקצץ בטיפולי ילד ראשון. 6. כזוג שמדבר מתוך פורום אימוץ - כמה זוגות, שחייבים אימוץ בשל נתונים רפואיים אשר אינם מאפשרים הפרייה או פונדקאות, ישלמו בהארכת התור לאימוץ מ 6 שנים ל 12 שנים ויותר ? הרבה מאוד !!!! וזה יהיה מחיר הקיצוץ בהפריות. הארכת התור לאימוץ באופן לא הגיוני. חד וחלק. (חישוב זריז - מתחתנים בגיל 25, תוך 2-3 שנים מגלים שיש בעיה משמעותית. נרשמים לאימוץ. ממתינים 12-15 שנים. בגיל 40+ זוכים לילד ראשון מאומץ. לא הגיוני ולא ראוי. נקודה.

 

[הזוג]

אנסה להגיב

ראשית- הניק, "הזוג" מלווה אותנו כבר שנתיים בערך, מרגע שהבן המאומץ הגיע למשפחתנו והתחלנו לכתוב בפורום אימוץ. הבן מאומץ מהארץ וכפי שכתבת, מאחר ויש לנו ילד, הוא נכלל בהגדלה הרחבה צרכים מיוחדים ועברנו תהליך כדי להתמודד עם הגדרה מרתיע זאת. מסכימה אתך, הדרך שבחרנו בה לא מתאימה לכל אחד. אם זה היה תלוי ברפואים שטפלו בי, אכן לא הייתי עוצרת אחרי הטיפול השמיני ואולי עד היום היתי שייכת לפורום פריון. הבחירה להפסיק את מרתון הטיפולים היתה שלי כי רציתי שוב שליטה בחיי והרגשתי שמבחינה רגשית אני נגמרת. חוץ מזה, הבן גדל והיה כבר בן 5 ורציתי שיהיה לו אח עכשיו ושיהיה בניהם פער גילאים סביר. ולכן, כפי שכתבתי בהודעה הראשונה, לא יכולה שלא להזדהות אתכם במאבק בנוגע לילד הראשון. לא צריכה להיות הגבלה במספר הטיפולים. בנוגע לילד השני - לא בטוחה. חושבת שצריך לקיים דיון רציני בנושא עם הרופאים, משרד הבריאות, האוצר...וגם להכניס לשיקולים את נושא הקושי לאמץ בארץ, כפי שהזכרת.

 

[אולה *]

"הזוג" - לא ניק חדש

אלא משתתף ותיק בפורום אימוץ

 

[kasa]

אני אגיד לך מה אני חושבת,

ובצורה הכי בוטה שיש: "הציבור מטומטם - ולכן הציבור משלם". קודם כל, תודה על ההזדהות. היא מאוד חשובה. שנית, התשובה שלי לשאלתך נחרצת וחד- משמעית - לא צריך לגעת בסל הבריאות. נקודה. מדובר פה בחייהם של אנשים, ובאיכותם. ממש כך. לא מדובר פה בריפוד חדש מעור צבי לכסאות הממשלה, או ברכב חדש מודל 2004... מדובר פה בחייהם של אנשים !!! והאדישות פה בארץ, והכניעוּת שבה אנשים מקבלים כל מה שנגזר עליהם - פשוט מקוממת. עולם כמנהגו נוהג במשרדי הממשלה. אישי ציבור ממשיכים להעסיק אינספור עוזרים ועוזרי עוזרים, להנות ממשכורות מנופחות, וחסרות פרופורציה להשקעתם, ומתנאים משופרים, במשרד האוצר מכהנים 2 שרים בלתי יעילים, ועוד כמה עוזרים, בלתי יעילים גם הם (כולם, כמובן, בשכר מנופח, רכבים חדישים ותנאים משופרים), מיליוני שקלים מוזרמים ל-2.5 קראוונים על הר טרשים קירח - ואנחנו, החולים, צריכים להצטמצם ?????? סדר העדיפויות הזה נראה לך הגיוני ? סביר ? תקף ? אני, בכל אופן, מציגה עמדה זו (ועוד כמה שחיתויות שלא הזכרתי כאן), ואין לך מושג איך פתאום כולם בעדי...

אף אחד לא חושב שצריך לקצץ לחולי סרטן, חולי דיאליזה, או חולים אחרים. כולם חושבים שצריך לקצץ במקומות הנכונים, במשרדי הממשלה, בישיבות, ובשאר מקומות חסרי תועלת שהכספים מוזרמים אליהם בשפע !! (רק השבוע פורסם שכ-85% מתקציב הרווחה הוזרם לישיבות. רק כ-15% הגיע לרווחה. זו לא חוצפה ??) אם כולנו היינו יוצרים לרחובות - אף אחד לא היה נוגע גם במערכת הבריאות. אבל הציבור כבר עייף.... או סתם מטומטם... ולכן הוא גם משלם. בכניעוּת בלתי נתפסת.

 

[הזוג]

נכון, אך בדרך זו לא נראה שאפשר

לנהל מאבק. במקרה הזה לא כדאי להזכיר את הכספים המועברים לישיבות - גם הנשים שלהם זכוכות לטיפולי פריון. מאוד לא אוהבת שמעמידים את הפריון מול חולי סרטן.

 

[E נס]

הציבור לא מטומטם

לצאת לרחובות? - מה יעזור לך לצאת לרחובות? את שייכת לועד עובדי חברת חשמל עם יד קלה על השלטר? את מליונר ששלח נציגות לכנסת שתשמור היטב על האינטרסים הפיננסיים שלו? קחי בחשבון שהמגמה של הפרטת הבריאות מתקיימת כבר כמה שנים, וזו מגמה כלל עולמית. באנגליה למשל, כך מספר בן דודי, שם אין את עול תקצוב הצבא והבטחון - סל הבריאות מידלדל משנה לשנה. לניתוחים כמו צוואר הירך או ניתוח לב - שבארץ את מקבלת אותם מהר יחסית, צריך לחכות שם בין 3-5 שנים. הפעילות וההתארגנות המהירה של הזכות להורות ממש מעוררת פליאה והערצה על נכונות האנשים להאבק כך, ובהתנדבות. ובכל זאת הדבר היחיד שלדעתי יכול לעזור במאבק הוא הסירוב של גברים מטופלי פוריות לשרת במילואים. פוריות מתקשר לבעיה נשית, לכן קל לפגוע בנו, הנשים. לכן צריך לנהל את המאבק הזה באמות מידה גבריות, כוחניות. מעבר לסירוב לשרת - אין לי רעיונות מה צריך לעשות. רק מודה לכל מי שנאבק בשבילי. אינס - שמתחילה לגייס כספים לפתרון כזה או אחר.

 

[kasa]

למרות שאני לגמרי לא בעד לקיחת החוק

לידיים - אני מוצאת את עצמי מאוד מזדהה עם מה שכתבת, ומאוד תומכת בסרבנות הבעלים למילואים כתגובה להצעות האוצר. יש בזה בהחלט הפגנת מחאה חשובה, לדעתי. עם זאת, קשה לי להאמין שזה יעורר הדים משמעותיים כי סרבנות קיימת ביום בכל פינה ובכל מקום, מסיבות אידיאולוגיות או מסיבות מחאתיות, ואחוז משרתי המילואים הוא גם ככה די מינורי (רק כ-4% מהגברים משרתים במילואים ביחידות קרביות...

), כך שקשה לי להאמין שזה מה שיגרום לממשלה האטומה הזאת ל"רדת אל העם", ולחדול מפגיעה בחלשים. אז עוד כמה יסרבו לשרת במילואים... big deal... (ושלא תחשבתי שלא הצעתי לאיש שלי לאמץ את הצעת בעלה של לימור, ולשלוח את תעודת הקצין שלו לראש הממשלה, ולהפסיק את שירות המילואים... אנחנו עוד בדיונים על כך). אני לא מסכימה איתך לגבי "יציאה לרחובות". לפני מספר שנים - נרצח כאן ראש ממשלה בעקבות יציאת אנשים לרחובות, צעקות, הפגנות, מחאות, ומה לא... (ואז עוד לא היו פיגועים כאלו מאסיביים כמו היום...). לעם יש כוח. וכשהוא לא בא לידי ביטוי - השלטון עושה מה שהוא רוצה. כובש את רפיח, ומקצץ בטיפולים לחולים... לא יודעת איך הפכנו לכאלה אדישים (אולי "חוסר אונים נרכש" ??) מערכת הבריאות היא אחת המערכות ששואבת הכי הרבה כסף למדינה. הטכנולוגיה משתפרת, ומייקרת את שירותי הבריאות, האוכלוסיה מזדקנת ומאריכה ימים (ומחלות), ובקיצור - ההקצבה לשירותי בריאות תמיד בעלייה. אז מה ?? להישאר מאחור ?? להפוך להיות כעולם השלישי ?? ללכת לרופאי אליל ?? אני מניחה שאף אחד לא מעוניין בזה, ואם נרצה להיות חלק מהעולם המערבי - אסור לקצץ בשירותי בריאות (ואנגליה, אגב, היא דווקא לא המודל אליו רוצה מערכת הבריאות הישראלית להידמות, אלא דווקא קנדה, ואוסטרליה, מהן שואבים הרבה דוגמאות) אכן, מסכימה איתך שמטה הזכות להורות ראוי לכל מילות הוקרה, תודה והערכה. רק חבל שהנושא הזה נתפס ככל-כך חסר חשיבות בארץ שעסוקה במלחמות ובטחון.

 

[שווערצה]

אני נגד סרבנות

ממש אין לי זמן להכנס לויכוחים ארוכים אבל כדי שירשם: אני בעד הסברת עמדתנו בציבור אני בעד יצירת לובי בכנסת אני בעד הגשת בג"צ, אם נגיע לך אני בעד הפגנות אני בעד כל פעילות חוקית שתקדם את עמדתנו אני נ-ג-ד סרבנות, מכל סוג למעט סירוב לבצע פקודה בלתי חוקית בעליל (שהוא סירוב חוקי) ואני חושבת שאם כל אחד יסרב לשרת במילואים / בצבא כל פעם שהוא מתנגד לקיצוצים/לפיטורים/למדיניות הממשלה, תהיה כאן אנרכיה, הצבא לא יוכל לתפקד והבלגן יחגוג. כמו שכתבת - הסרבנות נמצאת היום בכל פינה - אבל מסקנתי מכך היא שחובה למגר אותה ולהוקיע אותה, ולא, להבדיל אלף אלפי הבדלות, להצטרף אליה רק בגלל שהיא "פסולה אך ממילא קיימת". ולמען הסר ספק - אני לא נוקטת עמדה בקשר לטיעוניהם של הסרבנים דהיום, ויש רבים שבמידה רבה אני מסכימה עם הביקורת שהם מפנים כלפי הממשלה, אבל אני נוקטת עמדה ברורה כנגד אקט הסרבנות בו הם נוקטים כדי להביע את עמדתם. מכתב הקצינים - זה דבר אחד סרבנות הקצינים - זה דבר אחר לגמרי אני לא מוכנה להקריב את הבטחון של כולנו לטובת ביטול קיצוץ בתקציב, יהא מקומם ככל שיהא, שכן המשמעות היא שאני והילוד לא נוכל לגור במדינה הזו, ונאלץ לברוח מכאן כדי לשמור על חיינו. גם שביתות ועיצומים כפופים לחוק. אם הממשלה מתכוונת לבצע מהלכים שמנוגדים לחוק - צריך לתקוף אותם בבית משפט. מי שחושב שהליך חוקי כזה או אחר פוגע בזכויותיו באופן שמונע חקיקת אותו סעיף - צריך לפנות לבית משפט.

 

[neta2]

לא נעים לי.. אבל שווערצה פשוט סכמה

נפלא את דבריי!! מסכימה עם כל מילה!

 

[tglus]

מסכימה אתך

 

[kasa]

שווערצה, אני ממש שמחה שאת מרגישה

שבטוח לחיות במדינה הזאת, כפי שהיא, ושאין פה אנרכיה. התחושה שלי (ולפחות של רוב האנשים איתם אני באה במגע) היא שונה לחלוטין. האנרכיה פה חוגגת (בעיקר בקרב נבחרי העם, שמתחרים ביניהם על עוצמת השחיתות), וגם תחושת הבטחון פה כבר בכלל לא כל-כך אבסולוטית. מה אני אגיד לך ? אני שמחה שמישהו עוד מרגיש שבטוח לחיות פה. אני מרגישה שנדרשת פה מהפכה רצינית בכדי להחזיר את תחושת הבטחון, והעדר האנרכיה, שנמצאת פה כבר מזמן....(חשבתי ששמת לב...

)

 

[שווערצה]

כן, לא בטוח. אז למה לדרדר את המצב?

גם סוג של פתרון...

 

[kasa]

אני לא חושבת שמדובר פה בדרדור

אני כבר מרגישה שאולי יש פה עניין של "ברומא-נהג כרומאי" ?! משום-מה, רק מחאות אגרסיביות הן אלו שזוכות להתייחסות וטיפול (עובדי הנמלים, למשל...). גם אני הייתי רוצה שיהיה אחרת, וגם אני הייתי רוצה שתישאר מידת סולידריות ורחמים וצדק בקרב נבחרי העם, אך נראה לי שכל זה לא יותר מאשר משאת נפש פרטית שלי, ואולי של עוד כמה... לצערי, הדברים היחידים הזוכים להתייחסות או לתיגמול אלו הם המחאות האגרסיביות, תופעת הסרבנות על נגזרותיה, ושאר מיגזרים ש"הופכים שולחנות". כל שאר המאבקים 'השקטים' מתמוססים כלא-היו. בחיי שהייתי רוצה שיהיה אחרת. שיהיה עם מי לדבר ושיהיה מי שיקשיב. זה נשמע לי כמעט חלום מופרך. אני לא תומכת באלימות. אבל במצב שנוצר, בהעדר סולידריות בסיסית, ברמיסת חולים, מובטלים, וחלשים - אני חושבת שהסרבנות זה הדבר היחיד שעדיין בהשפעתינו, ושבו נוכל, אולי, לעורר תשומת לב לכיווננו. הכתבות יפות ונפלאות. לצערי, רק מי שממש בתוך הסיטואציה מתעניין, וקורא אותן. לפעמים דרושים צעדים דרסטיים יותר בכדי לעורר דובים מתרדמתם. לפעמים - פשוט אין ברירה.

 

[שווערצה]

../images/Emo12.gif

אם מלוכלך אז נלכלך? נהיה "הישראלי המכוער", למשל, כי ממילא הרבה ישראלים מתנהגים כך? זו לא רומא. זו ישראל. זו מדינת חוק, ודמוקרטיה, בינתיים. ואם יש כאלו שעוברים על החוק זה לא נותן לנו לגיטימציה להצטרף אליהן. אני נמנית עם אלו שרוצים שיהיה אחרת, ומוכנים לתרום לשינוי אני לא יושבת בבית ומקטרת. כך הצטרפתי כפעילה למטה המאבק של הזכות להורות וכך עשיתי דברים רבים ואחרים בחיי עניין של אופי. לא כולם מוכנים להשקיע אני מוכנה להסתפק בכך שכל אחד מאלו שכן סבורים שיש כאן אנרכיה ובלאגן ינהג בעצמו כפי שהוא מצפה לאחרים לנהוג. אולי זה יספיק כדי לתקן חלק מהקלקולים במדינה הזו.

 

[שווערצה]

אופס.אליהן = אליהם, לאחרים = מאחרים

 

[kasa]

אני דווקא חושבת שמרבית הסרבנים

הם הישראלים היותר יפים שיש במדינתנו. אם זה הטייסים, ואם זה הצנחנים, ואם זה כל השאר שנושאים במרבית העול הבטחוני והכלכלי במדינתנו, שפשוט לא נותרה בידם הברירה אלא להשתמש בנשק היחיד שיש בידיהם (כן, הסרבנות), כך שלכנותם "הישראלי המכוער" זה לגמרי עיוות ועוול. (הרי הם יכלו לנהוג בדיוק כמו ה-90% האחרים ופשוט להשתמט משירות, ובכל-זאת, הם בחרו בדרך של תרומה רבה, ולבסוף-מחאה עפ"י צו מצפונם. אז לכנות את מי שתורם הרבה יותר ממך וממני "ישראלי מכוער" או "עבריין העובר על החוק" , רק כי אינו נוהג עפ"י אמונתך - זה לגמרי פשטני ומעוות). כנראה שלא נסכים בנקודה זו. אני חושבת שסרבנות היא לגיטימית (ואף רצויה) במצבים מסויימים ובהעדר ברירה אחרת. אני מתנגדת לתופעת העדר בסגנון אייכמן ("רק מילאתי פקודה").... גם בצבא מותר ורצוי להפעיל שיקול דעת. אני מבינה שאת חושבת אחרת. נראה לי שכל אחת מאיתנו תנסה לתקן את העולם בדרכה שלה.

 

[שווערצה]

אני מוכנה להסכים רק על כך

שכנראה לעולם לא נסכים בנקודה זו, יפים וקרביים ככל שיהיו הסרבנים למיניהם. דוגמת אייכמן איננה ראוייה כלל, שכן הפקודה ההיא היתה - אליבא דכולי עלמא - בלתי חוקית בעליל. לא לכל מקום צריך ואפשר לגרור את השואה. עם זאת - חוששני כי שואה תהייה כאן אם תשרור האנרכיה ואיש כישר בעיניו יעשה. לא כיניתי את הסרבנים "ישראלים מכוערים". דוגמת הישראלי המכוער התייחסה לדברייך לפיהם מכיוון שכולם ממילא נוהגים כך אין בהתנהגות זו כל פסול, לכן שאלתי האם על פי אותו הגיון תנהגי כ"ישראלי המכוער" בחו"ל... עם זאת אני בהחלט חושבת שמי שמסרב פקודה שאינה בלתי חוקית בעליל עובר על החוק, וזאת לא מהטעם שהוא אינו נוהג על פי אמונתי אלא משום שהוא אינו נוהג על פי החוק. (אמונתי כאן אינה רלבנטית כלל, וכבר הבהרתי שאני לא מסתייגת מתוכנה של הביקורת אותה משמיעים רבים מהם. נהפוך הוא). אז בואי נסכים שאיננו מסכימות ואני מצידי אקווה שגם בנושא זה תמשיך פעילותך להצמצם בכתיבה גרידא

ושלא תשכנעי איש בצדקת עמדתך...

 

[שווערצה]

ובכדי שלא תהיינה אי הבנות

המשפט האחרון נאמר בהומור...