מזל טוב לאריאלה
אני מוכרחה לומר שאת האדם הכי חרוץ שאני מכירה. לפי תיאוריך את "מצבך" את די נמצאת בניוטרל, ולאט לאט אני מגלה שאת בפול גז בניוטרל. אז כל הכבוד ושמרי על הכוחות, ותהיי לנו בריאה והמון הצלחה. ובאשר לשווקים: מה קורה לכותבים? רק ירקות ובגדים? והשוק הוא פי אלף יותר מכך: תבלינים צבעוניים וריחניים, עם שמות מוזרים,תערובות תבלינים, תערובות לבישול ולכבישה, חמוצים רגילים, ביתיים ועיראקיים עם תבלין עמבה לכבישה, זיתים בכל הצבעים והטעמים, ירקות בלאדי, עשבי תיבול מכל הסוגים, ירוקים ,רעננים וריחניים, גרגיר וארוגולה, מליסה וכוסברה, סלרי ולאושטיאן, חמציץ ותרד תורכי, בשר ( למה כבר לא מוכרים טחול של עוף? מה יהיה עם המעורב הירושלמי בלי טחול?), אוכל עדתי מבושל (למשל בשוק "התקווה" ובשולי השווקים "הכרמל" והשוק ברמלה וכמובן שוק "מחנה יהודה", חצ'אפורי גרוזיני, סמבוסק עירקי, פריקסה תוניסאי, קובות מבושלות ומטוגנות, לחמים בוכריים, פיתות בטעמים שונים ), מסעדות קטנות, חמארות, קטניות ואיטריות מכל סוג (למרות שאני מעדיפה איטריות איטלקיות, לא בגלל הסנוביות אלא בגלל סוג החיטה: פחות עמילן=פחות "קווצ'יות" של האיטריות). וכלי בית של פעם בסביבות השוק ובתוכו - מאלומיניום, סירי גריל נהדרים של פעם, מגיני סירים לגז להרחקה ממקור החום, מסננות לקוסקוס. אתם יודעים שאת הקוסקוס בשקיות ניתן להעביר דרך מסננת לקוסקוס בתום הכנתו במיקרו וכולם יחשבו שזה מה זה קוסקוס אסלי? והריחות, לפעמים בא לסתום את האף ולפעמים לפירות ההדר יש באמת ריח של פעם. והקריאות של המוכרים: "רק היום, רק היום", "גברת לא לנגוע זה עגבניה, לא פרה", " הכל בעשר" (גם מה שאמור לעלות חמש), וההתמקחות על המחיר, נראה אתכם מתמקחים ב"סופר". וכמובן "התחמנות" של המוכרים שמוכרים תותים ובמיה "מתחת" מאיפה שלא טרי, ואת צריכה להתעקש או להגיד בנימוס: "לא צריך, תודה", ולספוג את הקללות. אחרי "יום שוק" - והנסיון לא לטפס על איש עם העגלה שלי (אני לוקחת את הצמוד לעזר) ולעומת זאת להתחמק ממפגעים אחרים- אני חוזרת הביתה, מזיעה, רגלי מלוכלות אם שכחתי במקרה לנעול נעליים של ממש, אבל האדרנלין זורם והריח בבית של הירקות והפירות הטריים משגע. אה, והעיקר - יש עכשיו בשוק וגם "בסופרים" תפוחים מזן פינק ליידי. לא בא כבושם הזה... והטעם, והקשיות - תפוח בטעם של תפוח של פעם שלא היה לנו כאן- נו, כזה אירופאי טעייייים טעייייים. תודה וכל הכבוד למי שיקרא עד הסוף ורד
אני מוכרחה לומר שאת האדם הכי חרוץ שאני מכירה. לפי תיאוריך את "מצבך" את די נמצאת בניוטרל, ולאט לאט אני מגלה שאת בפול גז בניוטרל. אז כל הכבוד ושמרי על הכוחות, ותהיי לנו בריאה והמון הצלחה. ובאשר לשווקים: מה קורה לכותבים? רק ירקות ובגדים? והשוק הוא פי אלף יותר מכך: תבלינים צבעוניים וריחניים, עם שמות מוזרים,תערובות תבלינים, תערובות לבישול ולכבישה, חמוצים רגילים, ביתיים ועיראקיים עם תבלין עמבה לכבישה, זיתים בכל הצבעים והטעמים, ירקות בלאדי, עשבי תיבול מכל הסוגים, ירוקים ,רעננים וריחניים, גרגיר וארוגולה, מליסה וכוסברה, סלרי ולאושטיאן, חמציץ ותרד תורכי, בשר ( למה כבר לא מוכרים טחול של עוף? מה יהיה עם המעורב הירושלמי בלי טחול?), אוכל עדתי מבושל (למשל בשוק "התקווה" ובשולי השווקים "הכרמל" והשוק ברמלה וכמובן שוק "מחנה יהודה", חצ'אפורי גרוזיני, סמבוסק עירקי, פריקסה תוניסאי, קובות מבושלות ומטוגנות, לחמים בוכריים, פיתות בטעמים שונים ), מסעדות קטנות, חמארות, קטניות ואיטריות מכל סוג (למרות שאני מעדיפה איטריות איטלקיות, לא בגלל הסנוביות אלא בגלל סוג החיטה: פחות עמילן=פחות "קווצ'יות" של האיטריות). וכלי בית של פעם בסביבות השוק ובתוכו - מאלומיניום, סירי גריל נהדרים של פעם, מגיני סירים לגז להרחקה ממקור החום, מסננות לקוסקוס. אתם יודעים שאת הקוסקוס בשקיות ניתן להעביר דרך מסננת לקוסקוס בתום הכנתו במיקרו וכולם יחשבו שזה מה זה קוסקוס אסלי? והריחות, לפעמים בא לסתום את האף ולפעמים לפירות ההדר יש באמת ריח של פעם. והקריאות של המוכרים: "רק היום, רק היום", "גברת לא לנגוע זה עגבניה, לא פרה", " הכל בעשר" (גם מה שאמור לעלות חמש), וההתמקחות על המחיר, נראה אתכם מתמקחים ב"סופר". וכמובן "התחמנות" של המוכרים שמוכרים תותים ובמיה "מתחת" מאיפה שלא טרי, ואת צריכה להתעקש או להגיד בנימוס: "לא צריך, תודה", ולספוג את הקללות. אחרי "יום שוק" - והנסיון לא לטפס על איש עם העגלה שלי (אני לוקחת את הצמוד לעזר) ולעומת זאת להתחמק ממפגעים אחרים- אני חוזרת הביתה, מזיעה, רגלי מלוכלות אם שכחתי במקרה לנעול נעליים של ממש, אבל האדרנלין זורם והריח בבית של הירקות והפירות הטריים משגע. אה, והעיקר - יש עכשיו בשוק וגם "בסופרים" תפוחים מזן פינק ליידי. לא בא כבושם הזה... והטעם, והקשיות - תפוח בטעם של תפוח של פעם שלא היה לנו כאן- נו, כזה אירופאי טעייייים טעייייים. תודה וכל הכבוד למי שיקרא עד הסוף ורד
